רוח החוק

יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר, על המחדל המודיעיני בשבעה באוקטובר 2023: "ההתרשמות היא, שההתייחסות לסימנים המעידים הייתה רצינית: צמרת הארגון בשב"כ הגיעה למטה לפנות בוקר בשבת לצורך דיון בהתפתחויות, כשבמקביל גם בצמרת צה"ל נערכו התייעצויות." בכתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין, "מבט מל"מ", פורסם לפני מספר ימים ראיון שנערך עם ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, שעסק בין היתר במחדל המודיעיני בשבעה באוקטובר 2023. הראיון נערך ב-25 בינואר 2025, והוא פורסם בגיליון 100 ניסן תשפ"ה, אפריל 2025. להן קטעים מדברי יורם כהן:

בשנים שלאחר מבצע צוק איתן [יולי - אוגוסט 2014] הצליחו גופי המודיעין להגיע לחומר רגיש שהצביע על תוכנית למתקפה רבתי על עוטף עזה. המידע היה ברמת פירוט טובה יותר מזו שהייתה ב-2014, וכלל את כמות המשתתפים ויכולותיהם. תוכנית מקדמית זו נחשפת לקהילת המודיעין כבר בשנת 2018 והמודיעין הלך והצטבר בשנים שלאחר מכן. במחצית 2022, קהילת המודיעין הצליחה להשיג חומר יוצא דופן באיכותו - בעצם את תוכנית המתקפה שהתממשה בשבעה באוקטובר 2023.

היה בה כמעט הכול. ברור היה מהתוכנית שהמתקפה לא תהיה מתחת לקרקע, בגלל המכשול התת- קרקעי שנבנה (הקיר הסלרי), אלא בכניסה על-קרקעית ישירה. התוכנית חשפה כוונה למתקפה שייקחו בה חלק אלפי לוחמי נוח'בה, התקפה בצירים רבים בו-זמנית לכל אורך הרצועה, תוך שימוש ברכבים, אופנועים ומצנחי רחיפה. היו התניות נוספות כמו מתן העדפה לקביעת עיתוי המתקפה בסופי שבוע או בחגים, כשיש פחות חיילים שמאיישים את המוצבים. כמו-כן נבנתה בה תוכנית הונאה שתאפשר יצירת הפתעה לישראל, כיבוש יישובי העוטף והגעה עד לערים מרכזיות - שדרות, אופקים ואשקלון. היעד הסופי שהוגדר - השמדה.

היו פרסומים באמצעי התקשורת הישראלים על-אודות הימצאותה של התוכנית כבר לפני יותר משנה, והיא ידועה בכינוי שנתנו לה קציני אמ"ן - "חומת יריחו". ידיעה איכותית זו היא מהטובות שניתן לקבל מגורמי איסוף מודיעין הן באמינותה והן ברמת הפירוט שבה. ידוע לי שהידיעה הופצה לחלק מהבכירים במערכת הצבאית, אך מסיבה לא ברורה (שצריכה להיבדק), לא הופצה לכל הגורמים בצמרת צה"ל ובשב"כ, וכנראה שלא הופצה בזמנו גם לשר הביטחון ולראש הממשלה. מבחינה מקצועית, מסמך כזה חייב היה להביא לקיום דיונים על משמעות ההכנות למתקפה, על התפיסה הרווחת באשר למדיניות וכוונות חמאס - האם פניו להסדרה, לשיפור תנאי החיים או לשחרור אסירים, או לתיאום פעילות עם חיזבאללה ואירן עד אפשרות לפתיחת מלחמה.

במקביל, ישראל הייתה צריכה לדון גם במדיניותה הנוהגת אל מול החמאס, הכוללת, בין היתר, גישה של "שקט ייענה בשקט", הכלה, אי-תגובה ישראלית להמשך הכוונת עזה את הטרור הקטלני באיו"ש, המשך האישור שניתן לקטר להעביר לחמאס עשרות מיליוני דולרים במזומן בכל חודש, הגדלת מספר הפועלים היוצאים לעבודה בישראל, ועוד. דיונים אלה היו צריכים להתקיים הן במרחב דרום בשב"כ, בפיקוד דרום, בחטיבות המחקר בצה"ל ובשב"כ, בפיקוד יחידה 8200, בהנהלת שב"כ, במטה הכללי, ולבסוף בדיון משותף אצל ראש הממשלה, בהשתתפות שר הביטחון ועדיף גם הקבינט המדיני - ביטחוני.

