בגידת כתבי ופרשני החצר

ברנע נחשב לאחד מבכירי העיתונאים בישראל בכלל ובעיתון ידיעות אחרונות בפרט. ברנע, הנחשב לאחד מידידיו של אולמרט, מנצל לרעה את מעמדו. הוא מפרסם שוב ושוב שקרים, ומטעה את קוראי ידיעות כאשר הוא מפרסם אמירות חסרות אחריות כלפי לינדנשטראוס. הנה שתי דוגמאות:

• במאמר בידיעות אחרונות מיום 05.03.07 - "... תאוות הפרסום העבירה את המבקר על דעתו"; "... יש כאן מבקר שנשבע לקשור לחגורתו גולגולת של ראש ממשלה. בהתנהגותו אין, או לפחות לא היה, שום דבר אישי; רק התמכרות חסרת בושה לכותרות". וברנע מביע באותו מאמר תמיהה: "איך יכול ראש ממשלה לתפקד תחת הפגזה יום-יומית כזאת. יום אחד הדירות. יום שני הרשות עסקים קטנים. יום שלישי הפרוטקציות במרכז הליכוד. יום רביעי מחדלי העורף".

ברנע נמנע מלהציג את השאלה המתחייבת, שהיא-היא החשובה: כיצד ראש ממשלה כל כך מושחת ורשלן אינו מסולק, ולאלתר, מתפקידו.

• במאמר בידיעות אחרונות מיום 09.03.07 – ברנע מטיל דופי במבקר ומציג אותו כאיש שאינו יודע מה מתרחש סביבו. ועל מה? על כך שהמבקר לא ידע שאולמרט, צדיק שכמותו, "העביר לו את תגובותיו לדוח שהכין על מינויים במרכז ההשקעות".

ברנע נמנע, ולא במקרה, מכתיבת האמת: ראשית – אין מדובר בדוח על מינויים, אלא בטיוטת דוח על חשד לשחיתות נוספת מצד אולמרט, כאשר סייע ללקוחות שותפו לשעבר וידידו ופרקליטו האישי, עו"ד אורי מסר, לקבל, שלא כדין, מענקים והטבות בהקף של עשרות מיליוני ש"ח ממרכז ההשקעות; שנית – מה שעומד על הפרק אינו יום לפני או אחרי, אלא העובדה שאולמרט נמנע, במשך ארבעה חודשים, ממתן תשובות בפרשה זו וניסה להרוויח עוד ועוד זמן. רק לאחר שהמבקר התריע על כך בתקשורת, ורק לאחר שנקבע דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה, רק אז הגיש אולמרט את תשובותיו, וזאת עשה יום לפני הדיון בוועדה, וכדי להקדים תרופה למכה. היטיב לדווח על-כך מרדכי גילת, בעיתון ידיעות אחרונות (04.03.07), כאשר כתב על אולמרט: "ניתנה לו ארכה אחת, ניתנה לו ארכה שנייה, ניתנה לו ארכה שלישית, אבל תשובות והסברים – אין. כבוד ראש הממשלה לא טרח לציית להוראות החוק". דברי גילת נכונים [הפעם, י.י.]. האמת פשוטה בתכלית: אולמרט מנסה למשוך זמן, במטרה לדחות את הקץ. וכדי להרוויח זמן, הוא צריך עיתונאים מסוגו של ברנע שיטשטשו את העובדות. ולעזאזל האמת והאינטרס הציבורי.

אברמוביץ' פועל באחרונה בשתי חזיתות, כדי לשרת את אדונו החדש: ערוץ 2 ועיתון גלובס. בשני כלי תקשורת אלה הוא מנסה להציג את המבקר באור מגוחך, משל מדובר באדם בלתי ראוי, שכל מטרתו היא להפיל את אולמרט. העובדה שאולמרט נגוע בפרשות שחיתות רבות, ובראשן פרשת השוחד בהקף של מאות אלפי דולרים שקיבל בפרויקט כרמיה בירושלים, אינה מזיזה כנראה לאברמוביץ'.

