אז מה, עוד פעם במות וקצף?

בכל שנה, מתאספים להם המוני ישראל רוקדים ושרים ברחובות הערים ובפארקים כשבידם מטף קצף שלג או חוטים ופטיש מפלסטיק כשטובי האמנים מפזזים על הבמות (ראה גאיידמק). בכל שנה, יום אחרי, כל פיסת דשא פנויה הופכת למטבח שדה מאולתר כשהיד מנפנפת עבור הבשר שעל המנגל.

יום העצמאות הפך יותר מבעבר להיות יום הילולה וחגיגה ריקה מיום מלא בתוכן ומשמעות. הפכנו את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר. את חידון התנ"ך בוא נודה, הרוב כבר לא רואה, והסרטים של יהודה ברקן, אורי זוהר (אפילו כבר הם מודים בזה) זאב רווח ודומיהם, הם אינם תוכן ומשמעות.

יום העצמאות כשמו כן הוא, יום שבו מדינת ישראל הפכה להיות מדינה ולא "יום של מסיבות", כפי ששמעתי מילד בן 10 בשבוע שעבר. אז, למה שלא ניצוק עבור הדור הצעיר קצת יותר תוכן ליום העצמאות? קצת היסטוריה והכרת העבר, מעט גיאוגרפיה והמצב בהווה, אהבת המולדת והראייה לעתיד.

גדל פה דור ש"לא ידע את יוסף”, אינו יודע מיהם בן-גוריון, לוי אשכול, חיים ויצמן או טרומפלדור. אינו יודע מה הייחוד של העיר הקדושה ירושלים? ולמה כולם כ"כ נלחמים עליה בחרוף נפש? מתי שלמה המלך בנה את בית המקדש ומתי טיטוס החריב אותו?
מתי הייתה מלחמת ששת-הימים ומהן תוצאותיה? מה זה מבצע קדש? מבצע שלמה? מבצע יונתן? מי היה רחבעם זאבי? מנחם בגין? אפילו את רבין כבר לא מזכירים כמו פעם...

הדור שגדל אינו מבין את גודל ועוצמת הנס כשעברה עוד שנה שמדינת ישראל שורדת ועדיין קיימת? ובכלל, איך נבנתה המדינה? מי בנה? כיצד? מה היה מצב הגבולות בעבר? מה המצב בהווה? מה יש מעבר לשדרות רוטשילד או דיזינגוף בת"א? איפה נמצא השומרון? מה זה הקו הירוק? ומה משמעותו?

במקום לנפח עוד קצת את כיסם של האומנים ולהגדיל את כרסם של המנגליסטים ולשמוע שוב את השירים שמתנגנים ברדיו, עלינו להעביר איזושהי מורשת מוחשית ביום הזה, בדיוק כמו שאנו עושים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ו-24 שעות לפני כן, ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי הטרור.

סיורים מודרכים בירושלים, ברמת הגולן, בכרמל או אפילו בראשל"צ, בגדרה, בנהלל או בדגניה, יוסיפו הרבה יותר לדור הצעיר מאשר לשמוע שוב את עברי לידר ולראות את כוכבי "האלופה” בגודל טבעי. הרי בלאו הכי, דור האינטרנט והריאליטי אם נרצה או לא עסוק ברוב השנה בטלנובלות ובזמרים יותר ממורשתנו. מי אמר שיום העצמאות זו סיבה לעוד מסיבת ריקודים או להופעה?

לעניות דעתי, ביום העצמאות יש לתת לנפש ולרוח יותר מאשר לגוף.
זו הזדמנות נפלאה לבקר במוזיאונים, לטייל בארץ, ללמוד באופן שונה ממה שלומדים בבי"ס בצורה לקונית וחסרת חיות. לראות מול העיניים אנדרטאות, לבקר ביד- ושם, בבסיסי צה"ל הפתוחים. לראות ולשמוע את האנשים שעוד מעט לא יהיו פה. את כל זה, לתבל בסיפורים מעניינים, בארוחה טובה או אפילו בשירה ישראלית אבל, אילו רק נלווים לעיקר החוויה.

אלו הילדים שלנו, אותם ילדים שבעתיד יהיו אלו שיצטרכו להוביל, להסביר ולהכיר את העבר ואת הזיקה לעתיד לנכדים ולנינים שלנו. אז בואו נעשה את יום העצמאות ליום היסטורי ומיוחד באמת... בואו נהפוך אותו ליום גדוש בתכנים חשובים.

יום עצמאות שמח!