מעשה מגונה בוצע בלשכת השופט

בהחלטה להרשיעו כתבו השופטים כי "גרסאות המתלוננת והנאשם שונות... האם המדובר באקט מיני בהסכמה או שמא במעשה מגונה", אך בשל מהימנותה של גרסת המתלוננת הם מעדיפים אותה. "המתלוננת עשתה רושם אמין בכל הקשור לתיאוריה על שהתרחש ביום האירוע. גרסתה באשר ליום האירוע הייתה עקבית וניכר היה, בעת עדותה בפנינו, כי היא אכן חוותה את שתואר על ידה. המתלוננת לא ניסתה לייחס לנאשם נגיעות באיברים אינטימיים. כל שתארה היה ניסיון הצצה בחזה ומעשה מגונה, שנעשה ע"י הנאשם ע"י חשיפת איבר מינו שלו, תוך כדי ביצוע מעשה אונן". הם ביססו את ההחלטה גם על שורה של עדים, עובדי בית המשפט שהעידו על סערת רוחה בצאתה מהלשכה.

מנגד, השופטים דחו את גירסת הנאשם על "מערכת היחסים האינטימית בינו לבין המתלוננת". פרגר לדבריהם ניסה להציג "מצג שווא לפיו, החלטתו לנתק יחסים קרובים ואינטימיים עם המתלוננת, היא שהביאה להתנהגותה הנסערת ולעלילת השווא". הנאשם "בנה לצרכי משפטו גירסה שקרית ובלתי עקבית אודות מגעים פיזיים אינטימיים עם המתלוננת, כל זאת כדי להסביר את התנהגותו ביום האירוע".

עוד הורשע פרגר בהפרת אמונים. "מעשיו של הנאשם, שנועדו לאפשר לו ביצועו של אקט מיני ולאחר מכן הפכו לניסיון לבצע מעשה מגונה, יש את אותו 'פן מחמיר נוסף' המביא לפגיעה מהותית באינטרסים המוגנים של אמון הציבור בעובדי הציבור וטוהר המידות של עובדי הציבור. במעשיו של הנאשם יש כדי לפגוע באמון הציבור, הנותן מבטחו בפקידי בתי המשפט, שלא ינצלו סמכויותיהם לרעה ולצורך ביצוע עבירות דוגמת עבירת המין".

בית המשפט זיכה את פרגר מעבירת החטיפה זאת בשל הקביעה כי "החדר בו בוצעו המעשים נשוא המשפט לא היה נעול ובאופן אובייקטיבי לא ניטלה ממנה האפשרות לצאת מהחדר".