האתרוגן הידוע שידרג את שירותיו. את ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, הוא שירת במובן זה שנמנע, בתקופה שקדמה להינתקות, מפרסום שחיתות שיוחסה לשרון; לאולמרט הוא מספק שירות כפול: גם בכך שהוא נמנע, ביודעין, מפרסום מעשי השחיתות המיוחסים לאולמרט; וגם כאשר הוא מנסה לפגוע בחושפי השחיתות של אולמרט, ובהם במבקר המדינה.

דוגמית קטנה: במאמר שפרסם (גלובס, 08.03.07), כתב אברמוביץ', בין השאר, על תגובת היועמ"ש לבג"צ: "השבוע נפל דבר: היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, סירב להגן על מבקר המדינה בבג"צ. יותר מזה, היועץ המשפטי הגיש לבג"צ מסמך רשמי, שבו הוא מייחס למבקר המדינה חריגה מסמכות, פעילות שלא כדין ופעולה בניגוד לחוק!... מיותר לומר, שבמדינה מתוקנת, בעלת ממשלה משוחררת ותכליתית ופרלמנט סדור וענייני, היה מבקר המדינה מתבקש לסיים את תפקידו עוד באותו בוקר...".

דבריו של אברמוביץ' כוזבים הם. שהרי מזוז לא קבע את מה שמייחס לו אברמוביץ'. את זאת ניתן לקרוא היטב בתשובתו של מזוז לבג"צ (ראו המצ"ב). מזוז טען, כי יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ח"כ זבולון אורלב, הוא שחרג מסמכותו, כאשר הזמין את מבקר המדינה לדיון בממצאים ובמסקנות שהתגלו בבדיקת מבקר המדינה - בעניין העורף. מזוז ביטא את עמדתו, לפיה המבקר מנוע מלהציג בפני הוועדה את ממצאיו ואת מסקנותיו – אלא רק את הפעולות שביצע, במהלך הביקורת, אך בשום מקום לא קבע מזוז, כעמדה משפטית, שהמבקר עבר בפועל על החוק. אברמוביץ', שמתאמץ כל כך לגונן על אולמרט, אינו מבין, אולי, כי הוא עצמו מבצע עבירה פלילית כאשר הוא מוסר דיווח כוזב על מהלכים המתבצעים בבית המשפט.

בן כספית משרת כבר זמן רב את אולמרט, עוד מהתקופה שזה האחרון כיהן כמ"מ ראש הממשלה. בן כספית נמנה עם אלה שניצלו לרעה את מעמדתם בתקשורת כדי לקדם את מועמדות אולמרט לראשות הממשלה. בן כספית, ועיתונאים נוספים, בהם אמנון דנקנר, נחום ברנע, שמעון שיפר, אמנון אברמוביץ', איילה חסון ועוד כמה חסרי אחריות (ציבורית) שכמותם, נמנעו מפרסום המידע על מעשיו של אולמרט; ובמקביל עודדו את ציבור הבוחרים להצביע בעד קדימה. על-חשבון מפלגות אחרות (והציבור), כמובן.

מאז הבחירות חלפה כמעט שנה. מעמדם של קדימה בכלל, ואולמרט בפרט, ידוע ברבים. אך מי שסבר שעיתונאי כמו בן כספית יחדל ממעשיו, שגה. הוא ממשיך לפרסם עוד ועוד שקרים, ואינו בוחל גם עתה בפרסומים מגמתיים, המייחסים למבקר המדינה, לינדנשטראוס, מחלת נפש. לא פחות. במדינה מתוקנת היה עיתונאי כמותו מועמד לדין על העלבת עובד ציבור, או לפחות היה מגורש מהעיתון. אלא שבמקומותינו, כאשר עורך מעריב, אמנון דנקנר, נוהג הוא עצמו בדרך דומה, ומשתמש באותה שפה נגד המבקר עצמו, וגם נגד מי שחשף את מעשיו של אולמרט (כותב שורות אלה...), אין פלא, אפוא, שפרשן החצר ממשיך לבגוד בקוראים ולפגוע בעיתון. למרות זאת, נמרודי ממשיך לשלם את שכרו של בן כספית, במקום שזו תשולם על-ידי לשכת ראש הממשלה. בהזדמנות זו כדאי להזכיר, כי לבן כספית עבר עשיר של פרסומים בלתי אחראיים. זכור לרע במיוחד "הסקופ" שפרסם במעריב על השופט תאודור אור, שלו ייחס, שומו שמים, מתן פסק דין מגמתי תמורת שוחד מיני. לא פחות. מיותר כמעט לציין: בן כספית מעולם לא התנצל על כך. ובעצם לשם מה צריך זאת? אחרי הכל, מה שווה התנצלות של "עיתונאי" הבוגד בקוראיו.

