|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חופש העיסוק חל גם על עורכי דין. עו"ד שהוסמך כחוק זכאי לעסוק במקצועו ולהתפרנס ממנו בכבוד ● אולם זכות זאת הוגבלה באופן תמוה על-ידי המחוקק
|
חופש העיסוק הוא אחת מזכויות האדם. משמעותו של חופש העיסוק היא שכל אדם זכאי לעסוק בכל משלח יד שיבחר, ואין להגבילו אלא בהתקיים נימוקים מוצדקים. חופש העיסוק הוכר כזכות על גם בישראל, והדבר בא לידי ביטוי בחוק יסוד: חופש העיסוק. החוק קובע שחוק של הכנסת שיפגע בחופש העיסוק שלא בצדק איננו תקף.
חופש העיסוק חל גם על עורכי דין. עו"ד שהוסמך כחוק זכאי לעסוק במקצועו ולהתפרנס ממנו בכבוד. אולם זכות זאת הוגבלה באופן תמוה על-ידי המחוקק.
לפני מספר שנים שנים תוקנו שני חוקים מרכזיים. בחוק בתי המשפט הוספה עילת פסלות לפיה שופט שיש לו עניין אישי ממשי בעורך דין יפסול עצמו מלדון בעניין שבו מופיע לפניו עורך הדין. החוק לא מפרש מהו "עניין אישי ממשי", אך מדברי ההסבר, שקדמו לחוק וכללי ההיגיון, עולה שהכוונה ליחסי ידידות קרובים או טינה אישית. שופט שנוטר טינה לעו"ד מסוים, חייב לפסול עצמו מלדון בתיק שבו מופיע אותו עו"ד. ההנחה היא שאם השופט נוטר טינה לעורך הדין קיים חשש ממשי שהטינה תשפיע על השיפוט שלו והוא יפגע בלקוח.
עד כאן הכל טוב ויפה. אבל כאן נכנס לתמונה התיקון השני. בחוק לשכת עורכי הדין נקבע שעו"ד לא ייצג לקוח אם יש לו יסוד להניח שהשופט שנקבע לדון בהליך יפסול עצמו בגלל שיש לו עניין אישי ממשי בעורך הדין.
במלים אחרות, אם השופט שונא את עורך הדין, חייב עורך הדין לפסול עצמו, במקום שהשופט יפסול עצמו.
הוראה זאת הוסברה בכך שהדבר בא למנוע מניפולציות בניהול המשפט. בעל דין עלול לבחור לעצמו עו"ד שנמצא ביחסי פסלות עם השופט, ובכך לגרום להחלפת השופט, ולשיבוש מהלכי המשפט. לפיכך עורך הדין חייב לפסול עצמו אלא אם קיבל רשות להמשיך בייצוג.
קשה מאוד לחיות עם הוראה זאת. נניח שנגד פלוני הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ במעמד צד אחד. ביהמ"ש קובע דיון במעמד הצדדים. הולך פלוני לעו"ד מסוים ששנוא על השופט ומבקש ממנו לייצגו. עורך הדין לא יכול לייצגו אלא אם יבקש אישור מבית המשפט. האם הלקוח יחכה לאישור? האם יש לו זמן לכך? הוא ילך לעו"ד אחר. נמצאנו למדים שהחוק פוגע אנושות בחופש העיסוק של עורך הדין.
חמור יותר המצב בבתי הדין הרבניים. שם אין מצב שהשופט נקבע לאחר פתיחת התיק. בבתי הדין הרבניים הרכב הדיינים נקבע לפי שם משפחתו של התובע. החלוקה להרכבים היא לפי שמות האלף בית של התובעים. יוצא שאם דיין מסוים נוטר טינה לעו"ד, פסול הלה מלהופיע לפניו כל אימת שיגיע אליו לקוח ששם משפחתו משייך אותו להרכב שבו יושב הדיין. לדוגמא- אם הדיין דן בתיקים ששם משפחתו של התובע מתחיל באותיות א' עד ו', לא יוכל עורך הדין לייצג לקוחות ששם משפחתם מתחיל באותיות הללו. ברור שכאן הפגיעה בחופש העיסוק היא הרבה יותר קשה.
|
|
חשש להרס טוטלי של שלטון החוק בישראל
|
|
לדעתי סעיף זה בחוק לשכת עורכי הדין, עומד בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק ואין לו תוקף.
סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק קובע- "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
לדעתי, החוק שתיקן את חוק הלשכה איננו מידתי. גם אם נניח שהחוק הולם את ערכיה של המדינה, והוא נועד לתכלית ראויה, פגיעתו בחופש העיסוק עולה על הנדרש.
החוק פוגע בציבור עורכי הדין באופן שרירותי. האפשרות התיאורטית שפלוני ייקח עו"ד שיש לו יחסי פסלות עם השופט כדי לגרום לפסילתו איננה מצדיקה שלילת הייצוג שכן ישנם הרבה מקרים בהם הלקוח פונה לעורך הדין בתום לב. החוק לא מבחין בין פניה בתום לב ובין פניה שמטרתה לפסול את השופט והוא מעניש את החפים מפשע. הוא מעניש את הלקוח שזכותו לבחור את מי שהוא רוצה כדי לייצגו, והוא מעניש את עורך הדין שמתפרנס מהייצוג.
