בג"צ אישר הקמת מוזיאון על בית קברות מוסלמי

בית המשפט העליון אישר (יום ד', 29.10.089) את המשך הקמת מוזיאון הסובלנות בירושלים על שטח שבו מצויים שרידי בית קברות מוסלמי עתיק. מדובר באתר בו נמצא עד לאחרונה מגרש חנייה עירוני רב-מפלסי לרכב בפינת הרחובות הלל ובן-ישראל, במיקום הגובל בגן העצמאות ובבית הקברות המוסלמי ממילא.

הרכב בראשות השופטת אילה פרוקצ'יה פסק כי ניתן להמשיך לבנות את מוזיאון הסובלנות למרות השרידים, וכי היזמים הבונים את המיזם, יפעלו על חשבונם ל"הקטנה עד למינימום את הפגיעה בשרידים שנמצאו".

ההחלטה מתייחסת לכמה עתירות בנושא. אחת מהן של חב' אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי שביקשה לאכוף צווי בית דין שרעי לאסור על המשך העבודות. החברה טענה כי בשל גילוי שרידי הקברים במקום, כל עבודה במקום "כרוכה בחילול קברים ובפגיעה במקום קדוש למוסלמים, ולכן אסורה בתכלית". היזם עתר באמצעות באי-כוחו עוה"ד רנאטו יאראק, שירה לוריא חי-עם, משה ליפשיץ, עודד ברי ויואב נרי, לבטל בטענת חוסר סמכות את צווי בית הדין השרעי.

בהחלטה כתבה השופטת פרוקצ'יה כי פסק הדין איזן בין "הפגיעה בכבוד המת כזכות חוקתית, הכרוכה במימוש תוכנית המוזיאון", ומנגד נעשתה התחשבות ב"אינטרסים ציבוריים שונים הכרוכים במימוש התוכנית מההיבטים העיקריים הבאים: חשיבות הקמת המוזיאון בירושלים לאור תוכנו ותרומתו הרעיונית; התרומה שבהקמתו לפיתוחה של ירושלים כבירת ישראל, וכחלק מתוכנית פיתוח רחבה שנועדה לשקם את מרכז העיר מהשפל בו היה נתון במהלך שנים רבות".

השופטת ציינה כי לתוכנית המוזיאון "ייחוד ארכיטקטוני ואמנותי, שערכו חורג מתחומי הארץ". יתרה מכך, מימוש התוכנית לדבריה "מגשים גם זכויות קנין שרכשו בעלות המיזם בשטח, אשר השקיעו משאבים כספיים ואנושיים רבים ביותר בהיערכות לביצוע הפרויקט".

מנגד, דחיית העתירה באה על-רקע שיהוי כבד שהתלווה לעתירה, כחמישים שנה שבהם שימש מתחם המוזיאון חניון ציבורי לרכב, וכן בשל העובדה כי ערב מתן פסק הדין הוצאה העותרת, חברת אלאקסא, "אל מחוץ לחוק, מכוח צו שר הביטחון על-רקע מידע המצביע על קשריה עם ארגון החמאס".

לדברי השופטת "סלע המחלוקת" מצוי בליבת השטח המשתרעת על 15% ממנו ומכונה "שטח הסגול". היזם, מרכז "שמעון ויזנטל" מלוס אנג'לס, הציע לדבריה שתי חלופות, על חשבונו, "כדי להקטין עד למינימום את הפגיעה בשרידים שנמצאו". חלופה אחת היא "העתקת השרידים לאתר קבורה חלופי, תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים".החלופה השניה: "בנייה של 'רצפה צפה' מעל פני הקרקע, תוך הותרת חלל אוויר בינה לבין הקרקע בלא חפירה נוספת, כך שלא ייווצר כל מגע בשרידים".

כמו-כן הוסיפה השופטת כי מאחר שלא ניתן להוציא את השטח הסגול מתחומי תוכנית המוזיאון "בלי לפגוע ברקמת התכנון, המתאפיין בהרמוניה אדריכלית-אמנותית", שכן "השטח הסגול" מהווה "הליבה" של המבנה כולו", וגם לא ניתן "להעתיק את התוכנית לאזור אחר בירושלים שכן היא עוצבה על-פי נתוניו המיוחדים של המקום", לפיכך "מימוש תוכנית המוזיאון בכפוף לנקיטת אמצעים לטיפול בשרידי הקברים על-פי אחת החלופות המוצעות עומד במבחן החוקתיות והסבירות המנהלית וניתן להכשירו".