המיועד לתפקיד הממונה על הכנסות המדינה, שוקי ויטה, ימשיך לשבת בבית. בית הדין הארצי לעבודה דחה (יום ג', 4.3.08) את הערעור שהגיש נגד המשך השעייתו וקבע כי נציב שירות המדינה שמואל הולנדר פעל במסגרת סמכותו ועל-פי דין כשהורה להשעותו.
ויטה הושעה על-רקע פתיחת חקירה פלילית נגדו בחשד למרמה והפרת אמונים. נטען נגדו כי במהלך תפקידו כפקיד שומה ברשות המיסים בתל אביב ערך לכאורה "הסדרי שומה מיוחדים", תוך חריגה מסמכותו, עם אלי הון כגון ארקדי גאידמק ולב לבייב. בית הדין האזורי לעבודה דחה את בקשת ויטה באמצעות באי-כוחו עוה"ד גרשון גונטובניק ועודד גזית לבטל את השעייתו בטענה כי השימוע שנערך לו פגום בשל העובדה כי על תיקי הנישומים שעליהם מבוססות הטענות נגדו, הוטל חסיון השר לביטחון פנים והם לא ניתנו לעיונו לקראת השימוע.
הקלון הוא מושג אמורפי
כאמור, גם בית הדין הארצי לעבודה דחה את טענותיו וקבע כי ההחלטה על ההשעייה נעשתה כדין. בהחלטה התייחסו השופטים בהרחבה לסוגיית הקלון. לדבריהם, הקלון אינו מוגדר בחוק שירות המדינה וכך גם עבירה שיש עימה קלון. למעשה "מלאכת יציקת התוכן למושג הקלון היא כל כולה יציר כפיה של הפסיקה". הם ציינו כי פעמים רבות נדרש בית המשפט העליון לטיבו של הקלון "ואף על-פי כן נותר הוא מושג אמורפי ועמום שאת התוכן שראוי הוא לשאת יש לגבש בהתחשב בתכלית החוק שמכוחו הוא מוטל". בהקשרים השונים שבהם דיבר המחוקק על הקלון , משקף מושג זה "עמדה ערכית –מוסרית, הגם שאמות המידה לקביעת קיומו הן משפטיות...הביטוי 'עבירה שיש עימה קלון' אינו מכוון לרכיבי העבירה בה הורשע הנדון כי אם לפגם מוסרי שדבק בנסיבות ביצועה"
הקלון לדבריהם, הוא "מושג יחסי תלוי נסיבות והקשר", כמו כן, "אמת המידה של קלון יכולה להיות שונה ממקום למקום ומזמן לזמן...לפיכך בבחינת קלוניות העבירה יש להתייחס לתכלית העבירה ולרציונל שבבסיסה, כמו גם להקשר העבירה בהוראת החוק, לזמן ולמקום ביצוע העבירה ולמיהות מבצע העבירה".הם אף הדגישו כי בחינת הקלון נגזרת מהמשפט המנהלי ולא הפלילי וכי "המסד עליו בנוי הקלון שונה מעיקרו מהדין הפלילי", זאת לומדים לדבריהם, מהסמכות שהעניק המחוקק לנציב שירות המדינה להשעות עובד בשלב הראשוני כאשר החקירה הפלילית שנפתחה היא בתחילתה וטרם התגבשו מימצאים בעניינו של החשוד. מכאן "שמידת הרלוונטיות של חומר החקירה גופו להחלטת ההשעייה עשויה להיות מצומצמת למדי".
השיקול - פגיעה באמון הציבור
בהחלטה כתבו השופטים נילי ארד, ורדה וירט ליבנה ורונית רוזנפלד וכן נציג העובדים יהודה בן הרוש ונציג המעבידים משה אורן, כי השיקול העיקרי של נציב שירות המדינה בהחלטה אם להשעות בעבירה שיש עימה קלון, "אינו אשמתו או חפותו של העובד וגם לא הענשת העובד בעבירות בהן הוא נחשד - אלא עליו לשקול בראש ובראשונה את האפשרות שאמון הציבור בשירות הציבורי יפגע כתוצאה מהמשך עבודתו של אותו עובד באופן רגיל".
בעניינו של ויטה "אכן נלקחו בחשבון השיקולים...מהות העבירות בהן הוא חשוד, נסיבותיהן והקלון המיוחס להן, בכירות התפקיד בו שימש (פקיד שומה ברשות המיסים תל אביב ר.א.) בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו, המשרה הבכירה אליה מונה (הממונה על הכנסות המדינה ר.א.) עובר לפתיחה בחקירה הפלילית נגדו. כל אלו מטים את הכף לעבר האינטרס הציבורי שבמניעת הפגיעה באמון הציבור, וכנגדם פוחת כובד משקלו של אינטרס מניעת הפגיעה בויטה כתוצאה מהחלטת ההשעיה והשלכותיה".
החלטה ההשעייה בדין יסודה, כתבו השופטים. "נציב שירות המדינה פעל במסגרת סמכותו כדין ועל-פי דין ולא נמצא טעם מן הטעמים המצדיקים התערבותו של בית הדין בשיקול דעת הנציב ובהחלטתו".
על-פי החלטת בית הדין הארצי, ויטה ישלם למדינה - 5000 שקלים הוצאות משפט.
