|
|
"הנאשם לא הביע חרטה" [צילום: יוסי זמיר, פלאש 90]
|
|
|
|
|
בית המשפט גזר שלשום (ג') ארבעה חודשי מאסר בפועל, בנוסף למאסר על תנאי, על נאשם שהורשע בהעלבת עובד ציבור, כשקילל וירק על שופטת.
בחודש יוני 2006 בביהמ"ש לתעבורה בנתניה, במהלך הקראת החלטה בעניינו ע"י השופטת רבקה בן ישככר שוורץ, החל הנאשם להתפרע באולם הדיונים, קילל את השופטת וירק לעברה. הנאשם הוצא ע"י מאבטחי ביהמ"ש אל מחוץ לאולם הדיונים.
מיד לאחר שהושב, גם העליב הנאשם את ביהמ"ש, בקראו לעבר השופטת: "דפוקה אחת , מה את רוצה מחיי, הרסת לי את החיים". יש לציין כי לנאשם בן ה-21 עבר פלילי נכבד עוד מהיותו קטין, הכולל עבירות של התפרצות וגניבה, אחזקת נשק קר, הסגת גבול, תקיפת בן זוג, איומים, גניבת רכב, חבלה במזיד, נהיגה ללא רישיון, עבירות סמים חמורות ותקיפת עובד ציבור.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם מוכר לשירות המבחן, שכן לאחר פסילת רישיונו ע"י בית המשפט לתעבורה (באירוע נשוא התיק דנן), נתפס הנאשם כשהוא נוהג באופנוע, והושם במעצר.
בהמשך, הוקלו תנאי מעצרו, כשהושם באיזוק אלקטרוני ובפיקוח שירות המבחן, במסגרתו שולב בסדנא לטיפול באלימות. בנוסף מבצע הנאשם עבודות שירות לציבור, שהוטלו עליו במסגרת תיק התעבורה דלעיל. חרף כך, מצטיירת מן התסקיר תמונה שלילית של נאשם אלים ושלוח רסן. בנוסף, ציין שירות המבחן את העדר יכולת שיתוף הפעולה וביצוע שינויים מיטיבים בחיי הנאשם.
על ביהמ"ש להעביר מסר של הרתעה
בפסק הדין שניתן בעניינו בעקבות העלבת השופטת ביום 12.2.08, קבע השופט חנון פדר כי "מעשיו הנלוזים של הנאשם מהווים קריאת תגר על אושיות שלטון החוק. פגיעה שכזו יורדת לשורשי היסודות הדמוקרטיים - עליהם אנו מחויבים לשמור מכל משמר [...] על ביהמ"ש להעביר מסר של הרתעה, אשר יבטא את האינטרס הציבורי ואת שאט הנפש שיש לגלות אצל התנהגות הנאשם, בהוקעת המעשים האמורים, הן כלפי הנאשם עצמו, והן כלפי עבריינים בכוח".
בית המשפט בהחלטתו ציין, כי היה לצפות מנאשם שכזה, "כי יאחז ביד המושטת לו מצד הגורמים הטיפוליים וישתף עימם פעולה. אלא שנראה, כי הנאשם אינו נוטל את האחריות המתחייבת שתביאו לשינוי דפוסי חייו. ניכר, כי המדובר בנאשם אשר לא הפנים את חומרת העבירות בהן הורשע, והוא בבחינת פגע רע.
"יתרה מזו, הנאשם לא הביע חרטה, לא בפני שירות המבחן וגם לא בעת שעמד בפני בשעת הטיעונים לעונש. עד היום ניסו בתי המשפט לנוער להרתיעו - ולא צלח בידם. גם שליחת הנאשם למעון סגור ל-14 חודשים לא צלח לרסנו - והוא שב לסורו".
ביהמ"ש נתן משקל מתאים לנסיבות האישיות המקלות, שציין בפניו הסנגור, ובדבר היות הנאשם נקי כיום מסמים. עוד זקף ביהמ"ש לזכות הנאשם את הודייתו בעובדות כתב האישום, הגם שממנה לא ניתן להסיק חרטה של ממש, ובכך שחסך זמן ומשאבים לביהמ"ש, כמו גם לתביעה ועדיה, וכן את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה.
עם זאת, על הנאשם היה לדעת כי נוכח עברו הפלילי, העדר המוטיבציה הטיפולית, וחומרת העבירות נשוא כתב אישום זה, ביהמ"ש לא יוסיף לילך עימו בענישה צופה פני עתיד בלבד, כיון שהוכיח שאינו ראוי לכך. ביהמ"ש סבר שמאסר בפועל ראוי שיוטל על נאשם זה, לפי שהאינטרס הציבורי תובע את שלו ובצדק; מה גם שבשל כתב האישום המינורי, לא ימוצה עמו הדין גם בזו הפעם.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
