העליון דחה בקשה לייצוגית נגד רואה החשבון בבנק למסחר

בית המשפט העליון דחה (ב', 4.4.11) את בקשתו של שלמה צאייג לאשר הגשת בקשה ייצוגית נגד משרד רואי החשבון קסלמן, בעקבות קריסת הבנק למסחר שאת דוחותיו ביקר.

צאייג, שהיה בעל מניות מן הציבור בבנק, ערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב לדחות את בקשתו. השופטת ציפורה ברון קבעה, כי לצאייג אין עילת תביעה אישית נגד קסלמן, וכי לא הוכח שיש לו סיכוי לזכות בתביעתו שכן הוא לא ביסס את טענתו לרשלנות של רואי החשבון שאיפשרה את מעילת הענק של אתי אלון.

הנשיאה דורית ביניש פותחת את פסק דינה בציינה, כי בשל החשש משימוש במכשיר התביעה הייצוגית ככלי לסחטנות, קבע המחוקק שורה של תנאים בהם על התובע הייצוגי לעמוד. השאלה המרכזית במקרה הנדון, היא אומרת, היא האם יש לצאייג עילת תביעה אישית נגד רואי החשבון.

לשיטתו של צאייג, יש לו עילה כזאת משום שרק בעלי המניות מן הציבור לא קיבלו פיצוי על אובדן כספם, משום שחוק החברות מאפשר לתבוע את רואי החשבון המבקרים. אך ביניש קובעת, כי אין ממש בטענות אלו.


הנזק האישי אינו נפרד מהנזק לחברה


העובדה שהבנק קרס, אומרת ביניש, אינה יוצרת לבעלי המניות נזק נפרד מזה שנגרם לחברה עצמה. לאור זאת, על-פי ההלכה המנחה בנושא, אין לצאייג עילת תביעה אישית. "בסיטואציה בה אין ביכולתה של החברה לפרוע את מלוא חובותיה לנושיה, יש להקפיד הקפדה יתרה על כך שזכות התביעה שלה תשתמר בקופתה ולא תתגלגל לידיהם של בעלי המניות", היא מוסיפה.

ביניש מרחיבה את הדיבור בנושא אחריותו של רואה החשבון המבקר, אם כי אינה קובעת הלכה כללית. היא דוחה את טענתו של צאייג, לפיה חובת הזהירות של רואה החשבון מקימה לו עילת תביעה אישית כבעל מניות. וכללית היא אומרת: "לא כל נזק שנגרם לבעל מניות בחברה כתוצאה מהפרת חובותיו של רואה החשבון המבקר יקים לבעל המניות עילת תביעה אישית".

הנזק שנגרם לצאייג, מוסיפה ביניש, הוא נזק שנגרם במידה שווה לכל בעלי המניות בבנק - ולכן אין לו עילת תביעה אישית. זהו נזק משני לנזק שנגרם לחברה, ולכן אין צאייג יכול להגיש את התביעה.


מתי ניתן לתבוע את רואה החשבון


על אחריות רואה החשבון על-פי חוק החברות, אומרת ביניש: "תחום אחריותו של רואה החשבון מכוחו של הסעיף מתפרש על נזקים שנגרמו כתוצאה ממצג מטעה שהופיע בחוות דעתו ביחס לדוחות הכספיים בין כתוצאה מרשלנות ובין בכוונת זדון. כך, למשל, מקום שבו היה על רואה החשבון להסתייג ממידע מסוים שנמסר בדוחות הכספיים, והוא לא עשה כן.

"...עילת תביעה אישית של בעל מניה כלפי רואה החשבון תקום במקום שבו נגרם לבעל המניות נזק כתוצאה ממצג מטעה שנפל בחוות דעתו של רואה החשבון המבקר או בדוחות הכספיים שבוקרו ואושרו על ידו".

ביניש מוסיפה, כי אינה נדרשת כאן לשאלה באלו נסיבות ייקבע שרואה החשבון נהג ברשלנות שתחייב אותו באחריות כלפי בעלי המניות. היא מוסיפה באמרת אגב:

"ייתכן שיש מקום לטענה כי תוכנה והיקפה של חובת הזהירות של רואה החשבון כלפי בעלי מניות החברה אינם חופפים לחובתו כאמור כלפי החברה. בנקודה זו ראוי להזכיר כי על-פי הפסיקה שעסקה בנושא, לא בכל מקרה שבו חוות דעתו של רואה החשבון המבקר תתברר בדיעבד כשגויה, תוטל עליו אחריות כאמור. שכן, חובתו של רואה החשבון היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים בכדי שדוחותיה הכספיים של החברה לא יכילו טעויות וישקפו נכונה את מצבה הפיננסי, אך הוא אינו ערב להגשמת מטרה זו".

מבלי לקבוע מסמרות, מסכמת ביניש, נראה שייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה להגיש נגד רואי החשבון הן תביעה אישית והן תביעה נגזרת. למשל: בנסיבות בהן דיווח כוזב בדוחות הכספיים סייע לקיפוח בעלי המניות, או "מצבים מיוחדים בהם יוכיח תובע בעל מניות קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לו לבין מצג מטעה שנפל בחוות דעתו של רואה החשבון".