תערוכות חדשות בגלריה זימאק

הפתיחה החגיגית תתקיים ביום חמישי 15.3.12, החל משעה 20:00, גלריה Zemack רחוב ה' באייר 68, תל אביב

גלריה זימאק שלא מכבר חגגה שנה והשיקה חלל תצוגה חדש, מציגה שלוש תערוכות חדשות בו זמנית: "אמנים אוספים אמנות", "2012" ו"החדר האינטימי". הפתיחה החגיגית תתקיים ב15 למרץ 2012 ותימשך עד אמצע אפריל 2012.

"אמנים אוספים אמנות"
התערוכה "אמנים אוספים אמנות"- מציגה חמישה אמנים, וחמש הצצות לתוך אוספי אמנות. התערוכה מבקשת לשפוך אור על דמות מעט שונה של האספן: האמן/אספן. כיצד נבנה אוסף אמנות של אמן?התערוכה מאפשרת הצצה אינטימית לתוך אוספיהם הפרטיים של חמישה אמנים ישראלים: יעקב דורצ'ין, דוד טרטקובר, לאה ניקל, עופר ללוש ויאן ראוכוורגר שאצר את התערוכה. האמנים- האוספים יציגו מיצירותיהם של: ג'ים דיין, דוד ריב, שלזניאק, נתון, גלעדי, ויסברג, מיכאל סגן כהן ועוד.
"2012"
התערוכה "2012" מציגה יצירות עכשויות הנוגעות בקשר שלנו עם היקום, באפילה הסמיכה והמכוכבת העוטפת אותנו. האם 2012 מסמנת קיטוע במרחב הזמן? מה משמעותו של קיטוע זה? האם 2012 אכן מקפלת בחובה תרחישי אובדן קטסטרופה ואפוקליפסה? או האם האנושות כולה זזה אל עבר תודעה חדשה? אל עבר תודעת קוסמוס? בתערוכה יוצגו עבודות של האמנים: לנה ליב, פלג דישון, תמר מסג, יאיר ברק, ערן שקין, שירלי שור יובל יאירי ועוד.
"החדר האינטימי (שלי)" - אן בן אור
תערוכת יחיד של אן בן אור המוצגת לראשונה בגלריה זימאק. בן אור התחנכה במסורת הציור הריאליסטי ולמדה שנים רבות אצל ישראל הירשברג, אולם ידה העדינה מעניקה לציר הריאליסטי פרשנות משלה. היא אינה חותרת למבע דקדקני ומוקפד של המציאות החומרית אלא להבעת סוג מסוים של הלך נפש, לכונן מרחב אינטימי בינה לבין הצופה. שלוש דמויות באינטראקציה ביניהן ועימנו, עציץ של רקפות, אישה ערומה, דיוקן עצמי. נטיפי חלום של מרחב ביתי רך כמו שזורים בין ובתוך הפיגמנטים הצבעיים, ספוגים בבד הקנבס. בציוריה של בן אור שולט מנעד צבעים ספציפי, נטול צרימות או הגזמות.
התבוננות בציוריה של בן אור מזכירים את אמירתו המפורסמת של הצייר הצרפתי אנרי מאטיס: "האמנות ככורסה נוחה שהצופה שוקע בה". יד חמה כמו מנוחת על הלב, מרגיעה מנחמת, גם כאשר הסצנה המצוירת מצרינה רגשות של בדידות, דחייה, ריחוק או צער.
תחושת הקירבה נובעת מיכולתה של בן אור להכניס אותנו פנימה, אל אותו מקום חבוי, נשי ואישי מאוד- המקום של האינטימיות. כך כותבת אן בן אור: "בזמן שהעולם מסתובב ורוקד ומשתולל אני יום יום לוקחת את המכחולים, מתכנסת בחדר האינטימי שלי, נאבקת עם הצבעים, רוצה לבטא עולם פנימי, יוצרת עולם משלי. נאבקת עם דרישות הציור, מחפשת מציאות שנבראת בתוך מסגרת הקנבס. ללא רעיון, ללא קונספט מוקדם. רק חיפוש והקשבה והסתכלות של רגע דינאמי חי. לעיתים הדמויות הן בודדות, עצובות,עמוקות, פגיעות, כי בעצב ובסבל יש רגעים קרובים לאמת. כי זה מה שנספג מהעולם. יחד עם זאת יש בדמויות הרבה רכות, אור, יופי,נשיות, ויש בהן ,לא פעם ,יחס של סימן שאלה. כי גם זה נספג מהעולם. החדר האינטימי שלי שבו אני רוצה להזכיר לעצמי שיש יופי. אני רוצה להתבונן פנימה והחוצה ולהגיב למה שהעיניים רואות,לבטא תחושות. אני רוצה להפסיק לזהות כדי לראות. הציור הוא דיאלוג בין המציאות ומה שניראה ממנה. הוא הבזק של תודעה של העולם שסובב אותי ושל עצמי. הוא חיפוש ומאבק מתמשכים של חוויה אדירה של עולם שניברא על הבד. הציורים שלי מבקשים לראות את המציאות ללא רעיון. הם מבקשים לבטא חוויה כאשר המוטיב נותן את הדחף הראשוני ליצור על הבד. הציור שלי הופך במהלך היצירה למציאות בזכות עצמה. אני רוצה לבטא יופי,רגש תנועה,חוויה. פתגם עתיק מבטא זאת בבהירות "עם יש לך שתי ככרות לחם , מכור אחת וקנה פרחים.כמו שהגוף זקוק למזון הנשמה זקוקה ליופי".