בשנת 1905, בימי חג הפסחא, פרצו מהומות שתוכננו ואורגנו על-ידי השלטון המקומי כחלק מהמאבק בתנועה המהפכנית.
על-רקע הפאסיביות של המשטרה המקומית, הופיעו בעיר צוותי קרב של "המאות השחורות" שהשתוללו במשך ארבעה ימים כאשר הם שודדים, רוצחים ופוצעים. ההגנה העצמית היהודית, גילתה גבורה ולחמה בהקרבה. בעיקר באותן גזרות לחימה שהצבא והמשטרה לא היו מעורבים.
בלינוב, נשוי ואב לשני ילדים, החליט כי הוא אינו יכול לעמוד מנגד ולתת לפורעים לטבוח במיעוט היהודי – גם אם הוא עצמו אינו יהודי.
בקרבות הקשים נהרגו עשרים ושלושה לוחמים, ביניהם ניקולאי בלינוב שהוכה למוות על-ידי ההמון, בזמן שניהל משא-ומתן בין המשטרה לבין המגינים היהודים.
עמידת הגבורה של המגינים בז'יטומיר זקפה את קומתם של היהודים, אף כי לא היה בה בכל המקרים להציל את חייהם ורכושם, ובעיקר, ופה הדגש בעיקר, לנוכח אותם מקומות כאשר השלטונות מתייצבים לצד אנשי הפוגרום. את כוח העמידה של ז'יטומיר, על פני המקומות האחרים, הבליט כרוז יוצא דופן בחריפותו ובמינוח שלו אשר הבליט את העמידה הגאה של היהודי, תוך השוואה ליהודי שנשחט בקישינב: "שוב פוגרום! אך בכל זאת לא קישינב. לא כעכברים במרתפים מתו הם, לא כתרנגולות ערפו את ראשיהם. לא! בחוצות עם נשק ביד נפלו גיבורי ז'יטומיר. לא בזול וויתרו על נפשם".
למרות שעברו יותר ממאה שנים, מדינת ישראל לא התייחסה לאירועי ז'יטומיר בטקס רשמי, ולא פחות חמור מכך, מעולם לא הכירה בגבורתו של בלינוב ובכך שחרף נפשו להגנת היהודים. את העיוות ההיסטורי הזה אנחנו גאים לתקן:
ביום ראשון, 22/1/12 בשעה 14:00, יערך טקס לזכרו של בלינוב באודיטוריום ראאב, בקמפוס התחתון של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. לאחר מכן, יוסר הלוט מעל לאנדרטה לזכרו של ניקולאי בלינוב והרוגי פוגרום ז'יטומיר, וינטע עץ לזכרו ולסמל גבורתו של בלינוב.
בטקס, אשר נערך לקראת יום השואה הבינ"ל (החל ביום שישי 27.1.12), יכבדו בנוכחותם: יו"ר הקואליציה – ח"כ
זאב אלקין; גנאדי נודלנקו – שגריר אוקראיינה בישראל; אנטון צ'רמנסקי, נספח התרבות של השגרירות הרוסית בישראל.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
