דרור לביא תבע את לירן מרלי, את מפעלי דינמומטר לבדיקת רכב (1965) בע"מ (נתבעת 2) ואת כלל חברה לביטוח בע"מ (נתבעת 3) בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שקנה רכב "בעייתי".
מכתב התביעה עלה שלביא קנה ביום 20.10.08 רכב ממרלי תמורת סכום של 63,500 שקל מבלי שמרלי יידע אותו על הבעיות ברכב (התחממות) שלא טופלו על ידו. "הנתבע לא גילה לי פרט מהותי באשר למצבו של הרכב ויש בכך משום מצג שווא ו/או הטעיה, על כל המשתמע מכך".
לביא דרש סכום של 28,713 שקל, שכלל את עלות בדיקת הרכב במכונים שונים, עלות מוניות ותחבורה ציבורית במשך תשעה ימים שבהם שהה הרכב במוסכים שונים, עלות תיקון או החלפת מנוע בסך 21,113 שקל, עלות דוח שמאי בסך 850 שקל, וכן 5,000 שקל הפסד ימי עבודה ועגמת נפש.
במהלך הדיון שהתקיים בפני השופטת
אנה שניידר, הגיע לביא להסכם פשרה עם הנתבעות 2 ו-3 לפיו ישלמו לו תוך 30 יום סכום של 3,000 שקל לחיסול סופי ומוחלט של תביעותיו נגדן.
התביעה נגד מרלי נותרה על-כנה והשופטת שניידר קיבלה אותה, אך לא במלואה: "לא שוכנעתי כי הנתבע מסר לתובע את מלוא המידע הדרוש לגבי הרכב עובר לרכישתו על-ידי התובע, לרבות נושא ההתחממות, ובכך הטעה את התובע. הואיל והתובע מודה כי לא החליף את המנוע אלא ביצע תיקונים בסכום של 14,379 שקל, והואיל והתובע פוצה כבר בסכום של 3,000 שקל על-ידי הנתבעות 2 ו-3, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע, תוך 30 ימים, סכום של 17,000 שקל שהוא הסכום אשר, לטענת התובע, הפסיד כאשר ניסה למכור את הרכב. הסכום האמור ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (20/4/09) ועד לתשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בסך 500 שקל".
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
