|
|
לובלצ'יק. לא סלב [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
ארבעה מדיירי הבית הנצפה ביותר במדינה הועמדו להדחה. העם נדרש לבחור בין ממון (יוסי מילשטיין), מדון (מנחם בן), חזון (מאיה בוסקילה), ופרולטריון (דודי מליץ), שרק רצה למכור תפוחי אדמה ולחזור הביתה בשלום (או לא). ומה עם כישרון? אוי, איך שהצחקתם עכשיו את האח הגדול.
בן הוא היחיד מבין הנידונים לגירוש שמייצג סוג כלשהו של השילוב הנדיר: קרוא וכתוב. הוא היחיד שאינו מסתפק בדיאלוגים ברמת "מאמי, תעשה לי מסאז’", ויותר מרוב הדיירים, שלא היו סלבס בכניסתם ולא יהיו סלבס בצאתם, אין לו מה להפסיד. על-כן ליהק עצמו בשמחה לתפקיד צבוטותי וקוטותי, מפוצץ הבלונים, מכופף הסיליקונים וחושף סכלותם של שכניו, שנמצאים כל העת על סף התמוטטות עצבים. ואם הם אח”מינו, אבוי לנו מאפסינו. עוד חשף בן את חוסר יכולתם הכמעט מוחלט לצחוק מעצמם (מדוע אין קומיקאים מקצועיים בבית חסרונם ניכר עד אימה). גם אם לא נעים לשמוע רבות מדיעותיו, לבן לפחות יש מה להגיד, בניגוד לדיירים שמסתפקים בהורדת חולצה, כי מי צריך לדבר כשיש קוביות בבטן?
גם הבאר שממנה שתו כמה טפילים - והרי מה היה מילשטיין ללא גאידמק, ואנה היה בא מליץ בלי בוסקילה (ואף מילה על כוכי מרדכי) - חרבה מזמן. מילשטיין הסתכסך עם אדונו, בוסקילה תקועה בין אותן הריסות עם האקס המסורס, אחרי שגם היא התנתקה מבוס דומיננטי ומעמדה הצטמק.
אתוס הגולם שקם על יוצרו אינו משתלם, מתברר, וזו הטרגדיה הגדולה השורה על הבית כולו: במשחק "מי הזיז את התהילה שלי" כולם ניזונים מפירורים של מה שהיה (בקושי) ואיננו עוד, ומסתמנים כאויבים המרים ביותר של עצמם. אמיר פיי גוטמן, ההוכחה שלעתים ההומו גרוע כמו ההומופוב, מסרב לכבות את מקרן הסרט שבו הוא עדיין אליל נוער בלהקת בנים. יותר מכולם הוא מוקסם מהשתקפותו במראה ומזיופי הרגש שלו. לא היה מעמד נוגה מזה שבו בחר העיוור המוליך את העיוורים את "הדייר הכי פחות מוכשר בבית", אחרי שהוא עצמו הגיש שיר שאיש לא רצה מאלבום שאיש לא קנה. ואת "הדייר עם האגו הכי גדול", עוד קטגוריה שהתחרות בה קשה ובכל זאת רבים סיכוייו לנצח (לבסוף בחר בבוסקילה, רק מפני שלא נבנה החדר שמסוגל להכיל את האגואים של שניהם).
לממד הטרגי מוסיפה ההרגשה שאחדים מהדיירים נואשים לכסף לא פחות משהם נואשים להכרה, ואולי אפילו יותר מעובדי "עוף העמק", שהמפעל שלהם עוד לא פשט לגמרי את הרגל. כולם עושים אהבה עם מצלמות שחדלו להתעניין בהם ועם קהל שבגד בהם מזמן. קורין אלאל נראית כמו קייט בלאנשט בתפקיד בוב דילן בסרט "אני לא שם". זוהי התורה כולה - אם אתה שם, אתה לא קיים.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
