להטוט מתוחכם או עידוד תעסוקה

צר לי לבשר לכם קוראים יקרים אבל תוצאות הבדיקה שלי עגומות. הבנתי שמאחורי מכבסת המילים היפות מסתתר בשק מרצע ענקי. מדובר לדעתי בתקיעת סכין בגב הנכים הכלליים שתוביל לבכייה לדורות.

לא התרשמתי מאותה מכבסת מילים המציגה את יתרונות שבביטול הקשר שבין השתכרות לקצבת הנכות הכללית, כפי שזו פורסמה ובהרחבה בתקשורת. קראתי את הצעת החוק החדשה ולעומק והשוויתי אותה לחוק הקיים.

במצב החוק הנוכחי קיומה של הכנסה מעבודה הגבוהה ולו בשקלים בודדים מעבר לגובה המוגדר "כמבטל זכות לקצבה" מוכר לי ויש בו דרקוניות מסוימת. למדתי שהתנאים לביטול הקצבה בחוק הקיים משתנים ממקרה למקרה ובאופן קיצוני.

נכים שלא עבדו מעולם זוכים על-פי החוק הקיים לזכות השתכרות מעבודה שגובהה כגובה הקצבה (1,937 ש"ח) עד רמת השתכרות זו משולמת קצבה מלאה, מעבר לה, מתבטלת הקצבה.

לנכים אחרים שלהם הייתה הכנסה קודמת טרם נכותם וצומצמה ב-50% מתקיימת תקרה על-פי סעיף אחר בחוק, להם הקצבה מתבטלת אם עברו תקרה שבין סכום של 2,907 ל-11,630 ש"ח. כל זמן שהכנסתם נמצאת מתחת למחצית ההכנסה הקודמת, תשולם להם הקצבה במלואה.

העידוד

החוק החדש מתיימר לעודד בדיוק את אותם נכים חסרי יכולת עבודה מלידה, אותם שלא מועסקים מעל ל-5 שנים. הצעת החוק החדשה נותנת לנכים קשים אפשרות להמשיך ולקבל קצבת נכות חלקית (הקיזוז בקצבה מדורג כל זמן שהם עובדים והכנסתם מעבודה לא עולה על 4,652 ש"ח).

החוק החדש גם מעודד חלקית נכים קלים ונכים בעלי נכות בינונית, לצערי הרב תוך אבחנה כואבת בינם לבין הנכים הקשים. לנכים בינוניים וקלים (מתחת ל-80 אחוזי נכות רפואית פיזית או 40 אחוזי נכות מנטאלית) נקבע "עידוד" שונה. למרות שעל-פי היגיון צרוף יכולתם ואפשרות העסקתם טובה יותר. החוק מאפשר להם עידוד חלקי בלבד ומאפשר להם לעבוד ולהשתכר עד הכנסה של 2,869 ש"ח בלבד זו שמעבר לה קצבתם מופסקת.

מחיר העידוד

כשבוחנים נכים שהגיעו לקצבאות לאחר עבודה קודמת בה שולמה להם בעבור עבודתם שכר נאה, מגלים שהחוק החדש יעשה עמם עוול, שכן הצעת העידוד החדשה תפגע בהם קשות. כיום נכים אלו יכולים להשתכר שכר נאה ולקבל קצבתם במלואה. על-פי הצעת החוק החדשה, כל נכה שמקבל זכויותיו ונכלל בקטגוריה זו וישתכר מעל תקרת העידוד (בהתאם להגדרת נכותו), עם כניסת החוק לא יוכל להמשיך ולהשתכר בגובה זה ולקבל קצבתו. מנכים אלו ידרשו להוריד הכנסתם לתקרה או שידרשו להיפרד מהקצבה.

מדובר בעיקר באוכלוסיית נכים שרכשו השכלה והחזיקו במשרה. הפגיעה הקשה ביותר תהיה לבכירים שבהם. אותם אנשים שהנכות פגעה בהם באמצע חייהם, ויכלו להרשות לעצמם להמשיך ולהחזיק בעבודה חלקית ולתרום כפי יכולתם המוגבלת. העידוד החדש קורא תיגר על נכים אלו ומעניש אותם על כך שהם עובדים. הצעת החוק החדשה דורשת מהם לשלם את המחיר הכבד ביותר בעבור עידוד התעסוקה המדומה של האחרים.