לו היו מתקיימים, אפשר שבדיונים אצל הדרג המדיני היו מועלות הערכות שונות לגבי כוונות החמאס, והיו המלצות שונות באשר לצעדים שעלינו לנקוט. זאת, הן בהיבטי העמקת האיסוף המודיעיני, הן בקביעת סימנים מעידים למעבר משגרה לחירום, והן באשר לשינוי המדיניות מצידה של ישראל (כולל מבצע יזום לסיכול ראשי החמאס). ברור לכל שהיו פערים מודיעיניים טרום שבעה באוקטובר, ופערים בניתוח ופרשנות המודיעין בהקשר לסימנים המעידים, שרבים וטובים עלולים לשגות בהם. עם זאת, העדר דיונים בדרג הבכיר בתוכניות התקיפה של החמאס, לדעתי זו אחת התקלות המשמעותיות שיש לתחקר בשני הארגונים.

נושאים שראוי לבחון בעקבות המלחמה - ההתבוננות שלי באשר להפתעה שהתרחשה ב-7 באוקטובר היא מוגבלת, כיוון שלא חוויתי את ההתרחשויות מקרוב טרם המלחמה ואינני חשוף לכלל המודיעין ומסקנות התחקירים שנעשו עד כה בשב"כ ובצה"ל. עם זאת יש מספר נושאים שראוי לדעתי לבחון אותם. ראשית, יש לבדוק את המדיניות הישראלית מול החמאס בשנים שקדמו למלחמה, ולבחון אילו "מחירים" ישראל הייתה מוכנה לשלם בשביל "שימור השקט" ומדיניות ההכלה, כאלה שמשמעותם הינה הימנעות מנקיטת צעדים שעשויים להביא להסלמה שתיצור נזקים ביטחוניים, מדיניים וכלכליים כבדים.

המדיניות שהייתה איפשרה לחמאס המשך התעצמות משמעותית, הכוונת פיגועים קטלניים ביו"ש ללא תגובה ישראלית, היעדר יוזמה התקפית ישראלית נגד בכירי החמאס, ותובנה אצל האויבים שאנחנו בעצם מעשינו - מורתעים. אבל, החמור מכל הוא האישור שניתן לקטרים להכניס תחת עינינו הפקוחה מאות מיליוני דולרים במזומן ישירות לחמאס, דבר שתרם משמעותית להתעצמותו (כבר פורסם שהיו עמדות שונות ולעיתים מנוגדות בין ראשי מערכת הביטחון בהקשר זה).

התחום השני, קשור למהפכה המשפטית שהחלה ביוזמת הממשלה בינואר, 2023 והשבר העמוק שנוצר בחברה הישראלית שגלש גם לחיילי המילואים והשתקף אצל חלק מאויבינו כחולשה ישראלית, עד כדי "הזדמנות שכדאי לנצלה". על כך נסובה ההתרעה הכללית שנמסרה לראש הממשלה על-ידי ראשי מערכת הביטחון, כי ראוי לעצור את המשבר על-מנת להימנע ממיסקלקולציה של אויבינו שעלולה להוביל למלחמה. התרעות אלו לא הותירו רושם משמעותי אצל ראש הממשלה שלהבנתו, כפי שהתבטא בתקשורת, היה מדובר בהפרזה.

התחום השלישי שחשוב לבדוק, הינו הכישלון המקצועי של שב"כ ואמ"ן, והיעדר הצבעה במשך תקופה ארוכה על היתכנות כללית של חמאס למתקפה רחבה יזומה על ישראל (גם אם אין לוח זמנים מדויק או ציון של גורם מאיץ ספציפי).

יש לי הערכה רבה לעובדי השב"כ ומנהליו, ולצה"ל ומפקדיו בסדיר ומילואים שהפגינו רצינות, מסירות וגבורה עילאית. רבים רבים שילמו בחייהם ואלפים שנפצעו פיזית ו/או נפשית. עלינו לזכור ולהעריך את הישגיהם המשמעותיים במלחמה בכל הגזרות ואת המכות הכואבות שספגו אויבינו. בוודאות אלו המכות הקשות ביותר שספג חמאס אי-פעם.

