אולמרט: אינני יודע במה אלמליח עוסק כיום

ביום האחרון של חקירתו הראשית (יום ג', 28.6.11), התייחס אהוד אולמרט לאישום בדבר מסירת מידע כוזב למבקר המדינה - על ההלוואה מג'ו אלמליח ועל אוסף העטים שבבעלותו.

על נסיבות קבלת ההלוואה מאלמליח, סיפר אולמרט: "ההלוואה הייתה בסך 72,000 דולר, כאשר קנינו את הדירה בשנת 1993. היא הייתה בתנאי שוק לכל דבר - ליבור פלוס 3%. הסיכום בינינו היה שזו תהיה הלוואה on call - לא נקבע מועד מדויק להחזרתה אלא אתה מחזיר אותה לפי דרישה. ברור שבאופי היחסים בין אלמליח לביני, הסיכון שהוא ידרוש להחזיר אותה מיד - בלא להתחשב במצבי - היה סיכון קטן. דיווחתי על ההלוואה לרשויות המס כפי שמתחייב על-פי החוק, כאשר התבקשתי לתת הצהרת הון לשנת 1999".

אולמרט התייחס בעדותו להלוואה פרטית נוספת שקיבל - מליזה צ'מפה, בתו של לקוח שלו בשם וולפסון, שהיה עבריין מבוקש ושביקש מאולמרט לחלק את עסקיו בין ילדיו בצוואת שכיב מרע. וולפסון הוא שנתן לאולמרט הלוואה של 35,000 דולר, וביקש שיחזיר אותה לבתו מבלי שבנו יידע על כך. לדברי אולמרט, לצ'מפה לא היו שום עסקים בארץ והוא פעל בהתאם להנחיות לקוחו.

זקן אספה, ברזילי ריכז, אולמרט חתם

בשנת 2003 מסר אולמרט הצהרה למבקר המדינה, כאשר התמנה לשר התמ"ת, וכלל בה את ההלוואה מאלמליח ודמפה. את הטיפול בהצהרה זו ריכז רו"ח מיכאל ברזילי, שהיה ועודנו רואה החשבון של אולמרט, לאחר ששולה זקן הייתה אוספת את הנתונים מבנקים, מחברות ביטוח, מקופות גמל ועוד, ואף מקבלת מידע מאולמרט ורעייתו עליזה. באותה צורה הוכנו העידכונים מדי שנה לצורך הכנת הדיווח למבקר המדינה. לדברי אולמרט, הוא לא היה מעורב בתהליך איסוף הנתונים, אך חתם על ההצהרות למבקר המדינה.

בנובמבר 2003 מסר המבקר אליעזר גולדברג לאולמרט, כי העובדה שאין מועד קבוע להשבת ההלוואה מאלמליח עלולה להוות קבלת טובת הנאה אסורה, ולכן ביקש מידע נוסף. כמו-כן, ביקש לדעת מהם תחומי עיסוקו של אלמליח, כדי לוודא שאין ניגודי עניינים מצד אולמרט.

בעקבות פנייה זו, נפגש ברזילי עם שלומית לביא, שהייתה עוזרת בכירה למבקר. ברזילי הבהיר שאין לאלמליח עסקים בארץ, אך לביא אמרה שתשובה זו אינה מספקת. עוד הציע ברזילי לקבוע שההלוואה תיפרע לא יאוחר מינואר 2009 - חמש שנים מאוחר יותר ו-18 שנים לאחר שניתנה. לדברי אולמרט, הוא העריך שבאותו טווח יסיים את פעילותו הציבורית ולכן יוכל להשיב את ההלוואה באותו מועד.

לביא השיבה, כי יש צורך בחוזה מפורט וחתום לגבי החזר ההלוואה, וביקשה פרטים על תחומי עיסוקו של אלמליח. לדברי אולמרט, "חשבתי שאני לא צריך לנהל עכשיו חקירה על תחומי עיסוקו. חשבתי שזה לא מתחייב מנסיבות העניין. אני מצהיר שאין לי שום קשר עסקי איתם, שאין להם עסקים בארץ ושאין לי שום השקה איתם. לא חשבתי שאני צריך לדווח למבקר המדינה על אדם שאיננו אזרח ישראל ושאין לו עסקים בישראל".

"ככה זה עם כל הצעירים?"

במצב זה, ביקש אולמרט מעו"ד אלי זהר להיכנס לתמונה, והלה חזר על אותה עמדה בפני המבקר. אולמרט הסביר, כי אלמליח "שומר באופן קנאי ביותר על פרטיותו" ולכן לא חש בנוח לבקש ממנו פרטים על פעילותו. "לא ידעתי ואני לא יודע במה הוא עוסק כיום, למרות יחסי הידידות שנמשכים בינינו עד היום", טען אולמרט.