לא רק הם נפגעים, אם נבחן את מצבם של נכים קשים שבמאמץ רב התקדמו ולמרות נכותם מועסקים כיום בגבול התקרה (1,930 ש"ח לערך) נגלה כי קודם לכניסת החוק מי מהם שבחר בעבודה (ולו חלקית בגלל מגבלותיו), השתכר וגם קיבל את קצבתו במלואה. הצעת החוק החדשה תגרום למי שעובדים ובכבוד עוול בל יתואר כי עם כניסת החוק. אותה קבוצה תידרש לשלם במיידית הפחתה מעשית של 8% מקצבתם החודשית (150 ש"ח) ולא רק, הם יידרשו להפחתה נוספת:
100 ש"ח לחודש בשנה הראשונה, 200 ש"ח נוספים לחודש בשנה השנייה ו-300 ש"ח לחודש בשנה מהשנה השלישית ואילך, זאת עקב ביטול מדורג של הקח"ן (קצבה חודשית נוספת). רוב הנכים אינם מסוגלים או יכולים להגדיל את משרתם ו/או שכרם ולרבים מהם מדובר בגזרה קשה ואמיתית.

לעניות דעתי גם נכים בעלי נכות קלה או בינונית המועסקים בתנאים דומים ישלמו מחיר כבד ביותר, קצבתם שגם כך מופחתת ומדורגת (בהתאם לאחוזי אי כושר עבודה) והם אינם מקבלים את תוספת הקח"ן שמקבלים הנכים הקשים. דווקא מהם, תידרש הפחתה של 12% בקצבתם החודשית.

לדעתי, המדינה גובה מחיר כבד בעבור העידוד המדומה, התמורה המתבקשת על-ידי המדינה להפרדת הקצבאות, בהפחתה מדורגת בקצבאות ובהורדת סף "אי קיזוז הקצבאות" מ-1,937 ל-1,318 ש"ח תמוהה ממש, הייתי מעז לומר שלדעתי העילה האמיתית לקלות שבה בחרה הממשלה לאמץ את התוכנית העידוד, נובעת משיקולים זרים או נכון יותר מהרווח הצפוי שמהלך כזה יביא לקופת האוצר.

הערכה זעירה וחישוב מעמיק העלו שמדובר בחיסכון בסדר גודל של 100 מיליון ש"ח לשנה. מהלך שהינו "להטוט" מתוחכם של האוצר ופרנסיו לקיזוז הוצאות המדינה.

האמנם גל התעסוקה הגדול?!

על-פי נתוני המוסד לביטוח לאומי: מעל ל-80 אחוז ממקבלי הקצבאות הם נכים קשים, 70 אחוז מהם מעבר לגיל 40.

סקר שערכה "נציבות שוויון אנשים עם מוגבלויות" בשיתוף מכון ברוקדייל מראה כי בקרב אוכלוסיית הנכים הכלליים עובדים כ-15% מהנכים הקשים. לעומת זאת בסקר שנערך על-ידי הגב' שולי בר, מנהלת תכנון והמחקר במוסד לביטוח לאומי. עולה: כי בקרב נכי תאונות עבודה קשים (שאינם מוגבלים ביכולת התעסוקה וקצבתם אינה מותנה כלל בהכנסה) מועסקים רק כ-17% אחוז מכלל הנכים הקשים.

בהצלבת נתונים פשוטה ההנחה הבסיסית ששינוי זה של "עידוד תעסוקה" יביא לגל תעסוקה גדול של נכים שגויה וכוונתו להטעות. אחוזים בודדים של נכים יבחרו להצטרף למעגל העובדים. שלא לדבר כך שהמעסיקים מעדיפים עובד "בריא" צעיר ובשכר מינימום והסיכוי שלנו הנכים להשתלב בתעסוקה שואף לאפס גם עם יהיה עידוד.

סבירות גבוהה היא שהבסיס הרעיוני שמאחורי החוק הטוען לעידוד תעסוקה שגוי ומטעה. רק נתוני אמת יוכלו להצביע אם הערכתי זו תתאמת או תתבדה ואותם איש לא המציא לא לביטוח הלאומי ולא לנציבות, הכל סקרים מוזמנים על-פי תכתיבים,לכן אינם תקפים.

