גסיסתה של ירושלים

מודעה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"הארץ" חשפה את התהליכים העצובים המתחוללים בבירת ישראל. היתה זו מודעה של עיריית ירושלים על "הגשת בקשות להקצאת מקרקעין לצרכי ציבור" שפירטה את רשימת המגרשים והקרקעות שהעיריה עומדת לתת בחינם לגופים וארגונים שונים.

לצד נתוני התב"ע והמגרשים שינתנו בחינם, הופיעה במודעה גם רשימת מקבלי הקרקעות ששמותיהם מעידים על עצמם: "מרכז תורני חסידי לצעירים", "נתיבי החוכמה והחסד", "ידיד ה'", "יחי ראובן", "דרכי חיים", "תפארת חן מפעלי תורה וחסד", "דרכי אבות", "אהבת כל ישראל", "קהילת טעמטשוואר", "נחלת שמעון", "מאור התורה", "נתיבות יעקב", "מאור החיים", "תולדות ישורון", "כולל ירושלים", "עם סגולה", "מנחילי הלכה", "עוז החיים", "עטרת אבנר", "בדרכי אבותינו", "מוסדות ויזניץ", "אישי ישראל", "עץ הדעת", "כולל אברכים", "חכמי שושן", "חומת ירושלים", "נר יצחק", "מדרש אליהו"... וכיוצ"ב (רשימה חלקית).

אין מקום לטעות. כולם מוסדות דתיים או חרדים ואין ביניהם אף לא מוסד חילוני אחד. דהיינו: עיריית ירושלים תחלק במתנה קרקעות ושטחי נדל"ן בשווי של עשרות מליוני דולרים בתואנה שזו קרקע הניתנת לצרכי הציבור. אבל מעשית היא תינתן רק לציבור מסוג מסויים.

זו לא רק הבעיה של שוד קרקעות הציבור לטובת גופים חרדים ודתיים (שיתכן שזה בעצם מה שמתרחש כאן), אלא זו בעיקר עדות והוכחה פומבית לכך שאין יותר בירושלים שום פיתוח תרבותי, חינוכי, אומנותי, חברתי או קהילתי חילוני. יש בה רק הקמת מוסדות תורה.

פרסום רשימה כזו לפני 15-20 שנה היה מרעיש את הארץ בתגובות הרחוב הירושלמי, בעתירות לבג"צ ובפעילות מחאה של ארגונים חילוניים ובכללם מוסדות חינוך שזקוקים לקרקע, עמותות תרבות שזקוקות לבניין, תנועות נוער שזקוקות לקן וכד' - אבל כיום פרסום הרשימה הזאת עובר ללא רחש. זה פשוט לא מעניין יותר איש בירושלים מי יגזול את קרקעותיה הציבוריות. כי איש לא נשאר בעיר. העיר ריקה ומתרוקנת.

עיריית ירושלים בטח תטען להגנתה שהיא לא דחתה שום בקשה להקצות קרקע למוסדות תרבות וחינוך חילונים - כי לא הוגשה לה שום בקשה כזו. כנראה זו האמת וכנראה גם לא תוגש בקשה כזו. כי אין בשביל מי: המוסדות החילוניים ברובם כבר נטשו את העיר, כשם שחלק גדול מהאוכלוסיה הצעירה המשכילה והיוצרת שלה נטשו ונוטשים אותה בשקט יום יום ושבוע שבוע. מעיר בירה עם אנשי ממשל ואישי תקשורת, מוסדות אקדמיה ורפואה שסביבם מרכזי תרבות ואמנות יוצרת, הפכה ירושלים לעיר של הריסות, פקקים, שנאה ושיממון.

זה לא משנה כבר אם העיר מלוכלכת בגלל שראש העיר הוא חרדי או שראש העיר הוא חרדי כי העיר מלוכלכת, עניה ומידרדרת. זה גם לא המקום לדון למה וכיצד איבדו הירושלמים את אמונם בסיכוי שהעיר הזו תינצל ומדוע הם אפילו לא מתעניינים יותר בעתידה. כל זה לא חשוב ולא מעניין יותר איש. במיוחד לא את הירושלמים.

עצם העדר התגובה והמחאה האזרחית מול התופעות המחרידות של הרס וחפירת רחובות העיר למען רכבת צולעת (שאולי תיסע ואולי לא) ועצם ביזבוז כספי הציבור על חזיונות אפוקליפטיים בצורת גשר כניסה ראוותני לעיר שכולה פקקים ומחסומים, מעידים על כך שבירושלים כבר לא נשארו כנראה מי שאיכפת להם מהעיר.

טוב. תמיד ישארו קצת משלמי מיסים חילונים בירושלים (את היתרה ממילא שאר תושבי המדינה משלמים תמיד דרך מענקי הממשלה לעיר פושטת הרגל) ובעיתונים תקראו על עוד יהודי צרפתי או אמריקני שקנה בעיר איזה בית ב- 2 מיליון דולר. אבל מעבר לזה מסתתרת עיר ריקה מיצירה, ריקה מעשיה, עיר עניה ומלוכלכת, עם דירות חשוכות של תושבי חוץ שלא גרים בה ועם הרבה פקקי תנועה מטומטמים שרק גוברים ומתגברים מאז שבוגרי ישיבות מאה שערים מנהלים את תכנון העיר.

אז אם למישהו עוד היו אשליות על בירת ישראל, הנה באה המודעה על הקצאת הקרקעות והבהירה: ירושלים קונה עכשיו כרטיס חד כיווני לעיר של תורה וקבצנות.