במוסף שבת (יום שישי, 09.03.07) מספר בן כספית, שוב - באופן מגמתי וחד-צדדי, את סיפור פרשת העטים אותה חשפנו ב-Nfc. לדבריו, כפי שאלה מובאים לטענתו מפיו של אולמרט, "כשהתפוצצה פרשת העטים הנובעים, ואתר אינטרנט פרסם שאולמרט קיבל עטים במתנה בשווי מאות אלפי דולרים, ומבקר המדינה מיהר 'לבדוק', והארץ מלאה רחש על עטי השחיתות של ראש הממשלה, שלף אולמרט את המסמכים". בן כספית מספר, כי באותה תקופה ביקש אולמרט לבדוק כמה שווים אותם עטים – לדבריו מדובר במעט יותר מ-400 עטים, ולכן שלח אותם לבדיקה בחו"ל. לפי הערכת השווי, עליה הוא מדווח עכשיו, הוערך שווי העטים בכ-69 אלף דולר, פחות מ-200 דולר לעט, בממוצע. 'אלה עטים שאספתי במשך 30 שנה', אמר אולמרט, 'את רובם הגדול קניתי, ובסוף, זה הכסף הגדול שמחכה לי".

בן כספית מציג פרשה זו, באופן התמים שלעיל, כמשל לשחיתויות המיוחסות לאולמרט. אך לא כך הם פני הדברים:

• ראשית - כמה שווים העטים של אולמרט, לא זה הסיפור. עיננו אינה צרה ברכוש שצובר אדם, גם אם הוא איש ציבור;

• שנית - החשיפה שלנו נוגעת לעטי יוקרה שקיבל אולמרט בהיותו איש ציבור, כמתנה, מאילי הון, כאשר אלה ביקשו ממנו תמורה על-חשבון המדינה;

• שלישית, וזה העיקר – הצבענו על מנהגו של אולמרט: לקבל מתנות, תוך התנהלות מושחתת של "יד רוחצת יד", וקבלת שוחד מאילי הון. הצגנו כדוגמה את העובדה שקיבל ב-2005 עט יוקרתי בשווי 1,750 דולר, מאיל ההון אלכסנדר טסלר. חשפנו כי אולמרט פעל למען טסלר במינהל מקרקעי ישראל – כדי שהמינהל יותיר ברשות טסלר קרקעות שקיבל, בלא מכרז, באזור בבאר אורה. המשטרה, שהתבקשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לבדוק עניין זה, לא טרחה אפילו לפנות אלי כדי לקבל את המידע הנחוץ ומסמכים חשובים בנושא זה. לכן אין פלא כי הוחלט לגנוז את תיק החקירה.

נזכור נא, כי בשל חשד פעוט בהרבה נחקרו בנימין ושרה נתניהו. המשטרה חקרה לפני כעשר שנים חשד, לפיו שרה נתניהו קיבלה סיכה מאשת העסקים חנה גרטלר (בתו של היהלומן, משה שניצר). ראש היחידה לחקירות הונאה, אז תנ"צ מרי גולן, חשדה שמדובר בסיכה ששובצו בה יהלומים. בחקירה הוכח, כי מדובר בסיכה של מפעל התרומות וראיטי, ששוויה כמה שקלים, לכל היותר...

הנה כי כן: את נתניהו חקרו על כל שטות. ואילו כאשר מדובר באולמרט, לא מקפידים חוקרי המשטרה לעשות את המינימום ההכרחי: לפנות לחושף הפרשה, כדי שאולי יאות להציג בפניהם את המידע הרלוונטי. לכן אין אולי פלא, שעיתונאי כמו בן כספית מרשה לעצמו לפרסם כזבים ולבגוד בקוראי העיתון השני בגודלו במדינה.