האם ניתן להגדיל את יכולות ההשתכרות של נכים הכלליים?

בקרב אוכלוסיית הנכים הכללים מצויים מוגבלי תפוקה, המחוקק במטרה לקדם תעסוקתם חוקק את חוק שכר המינימום המתואם. החוק נחקק במטרה לעודד מעסיקים לקלוט נכים בשכר נמוך מאוד (המצחיק הוא שהנרטיב של המחוקק בחוק זה היה שכדי לעודד תעסוקה צריך להוריד את הגנת שכר המינימום ופה דוקא בהצעה זו הנרטיב הפוך לגמרי לעודד לשכר גבוהה יותר - האמנם זו כוונתם?).

על-פי החוק, נכים שתפוקתם נמוכה זוכים להגנה מופחתת על שכרם, בשכר מינימום מופחת, עד כדי שליש משכר המינימום הרגיל ואף פחות מכך. הצעת חוק חדשה וטרייה של חבר הכנסת אורלב מעמידה שכרם של נכים שתפוקתם נמוכה ביותר (פחות מ-20 אחוז) בין 300 ל-900 ש"ח וללא מגבלת זמן. אגב, ללא זכויות עובד מעביד. לי לפחות ברור שמי ששכרו נבחן על-פי ערכי תפוקה ושכרו נקבע בהתאם לא יזכה כלל לעידוד שמעמידה הצעת חוק חדשה זו. אם החשבון שלנו נכון, חלקם הגדול יפגע קשות קרי העסקתם באמצעות חברות כוח אדם או חברות מטעם ארגונים "תומכים".

נכים מלידה בעיקר פגועים קשה קוגניטיבית, נכים הלוקים קשה בבריאות הנפש או נכי סי פי, ניוון שרירים קשים ועוד, לא מעודדים בשכרם, לעומתם נכים אחרים קשים ומכל סוג שתפוקתם נאמדה ב-50 אחוז, ושכרם של אלו הועמד על מקסימום של 1,855 ש"ח ועל-פי ההסבר הקודם נגזר גורלם להיפגע דווקא מהצעת החוק החדשה.

עידוד תעסוקה של נכים שתפוקתם בין 50 אחוז ל-100, הועמד על-פי החוק בין מחצית שכר המינימום לשכר המינימום המלא. חישוב קל מראה שנכים שעומדים בקריטריונים אלו, נדרשים לשלם במחיר כבד עבור זכות העבודה, מקצבתם יקוזזו בין 8 אחוז ל-38 אחוז (לנכים קשים), בעוד שחסרי המזל (הנכים הקלים והבינוניים) מבניהם לא יוכלו לנצל כלל את יתרונות חוק שכר המינימום המתואם, שכן בתפוקה מלאה אינם זכאים לקצבה כלל!!!

סוף דבר

בדיקת אוכלוסיית היעד שיכולה ליהנות מחוק עידוד זה מעלה כי רק 1.5 אחוז מכלל הנכים יוכלו בפועל ליהנות מהגדלת השכר שהחוק מתיר ומקצבאות חלקיות. (משיקולים של גיל, יכולת ותפוקה).

חישוב גס מראה כי עלות עידוד הנכים לצאת לעבודה נאמדת בכ-57 מיליון ש"ח לשנה - יוצא שהמדינה תישאר בסופו של דבר לאחר "העידוד" עם רווח נקי של מעל ל-40 מיליון ש"ח לשנה.

האם זה נכון וצודק לעודד 1.5 אחוז מכלל הנכים תוך פגיעה ב-92 אחוז מכלל הנכים שכבר עובדים (נכים שישלמו על כך ובמחיר כבד), לטעמי האישי לא.

אור וחושך משמשים בערבוביה בהצעת חוק זו, שמשקל החסרונות עולה על משקל היתרונות. לא פיללנו לעידוד שכזה והכי מוזר שיש נכים שתומכים במהלך שאיננו מביא לשיוויון ולצדק חברתי.

ייטב אם הכנסת והיושבים בה ישקלו וילמדו פן זה טרם ימהרו לתמוך בחוק.