התובע, עו"ד אורי קורב, ביקש בנקודה זו שזהר יימנע מלהדריך את אולמרט, מאחר שהוא עצמו מעורב בנושא. כאשר עו"ד רועי בלכר העיר שהאישום מבוסס על מכתב שיצא ממשרדם, הוסיף קורב: "בכל פעם שאני קם, לעו"ד בלכר יש הערה לי או לאולם. אני מבקש שגם זה ייפסק". הנשיאה מוסיה ארד העירה לבלכר: "אין הערות מהספסל". כאשר בלכר השיב שגם קורב עושה זאת, אמרה ארד לזהר: "ככה זה עם כל הצעירים במשרד שלך?"

ביוני 2004 נפגשו זהר ובלכר עם גולדברג ולביא, ובעקבות זאת הכינו מכתבים לאלמליח וצ'מפה בעניין מועד החזרת ההלוואות, והשניים אישרו את הסיכומים. עם זאת, אולמרט החליט להשיב מיידית את ההלוואה לצ'מפה, אם כי לדבריו התקשה לאתר אותה, ולבסוף פרע אותה באוקטובר 2004. למרות נסיונו של זהר למנוע זאת ממנו, התפרץ אולמרט ואמר, כי התנהלות התביעה הייתה "בלתי נסבלת", שכן נושא מבקר המדינה לא נכלל בשימוע אליו זומן, אלא נוסף לכתב האישום מאוחר יותר.

אולם לביא שבה וביקשה מאולמרט לפרט את קשריו עם אלמליח וצ'מפה. בתשובה, מסר אולמרט את נסיבות קבלת ההלוואות ואת הקשרים בינו לבינם באותה עת. "בדקו אותי לפי הכללים שחלים על שר, לגבי הלוואות שניתנו שנים קודם לכן", טען. "כמעט אין גבול לטווח העניינים שאפשר להחיל על מישהו באופן רטרואקטיבי".

בדצמבר 2004 אישרה לביא את קבלת מכתבו של זהר, וביקשה שבהצהרה לשנת 2004 (שיגיש בשנה הבאה) יבהיר אולמרט כיצד הוא חושב להחזיר את ההלוואה לאלמליח בשנת 2009. לדברי אולמרט, הוא ראה בכך את סיכום פרשת ההלוואות.

השופט צבן העיר לאולמרט, כי דבריו אינם מתיישבים עם האמור במכתב, משום שלהבנתו השאלה מתייחסת למקורות מהם פרע את ההלוואה לדמפה. "זה ברור לגמרי, איך אתה יכול לדבר על מקור עתידי, אנחנו מדברים על גשם של עוד חמש שנים?", אמר. אולמרט השיב, כי הוא מקבל את הדברים.


"לא עלה על דעתי שיש משהו להסתיר"


"לרגע אחד לא עלה בדעתי שיש משהו שאני צריך להסתיר. דיווחתי על ההלוואות הללו כדבר בשיגרה עוד שנים לפני שהייתי צריך לדווח למבקר המדינה", אמר. אולמרט הדגיש, כי מסר למבקר את כל הפרטים שחשב שהם הרלוונטיים על-מנת לוודא שאין חשש לניגוד עניינים בשל קבלת ההלוואות. "הוויכוח היחיד שהיה לנו עם מבקר המדינה, שאותו לא הסתרנו, היה בנוגע לפירוט עסקיו של אלמליח". לדעת אולמרט, נחה דעתו של המבקר בנוגע לקשר העסקי בינו לבין אלמליח.

בסוף 2008 הזכיר זהר לאולמרט, שכיהן אז כראש הממשלה, כי בקרוב יצטרך להחזיר את ההלוואה לאלמליח. אולמרט השיב לזהר, כי הוא טרוד ולכן מבקש לדחות את התשלום. זהר פנה לפרקליטו של אלמליח, עו"ד פוקס מניו-יורק, וביקש דחייה של שנה עד ינואר 2010. אלמליח הסכים, אך הריבית לאותה שנה הועלתה לליבור פלוס 4%. אולמרט ציין, כי בפועל החזיר את ההלוואה עד יולי 2010.

אולמרט תקף את פרקליט המדינה, משה לדור: "אני לא יכול להתגבר על התחושה שכל האישום הזה וכל הניסיון לייחס לי הונאה, היה כל כך אובססיבי אצל גורמים מסוימים, שהם לא היססו לצאת חודשים לאחר מכן בראיונות עיתונאיים ולומר שקיבלתי הלוואות שערורייתיות, ולטעון שלא החזרתי אותה – דבר שבמילים עדינות אין כל קשר בינו לבין האמת. כל זה נאמר בעיצומו של המשפט על-ידי מי שחתום על כתב האישום נגדי", אמר אולמרט.