בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
ביקורה של ננסי פלוסי באי ממחיש את חוסר העקביות במדיניותו של ממשל ביידן, מנתח אקונומיסט ● הגנה ממשית מפני סין היא לא ביקורים חטופים, אלא הגברת יכולתה הצבאית של טייוואן להתגונן מפני פלישה
ניתן לראות את ביקורה בטייוואן של יו"ר בית הנבחרים האמריקני, ננסי פלוסי, כעניין של עיקרון. סין פועלת בבריונות כלפי מדינות המקיימות אפילו קשרים תמימים ביותר עם האי, שלטענתה הוא חלק ממנה – והיא איימה בגלוי על פלוסי ש"הצבא לא יישב בשקט" אם תבקר בטייוואן. אולי ביקורה יעודד אחרים להתייצב מול הבריונות הסינית, כותב אקונומיסט. מצד שני, ניתן לראותו כביטוי למדיניות האמריקנית המזגזגת כלפי סין – היריבה החשובה ביותר של ארה"ב בטווח הארוך. אם אכן כך הוא, הרי שהביקור המיועד להוות הפגנת כוח, רק ממחיש את הבלבול והעדר המיקוד מצד ממשלו של ג'ו ביידן.
בעיה אחת היא עיתוי הביקור. אין ספק שישנם רגעים בהם על ארה"ב להתעמת עם סין, כדי להבהיר שהיא תשמור על עקרונותיה, זכויותיה ובטחונה. אבל רגעים כאלה עלולים להוביל להסלמה ועל ארה"ב לבחור אותם בזהירות. כיום מדובר בתקופה רגישה מבחינתו של הנשיא שי ג'ינפינג, הניצב בפני אתגרים פנימיים עצומים בעודו מתכונן לקונגרס המפלגה הקומוניסטית באוקטובר, בו הוא אמור להיבחר לקדנציה שלישית. שי מקדם מדיניות לאומנית תוקפנית ו"האיחוד" עם טייוואן הוא יעד מרכזי שלו; מסוכן לבחון דווקא כעת את נחישותו בנושא.
בעיה נוספת היא מה שנראה כחוסר תיאום בין פלוסי וביידן. כאשר נשאל על הביקור, ציטט ביידן את יועציו הצבאיים ולפיהם "זה לא רעיון טוב כרגע". מרגע שהדברים דלפו, היו לו רק אפשרויות רעות: לברך את פלוסי ולהתעמת עם סין, או למנוע את ביקורה, להיכנע לאיומים הסיניים ולספוג ביקורת מבית. טייוואן היא נושא חשוב מכדי שהרשות המחוקקת והרשות המבצעת יפעלו בנפרד. בסופו של דבר, פלוסי גרמה לביידן להיראות חסר החלטיות וחסר סמכותיות. ומה שגרוע יותר: הביקור עלול לחשוף את חוסר בטחונו של הממשל לגבי טייוואן, בעודו טרוד במלחמה באוקראינה.
אקונומיסט מזכיר, כי ביידן התחייב מספר פעמים להגן על טייוואן מפני פלישה סינית, תוך שהוא סוטה מהמדיניות ארוכת השנים של "עמימות אסטרטגית". יש בוושינגטון מי שתומכים בבהירות החדשה הזאת, במיוחד כאשר סין נעשית יותר ויותר לעומתית ועלולה להגיע ליכולת להביס את ארה"ב במלחמה על טייוואן. אבל ביידן נסוג לאחר כל הבטחה כזאת, תוך שהוא הופך את העמימות האסטרטגית לבלבול אסטרטגי.
שי פועל בתחום האפור
שגרירות ארה"ב, טייפה [צילום: נג האן-גואן, AP]
ארה"ב צודקת ברצונה להגן על טייוואן מפני פלישה. זוהי דמוקרטיה פרו-מערבית בת 24 מיליון תושבים, הממלאת תפקיד חשוב בכלכלה העולמית ומייצרת את השבבים הטובים ביותר בעולם. היא גם עמוד תווך בסדר האיזורי שמובילה ארה"ב. אבל הכרזה על כוונה כזאת לא ממש מרתיעה את סין, שכבר מניחה שארה"ב תגן על האי. אם כבר, היא מגדירה עבור שי את התחום האפור בו הוא יכול להטריד את טייוואן, כגון הגדלת מספר הטיסות הצבאיות במרחב האווירי שלה.
מוטב שביידן יתמקד במניעת פלישה באמצעות הגברת כוחה הצבאי של טייוואן, סבור אקונומיסט. הצעד הראשון צריך להיות להנחות את הגנרלים שלו לקיים שיחות גלויות לב עם עמיתיהם בטייוואן. עליה לעשות יותר נגד השחיתות והבזבוז בכוחותיה המזוינים ולשפר את האימונים והגיוס. עליה לעבור לאסטרטגיה של שימוש בכלי נשק קטנים יותר, ניידים יותר וחכמים יותר, במקום מערכות הענק היקרות שברשותה כיום.
