רנט - סמרטפון מן העבר

רנט הציג בברודווי, ברחבי ארה"ב ובעולם במשך שנים, אך לא נראה שעדיין עולה בימינו, כיוון שזו אופרת רוק מיושנת שהפכה למופע קאלט שלא רבים נוהים אחריה. ההצגה אינה דומה למחזות זמר שגרתיים הבנויים משירים מלודיים המשובצים לאורך עלילה. העלילה אינה בדיוק חשובה או מפורטת, כיון שמי שאינו מכיר את התוכן מתקשה להבין אותה ובעצם היא גם לא כל כך חשובה. הקווים הכללים די ברורים. המחזמר עוסק בשנה מחייהם של 8 אמנים דלי אמצעים המתמודדים עם בעיות שכר דירה וקיום על-רקע התפרצות מחלת האיידס. זהו סיפורו של דור שלם המספר על אהבה וקנאה, סמים, הומואים ולסביות, יציאה לחיים שמחוץ לחממת ההורים. זו המוזיקה המרגשת והשירה הנוגעת ללב בעוצמתה ובמסר שלה. ההפקה הנוכחית ניסתה לרמוז כאילו מדובר בתקופתנו ולגיבור ניתן טלפון נייד שעמו הוא מנציח במצלמה את האירועים. אולם במקור הייתה זו מצלמת וידאו ישנה ואין הגיון בערבוב הזמנים הזה ואין זה תואם את רוח המחזמר.

להקת השחקנים התמודדה ברובה בהצלחה עם המחזמר הקשה לביצוע הזה, אבל נראה שלא הודרכה מספיק והתוצאה לקויה. למרבה הצער, האולם שבו עולה המופע אינו מתאים למחזות זמר והסאונד והאקוסטיקה בו אינם יעילים לשירה. התזמורת מנגנת בעוצמה רבתית ומעפילה על קולות הזמרים. לפעמים הם סתם הולכים על הבמה ולעתים לא ברור בכלל מה הם אומרים או שרים. התרגום הוא לקוי בין היתר אין לתרגם מושגים ושירים שדווקא באנגלית זה מיטיב עם המחזה והטקסט. בשעתו תרגם את המחזה לבית צבי, דניאל אפרת, מהטובים במתרגמי מחזות הזמר בארץ והתוצאה הייתה מלוטשת וקולחת.

אבישי בן גל ושחר פרץ ביימו את המופע ושחר פרץ גם עיצב את הכוראוגרפיה ועשה עבודה טובה. במופע שזורים ריקודים סוערים ותנועה טובה בדרך כלל והלהקה מעולה בחלק זה של המופע. עם זאת, אין מדובר במופע מקצועי ברובו וחסר האפיון שבו אנו חשים כי אכן מדובר במחזמר מקצועי, קולח ומענג. חלק מהשחקנים אינם יודעים לשחק ואולם הם זמרים טובים והפוך ישנם כאלה שהם רקדנים טובים אך אינם זמרים. מוזר מאוד שאין מדריכה קולית למחזמר, אשת מקצוע או איש מקצוע שחייב להיות בתחום זה של מופעים. מדריך קולי הוא בדרך כלל מורה לפיתוח קול עם התמחות מיוחדת בהדרכה קולית למחזות זמר. לא ברור אם ההפקה ניסתה לחסוך בתחום זה שכן זו מומחיות של מורה לפיתוח קול שהיא גם זמרת או זמר.

השחקן דותן עמרני גילם את מארק והוא ביצע את תפקידו בצורה מיטבית ומעולה. ניכר שזהו שחקן מקצועי שבקי בעולם של המיוזיקלס. אביתר בר דוד מגלם את רוג'ר והוא מצליח להפגין יכולת שירה טובה. תגלית הערב היא הגר אנגל התוססת, בתפקיד מורין, בעלת קול משובח ובעיקר יכולת ריקוד וכל כולה מתפרעת על הבמה ועם יכולות אלסטיות ראויות לציון. ספיר יצחק כמימי היא רקדנית נודעת אך כמעט אינה מפגינה יכולת זו.

רותם מלר כג'ואן מצוינת בגילום התפקיד. היא יודעת לשחק, לשיר וגם לרקוד בעת הצורך. הקטע הידוע של טנגו מורין בביצועה עם דותן עמרני הוא מקסים. הראל ליסמן כתום הוא משובח ויש לו יכולת ווקאלית מצוינת. אלונה טננבאום בולטת ביכולת התנועה שלה והיא בהחלט חיית במה. התפאורה של במבי פרידמן היא פונקציונאלית. העלילה מתרחשת במעין חדר קטן ומעליו בנויים קומות נוספות מקורות ברזל מכוסים בווילונות ודרכם עולים ויורדים השחקנים.

כאמור, המחזמר ארוך מאוד, יותר משעתיים, ואין בו הפסקה. ניתן היה בקלות לקצץ בו מבלי לפגוע בכלום. קשה לשבת ולהתרכז. הכסאות הם לא רחבים ואפילו מקשים על הישיבה הממושכת. כיון שרוב העלילה מתרכזת בקצה הבמה, גם האירועים אינם ברורים בכל מקום. אם ההפקה הייתה עולה באולם רגיל המותאם גם למופע מוזיקלי, אין ספק שהדבר היה תורם למחזמר.

המחזמר הזה אינו מתאים לכל אחד. לא כולם אוהבים סוג כזה של מופע. ייתכן שהוא מתחבר במיוחד לבני נוער ולצעירים. אבל, התכנים שלו הם חשובים ונוגעים בכל אחד, הם בבואה של הדור שלנו, לטוב ולרע, והם מביאים מוזיקה ייחודית שקוראת לחשוב על המתחולל בפינות הקטנות של חיינו. העניין הוא שהניסיון להתאים כאילו את הנושא לזמננו, אינו מתאים ואינו משדר את מה שהמחבר רצה להציג. ככלל, לא הייתה תכניה לצופים ואפילו אין כסאות או ספסלים בלובי לעשרות הצופים בכניסה והם נאלצים לעמוד.