שופט בית המשפט המחוזי מרכז, יעקב שינמן, פסק הוצאות בסכום נדיר של 180,000 שקל, בעקבות תביעת סרק שהגישה חברה נגד חברה אחרת. הסכום חריג גם לנוכח העובדה שמדובר בשתי חברות פרטיות ולא בהליך בין טייקונים או חברות ענק.

חברת עוף טנא מפעלי בשר תבעה 4 מיליון שקל מחברת עוף עוז תעשיות, בטענה להפרת סימן המסחר הרשום "עוף טנא". התובעת הייתה בעלת המפעל בחדרה, אותו שכרה הנתבעת מאז 1991 לצורך ייצור מוצרי העוף שלה. השכירות נמשכה 17 שנים, עד להגשת התביעה. בשנת 2002 החלה עוף עוז לשווק, ממפעלה שבנגב, מוצרים תחת השם "עוף טנא".

בשנת 2005 הוארך הסכם השכירות לגבי המפעל בחדרה ונקבע בו, כי עוף עוז רשאית להשתמש במותג "עוף טנא" רק לגבי המוצרים שייוצרו בו. עוף טנא ידעה באותה עת על השימוש במותג גם למוצרי המפעל שבנגב, אך לא נקטה בצעד כלשהו. בשנת 2003 - תריסר שנים לאחר שהיא עצמה חדלה לעסוק בייצור עופות - ביקשה עוף טנא לרשום את הסימן המסחרי "עוף טנא", ובקשתה התקבלה תשעה חודשים לפני החתימה על הסכם 2005. במאי 2008 הגישה עוף טנא, ללא כל התראה מוקדמת, את התביעה בטענה להפרת סימן המסחר שלה.

התנהגות עוף טנא - חסרת תום לב

שינמן קובע כבר בתחילת פסק הדין, כי לעוף טנא לא נגרם כל נזק מהשימוש במותג הנושא את שמה, שכן היא עצמה חדלה שנים רבות קודם לכן מייצור העופות. אהרון אבל, ממנהלי עוף טנא, אף אמר בעדותו: "לא הפריע לנו אישית, כי אנחנו הרי לא מוכרים בשוק... היינו מודעים לכך שהשימוש ב[שם] עוף קור מחזק ומעלה את שוויו של הנכס". לדברי שינמן, די היה בכך כדי לדחות את התביעה, ובפרט את טענותיה של עוף טנא על ה"תדהמה" ו"עוגמת הנפש" שנגרמו לה בשל "השתלטות מחתרתית" על המותג השייך לה.

שינמן מוסיף ודוחה את כל טענותיה של עוף טנא, תוך שהוא קובע בין היתר שלמותג שברשותה לא היה כל ערך כלכלי, אלא להפך: כאשר השתמשה בו, נקלעה לקשיים. הוא קובע, כי התנהגותה של עוף טנא הייתה חסרת תום לב, בעוד עוף עוז - שיוצגה בידי עוה"ד ערן סורוקר ועדי ברקן-לב ממשרד סורוקר-אגמון - פעלה בצורה כנה, בין היתר כאשר שינו מיד את שמו של המותג שלהם ל"עוף עוז". לדבריו, התנהגותה של עוף טנא מוכיחה, שהיא הסכימה לשימוש במותג גם לתוצרת המפעל בדרום.

עוד קובע שינמן, כי עוף טנא לא הייתה רשאית לבטל את ההסכם עם עוף עוז לגבי המפעל בחדרה. לדבריו, כאשר נודע לעוף טנא שהנתבעת עוברת למפעל חדיש בשגב שלום והיא עצמה תיוותר עם בניין ריק, "החליטה להגיש התביעה דנן ולהפתיע את הנתבעים בטענות בדבר הפרת ההסכם".