ארה"ב מצידה צריכה להבהיר שהיא מוכנה לסייע. למשל: ביכולתה לשדרג את משלחת האימונים שלה באי, להציע לה סיוע לרכישת נשק אמריקני (כמו זה הניתן לישראל) ולייצר עדיפות פיננסית לרכישת מערכות א-סימטריות המאפשרות לצבא קטן להיאבק בצבא גדול. עליה להזמין את טייוואן להשתתף, או לפחות לצפות, בתרגילים הבאים עם בעלות בריתה באסיה, שמצידן צריכות להכין תוכניות למשבר הגדול הבא. כל זה לא בא לידי ביטוי בביקורה של פלוסי, שהבית הלבן אומר – ובצדק – שאיננו משנה את הסטטוס-קוו.
סין כבר מגיבה על הביקור בדמות תמרונים צבאיים, והיא עלולה להסלים את תגובתה לכדי משלוח מטוסים לשמי טייוואן או שיגור טילים למימי האי, לצד צעדים כלכליים ודיפלומטיים במטרה לבודד אותו עוד יותר. התגובה הסינית עשויה להימשך שבועות, חודשים ואפילו שנים. לאורך פרק זמן זה, המבחן האמיתי של התמיכה האמריקנית לא יהיה בביקורים חטופים אלא בסיועה להגביר את עמידותה של טייוואן.
חודשים אחדים לאחר הפלישה לאוקראינה, ניסה ולדימיר פוטין להצדיק אותה באוזני מזכיר האו"ם, אנטוניו גוטרס, בכך שהצביע על מערב הבלקנים. הוא הזכיר את הפצצות נאט"ו ביוגוסלביה ב-1999, בניסיון לעצור את רצח העם שביצעו הסרבים בחבל קוסובו ואשר הובילו בסופו של דבר לעצמאות החבל, וטען שהוא פועל באותה צורה: להבטיח את עצמאותם של תומכי רוסיה במזרח אוקראינה.
עידן בוריס ג'ונסון הסתיים, אך הבלגן רק החל. בפעם השלישית בתוך עשור, משבר בצמרת המפלגה השמרנית גרם לנפילתו של ראש ממשלת בריטניה. בסופו של דבר – מנתח ניו-יורק טיימס – גורלו של ג'ונסון נחרץ כאשר התברר שהוא יוביל את המפלגה לתבוסה בבחירות הבאות. הבעיה היא, ששני המועמדים לרשתו – ליז טראס ורישי סאנוק – אינם מציעים חלופה טובה יותר. שניהם מעורבים, במישרין או בעקיפין, בשערוריות שהפילו את ג'ונסון ואיש מהם אינו מציג רעיונות להתמודדות עם הבעיות המבניות של בריטניה. הם מציעים קיצוץ בהוצאות או קיצוץ במיסים – שתי אפשרויות גרועות. התוהו ובוהו של החודשים האחרונים אינו עומד להיעלם.
כעת זה רשמי: אליזבת ג'ונסון הבת איננה מכשפה. עד השבוע שעבר, ג'ונסון הייתה היחידה שטרם טוהרה מצד המכשפות בעיר סיילם שבמדינת מסצ'וסטס. בשנת 1693 היא "הודתה" בכישוף, האשמה שהוטחה בה וב-20 מבני משפחתה המורחבת; היא נדונה למוות אך קיבלה חנינה. הטיהור מוצנע בתוך תקציב בן 53 מיליארד דולר שהציג מושל המדינה, צ'רלי בייקר. ניו-יורק טיימס מדווח, שהוא בא לאחר מסע בן שלוש שנים שניהלה המורה לאזרחות קארי לה-פייר יחד עם תלמידיה בכיתה ח', בסיוע הסנאטורית המדינתית דיאנה די-זוגליו.
במשך כ-15 שנה לאחר נפילת בריה"מ ב-1991, נדמה היה כי מדיניות החוץ המערבית בנויה על יסודות איתנים. הערכים הליברליים – דמוקרטיה, שוק חופשי, זכויות האדם ושלטון החוק – גברו על הקומוניזם. לארה"ב הייתה הזכות לכפות כללים אלו נגד מחבלים ורודנים בנימוק שהם מבטיחים שלום, שגשוג וקדמה. 15 שנים מאוחר יותר, מדיניות החוץ של המערב היא בלגן אחד גדול – טוען אקונומיסט. קחו לדוגמה את יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן.
לצפות מיתון עולמי – פירושו לרוב להיות יוצא דופן. כיום המצב הפוך: יוצאי הדופן אומרים שהמשק העולמי יחמוק ממיתון. הפדרל ריזרב מוביל מהלך רחב להידוק המדיניות המוניטרית והעלה את הריבית ב-2.25 נקודות מאז מרס; עד דצמבר צפויה עלייה של נקודה נוספת. באירופה שורר מחסור בגז טבעי בשל הירידה באספקה מרוסיה. סין האטה בצורה משמעותית בשל סגרי הקורונה וחששות לגבי שוק הנדל"ן המעורער שלה – מונה אקונומיסט את הסימנים.
התהפוכות הפוליטיות והדמוגרפיות השליליות בארה"ב משתקפות יותר ויותר בהתנהלות ממשל ביידן במשבר האזורי הנוכחי השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