אודי סגל, המשמש כעיתונאי מדיני בערוץ 2, אינו נמנה, כביכול, עם מקורביו של אולמרט. יחד עם זאת, מדיווחיו ניתן ללמוד, כי גם הוא גוייס לעזרת האיש המושחת. כך פעל ערב הבחירות, כאשר הכין לשידור בערוץ 2 פרופיל אישי על אולמרט. כששודר אותו פרופיל התברר, כי אמירות חיוביות הובלטו, ואילו ביקורת קשה כלפי אולמרט מצד כמה גורמים, שהוכנה והוקלטה קודם לכן, הוצנעה, וחלק ממנה אף צונזר.

עכשיו ממשיך אודי במנהג החדש-ישן. השבוע הוא גוייס על-ידי לשכת אולמרט, כדי לתת תהודה לביקורתו של עו"ד מרדכי בס נגד מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס. בס כיהן בעבר בתפקיד מנכ"ל, וקודם לכן בתפקיד היועץ המשפטי במשרד מבקר המדינה.

ביקורתו של עו"ד בס היתה יכולה להישמע לגיטימית, וגם ראויה היא לשידור, לו היה אודי סגל מקפיד לספר לצופים באילו נסיבות נאלץ עו"ד בס לעזוב את תפקידו במשרד מבקר המדינה, ובמיוחד מה מעשיו בימים אלה. או אז היה צריך לגלות לצופי הערוץ:

• עו"ד בס נאלץ לפרוש מתפקידו, לפי דרישת המבקר לינדנשטראוס, לאחר שיצר יחסי עבודה רעועים ותמוהים עם בכירים אחרים במשרד המבקר. עו"ד בס היה מינוי אישי של המבקר דאז, אליעזר גולדברג. עם כניסת לינדנשטראוס לתפקיד, הוא נאלץ לגייס שופט (בדימ.) כדי שיסייע בגישור ובפישור בין עו"ד בס לבכירים האחרים. ללא הועיל;

• עו"ד בס מספק שירותי ייעוץ לעו"ד אורי מסר, בפרשת מרכז ההשקעות הנבדקת במשרד מבקר המדינה. מיותר כמעט לציין, כי ייעוץ זה משרת גם את אולמרט, שהרי באותה פרשה מייחס לו המבקר מתן טובות הנאה ללקוחותיו של עו"ד מסר. על-חשבון המדינה כמובן. עו"ד מסר מצוי אפוא בחזית אחת עם אולמרט-מסר, והוא אף מקבל בשביל זה שכר טירחה;

• עו"ד בס פועל כפי שהוא פועל, למרות החוק המחייב תקופת צינון ראויה. עו"ד בס פרש לפני כשנה. העובדה שהוא אץ-רץ לייעץ לעו"ד מסר, ודרכו לאולמרט למעשה, למרות שהבדיקות נגד אולמרט לפחות בפרשת הרשות לעסקים קטנים החלה במשרד מבקר המדינה עוד בתקופה שהוא, עו"ד בס, כיהן בתפקיד מנכ"ל משרד מבקר המדינה, ראויה לבדיקה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה.

לרשימה זו, כאמור, ניתן להוסיף לפחות כמה עיתונאים, ובראשם את איילה חסון. זו איבדה מזמן את הבושה, ובכל יום שהיא עדיין בתפקידה ככתבת מדינית... היא מביישת את המקצוע ומוסיפה עוד ועוד חטאים על בגידתה בציבור הרחב ובמיוחד באותם צופים המשלמים אגרה.

לו קולי היה נשמע הייתי מעלה הצעת ייעול: למנות את חסון במקום שולה זקן, שהושעתה מתפקידה. כך ניתן לחסוך משכורת ברשות השידור, הנתונה בקשיים, וגם לתת לחסון תפקיד מתאים יותר, שבלאו-הכי היא מבצעת כיום ככתבת החצר של אולמרט.