לכישלון המודיעיני יש בוודאי "אבות רבים" ובהם: כשלי חשיבה, עיוותי תפיסה, פערים מודיעיניים (ולא רק ביומינט), התעלמות מהאידיאולוגיה הדתית הקנאית של האויב, פערים מקצועיים בניתוח המודיעין, אי-העלאת השערות מתחרות להערכה כי החמאס מורתע לשנים הקרובות, תרבות ארגונית שמתעלמת מדעות של מומחים ומומחיות בדרג זוטר (הנגדת מ-8200), היעדר צניעות המתחייבת אצל בכירים ומפקדים במערכת המודיעינית, ואף חוסר מודעות לכך שאפשר שאויבינו משטים בנו בתוכנית הונאה אסטרטגית לקראת יום פקודה.

הסוגיה הבאה שצריכה להיבחן, מתחילה בלילה שקדם למתקפה בשבעה באוקטובר. ההתרשמות היא, שההתייחסות לסימנים המעידים הייתה רצינית: צמרת הארגון בשב"כ הגיעה למטה לפנות בוקר בשבת לצורך דיון בהתפתחויות, כשבמקביל גם בצמרת צה"ל נערכו התייעצויות. נהיה חייבים להידרש לפחות לשתי סוגיות בהקשר זה - האחת, משלא ניתן היה להפריך מודיעינית את האפשרות למתקפה יזומה, כיצד לא פעלו בהערכה לחומרה.

והשנייה, כיצד "השתלטה" על רבים מבכירי המערכת ההערכה וחשש כי החמרה מיידית בצעדי כוננות בצידנו, תביא למיסקלקולציה בצד החמאס, שיעריך כי פנינו למתקפה. הערכה שגויה זו הובילה בפועל להיעדר מהלכים צבאיים תגובתיים ומהירים בגזרה, כדי לקדם את פני הרעה (כוננות לוחמים באוגדה, הקפצת מל"טים לאיסוף, קידום מסק"רים, קידום טנקים לגדר, תגבור כוחות, ועוד).

ברור לכל שבכלל הנושאים שצה"ל תיחקר, צריכים להיות הכישלון המבצעי בקריסת המכשול העילי, ותפקוד הפיקוד והשליטה בשלוש היממות שלאחר מתקפת הפתע. כל גורמי המודיעין בשב"כ בצה"ל ובמוסד, חייבים לבצע תחקירי אמת רציניים ואמיצים, כדי לזהות את הפערים, לגבש לקחים והמלצות, ולהאיץ את התהליכים המקצועיים במסע ארוך לשיפור התוצרים הארגוניים. כל האמור מחויב כחלק ממימוש אחריותם למניעה או צמצום כישלונות מסוג זה בעתיד.

ולבסוף, הערה בדבר המתקפה הפוליטית על ראש השב"כ - שב"כ הוא ארגון היררכי וממלכתי שפועל מכוח חוק המקנה לו סמכויות רבות שחלקן עשויות לפגוע בפרטיות. לכן, כמעט כל פעולה שלו מלווה מזה זמן רב בייעוץ משפטי צמוד ובמקרים רגישים יש גם מעורבות של הייעוץ המשפטי לממשלה. ערך הממלכתיות הוא ערך עליון בשב"כ והוא הדלק המניע מאחורי פעילות הארגון. אין לי מילים להגדיר את המתקפות האישיות שאנו עדים להן בתקופה האחרונה של ראש הממשלה וחבר נאמניו על ראש השב"כ והרמטכ"ל (שלקחו אחריות בפומבי ויסיימו את תפקידם ביוזמתם בטרם ישלימו קדנציה). באופן בו מתקפות אלה נעשות, הן חסרות תקדים, נובעות מבריחה מנשיאה באחריות, בזויות ופוגעות קשה במורל של אנשי שב"כ שמסכנים את חייהם יום יום בחזית הלחימה. חלק ניכר מפעילותם נעשה בסתר ואינו זוכה לתהודה ציבורית וטוב שכך.

בעת שירותי כראש שב"כ נעשו מספר ניסיונות פוליטיים להשתמש בכלים הנתונים לשב"כ מכוח החוק, לצרכים שאינם עולים בקנה אחד עם ייעוד השירות ועקרון הממלכתיות - כמובן שסירבתי. אני משוכנע שרונן בר פועל אך ורק בהתאם לרוח החוק, ושומר על השירות כגוף מקצועי, ממלכתי וחסר פניות.