לדעתי, חייב להיות יסוד להנחה שעו"ד מסוים שהשופט שונא נלקח כדי לפסול את השופט. כאשר אין ראיה לכך ואין מחלוקת שהייצוג הוא בתום לב אין לדרוש מעורך הדין לבקש רשות ייצוג ולהפסיד לקוח שאין לו זמן להמתין להיתר.
גם לתום הלב של עורך הדין יש משקל. חייבת להיות קנוניה בין עורך הדין ללקוח כדי שהייצוג ייפסל. זהו לדעתי האיזון הראוי בין חופש העיסוק מחד ובין תקינות ההליך המשפטי מאידך. החוק לא עשה את האיזון הנדרש.
למרבה הצער, בג"צ טרם התערב ובאחד המקרים אף השתית את פסק דינו על החוק. הוא אישר פסיקת הוצאות אישיות על עו"ד בגלל שהלה פרסם מאמר חריף נגד ביה"ד הרבני ולא ביקש רשות לייצג לקוח לאחר פרסום המאמר. שום דיון לא נערך בחוקיות החוק למרות פגיעתו הקשה ברבבות עורכי דין (בגצ 7075/06, עו"ד פנדריך נ' ביה"ד הרבני- אתר בתי המשפט).
אם הכנסת לא תשנה את החוק, נהיה עדים להרס טוטלי של שלטון החוק בישראל.עורכי דין יחששו להתלונן על עוולות של שופטים מחשש שפרנסתם תיפגע. די בכך שהשופט יצהיר שהוא נוטר טינה לעורך הדין כדי שהלה לא יוכל להופיע לפניו. עורכי דין יחששו להתלונן על שופטים ואפילו להגן על שולחיהם בנאמנות. לעתים טובת הלקוח דורשת שעו"ד ידרוש פסילת השופט. קשה להאמין שהוא יעשה זאת לאור האפשרות שהשופט ינקום בו. יתר על כן, הכוח שניתן לשופטים לשלול את פרנסתו של עורך הדין עלול לעודד אותם לסטות מדרך הישר, ולעשות דברים שלא היו מרשים לעצמם אילו היה עליהם מורא של תלונה או בקורת מצד עורך הדין.
|
|
| תאריך:
|
24/06/2007
|
|
|
עודכן:
|
24/06/2007
|
|
עו"ד יוסף פנדריך
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עינתי
|
24/06/07 13:22
|
|
|
|
2
|
|
רמפול
|
24/06/07 16:36
|
|
|
|
|
|
שבתאי עזריאל
|
25/06/07 07:35
|
|
|
|
3
|
|
גלילי
|
24/06/07 19:03
|
|
|
|
4
|
|
עו"ד מחדרה
|
25/06/07 08:45
|
|
|
|
5
|
|
גורו
|
25/06/07 12:32
|
|
מה שקרה ברצועה הוא חולייה נוספת וצפויה מראש של התפתחות הגיונית והכרחית שהכתומים חזוה מראש. אך המדינה מנוהלת כאלו היא מצויה בעולם הפוך, עולם של פנטסמגוריה, דמיונות-שווא והלוצינציות, עולם של מוכי-ירח. זה עולם שאין טעם ותכלית להתווכח עימו, וכוונתי לאנשים שגורל המדינה וגורל כל אחד מאיתנו, הוא ומשפחתו, לצערנו ולאסוננו מסורים בידיהם.
|
|
|
|
|
תקנות התכנון והבנייה, כמו גם כל יתר חקיקת המשנה בתחום התכנון והבנייה, נועדו לשמירה על איכות הבנייה והמגורים ובכלל זה מניעת מפגעים ומטרדים ליחיד ולציבור. התוספת השנייה של התקנות כוללת הוראות הבאות להבטיח בנייה נאותה מבחינת איטום, ניקוז, אוורור, גודל החללים בדירה ובבניין, בטיחות, יציבות המבנים, מרווחים נאותים בין חלקי מבנה פנימיים בתוך דירה, אצירת אשפה, חנייה, מי שתייה ועוד כהנה וכהנה.
|
|
|
|
|
הגירוש מגוש קטיף היה מעשה לא מוסרי ושרירותי שיצר בעקבותיו תובנה מרכזית אחת: המערכת הפוליטית היא הקובעת. אפשר להפגין, למחות, להילחם, להתחנן, לפקוד בתים, לאהוב אחים, להיקשר בחבלים, להחתים, להתכנס לתפילות ולהזיל דמעות. אבל, מי שבסוף קובע אלו 120 חברי הכנסת. חד וחלק.
|
|
|
|
|
כנסת ישראל חוקקה בשנת 1958 את חוק-יסוד: הכנסת, אשר אחת ממטרותיו היתה הגנה על מדינת ישראל ועל ערכיה. לשם כך ביקשה הכנסת להגביל את המבקשים להיות נבחרי הציבור, בהסתייגות שרשימת מועמדים או אדם לא יהיו מועמדים בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיהם או במעשיהם כדי שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.
|
|
|
|
|
עוד לפני שקרא בית המשפט הנכבד, את הכרעת הדין בפרשת רמון, אמרתי וכתבתי כי במישור המוסרי והערכי, מדובר בהתנהגות שאינה ראויה. ודאי שאינה ראויה לשר (וודאי שלא לשר משפטים) או אז, מדובר במעשה פסול גם במישור הציבורי.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
