אליקים רובינשטיין - היועץ המשפטי לממשלה - בכבודו ובעצמו - חטף "זאפטה" חזקה נוספת - "סנוקרת", הישר בפניו - כדי "נוק אאוט" ממש, אשר שילח אותו הישר "לקרשים". עוד "שטוזה" חטף לו היועץ בסדרת המכות הקשות שקיבל במהלך כל שנות כהונתו.
בימ"ש השלום בירושלים זיכה לחלוטין - פה אחד - את אבישי רביב שכונה "סוכן השב"כ" ["שמפנייה"] מכל אשמה.
הנה כי כן, מתברר לכל, כי האיש חף מכל פשע. הזיכוי שיצא מלפני ההרכב היה גורף, ועוד רגע היה חסר להזכיר לנו את ה"נפיחה" כביטויו של שופט אחר - במשפט אחר [אביגדור קהלני].
את דמו שתו במשך שנים - לחינם. מי יפצה אותו? את משפחתו?. מי?
בניגוד ליועץ הנמהר, לא הלכו שלושת שופטי בית משפט השלום בירושלים, בהרכב תלתא [בראשות נשיא בימ"ש שלום], שבי, אחר רכילאים, פנטזיונרים, ובחנו את הראיות [שלא היו...] - וזיכו זיכויו הגורף של שמפנייה [אבישי רביב].
וזאת יש לזכור [ולהזכיר] וגם לדעת:
סוללה שלמה של פרקליטים בפרקליטות המדינה התנגדו התנגדות נחרצת להגשת כתב האישום - החל מעדנה ארבל - פרקליטת המדינה, ועד לאחרוני הפרקליטים הכפופים לה. גם השב"כ בעצמו התנגד התנגדות נחרצת להגשת כתב האישום במשך שנים.
אלא, שהגאון המשפטי שלנו - העילוי - הוא היועץ המשפטי לממשלה - יודע הכל. מה שאתם לא למדתם - הוא כבר שכח. הוא אטם אוזניים - עצם עיניים - והחליט בעצמו - בידענותו כי רבה - לאור ניסיונו העצום כי "יוגש גם יוגש כתב אישום" - חרף להעדר הראיות.
ראיות - אין! - רכילויות - די בהן - כך זה בבית היוצר שם...
נדמה כי היועץ המשפטי לממשלה, בכבודו ובעצמו, לא עמד בלחץ האדיר שהופעל עליו מכיוונים שונים - ונכנע ל"רוחות" - והתכופף. נשבר. הנה, קצת רעש בתקשורת, קצת לחץ, קצת נידנוד, ואליקים נשבר ונכנע. היועץ הרי ידוע, ואין זה סוד, כחסר "עמוד שידרה". כעלה נידף ברוח - הוא נכנע למלחיצים - למלעיזים - וניגש לעבודה [בעיניים...].
היועץ דוחה את המלצות כפיפיו, ומחליט ללכת לקראת הפארסה הבאה. ממילא איש לא יפטרו. ממילא רע לא יאונה לו. לכל היותר - יקודם לעליון... . איזו מדינה!.
רק כשכפיפיו טועים - הוא דווקא מאמץ את דעתם - ושוב חוטף בפרצוף... הלבן הופך שחור. השחור הופך לבן. "ידיים שמאליות" כך ממש.
נדמה, כי שירבט לו, היועץ המשפטי לממשלה, ובהעדר כל ראיות, כתב אישום בומבסטי, כאילו היה בעיניו עוד חטיף של "במבה" או "ביסלי" והגיש את כתב האישום באמצעות שני מקורביו שם - הם עו"ד משה שילה ועו"ד אורית סון [שהיתה בעבר כפיפה של אשתו של אליקים - עו"ד מרים רובינשטיין - במחלקה האזרחית...] ובברכת הדרך של עמי אילון - שאף הוא לא עמד בלחץ.
מעניין את מי רצה לרצות היועץ המשפטי לממשלה - בשירבוט כתב האישום - בהינף קולמוס.
הנה כי כן, כשלון צורב נוסף בסדרה אין סופית ["הסמפונייה הבלתי גמורה..."] של הכשלונות - מבית ספרו של היועץ. כשלון רודף כשלון. זיכוי רודף זיכוי. איש לא למד שם את הלקח.
אליקים רובינשטיין מציג תעודת "בית ספר" - 6 שנות כהונה - אשר כל כולה רצופה ציונים שליליים. אמרנו בעבר: כשלון במועד א'. כשלון במועד ב'. כשלון במועד ג'. כשלון בבוחן פתע, כשלון בבוחן ביניים. הוועדה האקדמית מתבקשת להתכנס על-מנת להרחיק את ה"תלמיד" הכושל מבית הספר...
כשלון. כשלון. כשלון.
כמעט כל חוות דעת משמעותית שיצאה מלפניו התהפכה לה בבית המשפט. עד היום התרגלנו לראות את החלטותיו נטרפות על-ידי בית משפט עליון או מחוזי. מהיום, גם בית משפט שלום "משליך" כתב אישום שיוצא מלפני היועץ המשפטי לממשלה.
אלא, שבמדינת ישראל, ככל שאתה מציג תעודה עם מצבור של ציונים שליליים, אתה, כך נדמה, רק מתקדם. מתקדם - עד כדי לשמש שופט בית המשפט העליון. בבית ספר למשפטים כבר מזמן היו מרחיקים תלמיד שכזה - לצמיתות.
מי היה מאמין?.
עם כל הכבוד, אני סבור כי לאור זיכוי זה, הבא מייד לאחר זיכויו של שמעון שבס, לאחר זיכוי אביגדור קהלני [ועוד, ועוד, ועוד] יש לשקול, שוב, מחדש, האם היועץ המשפטי לממשלה מתאים בכלל להצטרף כשופט בבית המשפט העליון.
תנו לי / הראו לי החלטה אחת כבדת משקל [די לי באחת!] שיצאה מלפני היועץ המשפטי לממשלה ואשר הצליחה "להחזיק מים", מבלי שנתהפכה לה. אז למה זה מגיע לנו? למה?.
כבר שניתי ואמרתי בעבר: טלו המלצה/החלטה של היועץ המשפטי לממשלה - שימו אותה בתוך סוגריים - שימו "מינוס" לפני הסוגריים - ותקבלו אז את ההחלטה המשפטית הנכונה והראויה.
ובעוד כמה שעות תשמעו אותו זועק למיקרופונים - "נגיש ערעור" - והכל עוד בטרם יקרא את ההכרעה, ובטרם ילמד את פסק הדין. ככה הם נוהגים שם. האמינו לי.
ואשאל בקול רם. מה רע לעם ישראל לקבל לבית המשפט העליון שופטים ידענים כגון פרופ' נילי כהן?, כגון פרופ' מיגל דוייטש?, כגון פרופ' מרדכי קרמניצר?, כגון פרופסור רות גביזון? - רשימה חלקית בלבד [של מצויינים]. שהרי אצלם התעודה מצביעה על ציונים גבוהים במיוחד!!! - ידענות צרופה, מזוקקת וטהורה - וניסיון משפטי של ממש.
זוכרים?: - "אם יש צדק - יופע - מייד! - אך אם אחרי השמדי מתחת רקיע הצדק יופיע - ימוגר נא כסאו לעד! [ח.נ. ביאליק].
אוי ליועץ - ואוי להמלצות היוצאות מלפניו.
אלא, שלמזלנו - "יש שופטים בירושלים".
_______________
משפטן, כלכלן, מוסמך במנהל עסקים
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
