נדחו העתירות נגד חוק ששינסקי

שופטי בג"ץ בראשות המשנה לנשיא מרים נאור דחה היום את העתירות שהגישו חברות חיפושי הגז ונפט ישראמקו וגבעות עולם נגד הכנסת ושר האוצר בנוגע להעלאת מיסוי תגמולים מרוווחיהם על מציאת גז ונפט. במקביל דחו השופטים גם עתירות של פרופ' שמואל קניאל שטענה כי היה צורך להכביד את נטל המס על חברות החיפוש. השופטים הותירו את ההסדר החוקי שקיים מזה כשנה, לאחר אימוץ החוק החדש, בתוקפו.

בעקבות המלצות דוח ועדת ששנסקי החליטה המדינה בשנת 2011 להקטין את הרווחים הצפויים לחברות חיפושי הגז והנפט מזכויות נפט שהם מחזיקים בהם מכוח חוק. חוק מיסוי רווחי נפט, משנת 2011, החליף חוק מ-1952, הטיל היטל פרוגרסיבי מיוחד על רווחיהם של בעלי זכויות נפט מהפקת נפט וגז.

חוק הנפט מ-1952 לא קבע כל הוראה בנוגע למיסוי הרווחים מנפט וההסדרים בנוגע לכך הופיעו רק בפקודת מס הכנסה מ-1961 ותקנות שהותקנו בעניין. ליזמי החיפושים ניתנו הטבות מס שונות לאורך השנים.

השופטת נאור מתארת את הליך חקיקת החוק והשימועים שנערכו לגורמים שונים שהתייחסו להמלצות ועדת ששנסקי והבהירה "הלוואי וירבו הליכי חקיקה סדורים כאלה".

ההסדר החקיקתי שגובש בעקבות המלצות ועדת ששנסקי קבע כי שיעור התמלוגים הקבוע בחוק הנפט ימשיך לעמוד על 12.5%, כפי שנקבע בחוק מ-1952, ולא ישונה, וכי השינויים ייעשו באמצעות חקיקתו של חוק חדש - חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011 ובאמצעות ביטול הטבת המס מפקודת מס הכנסה שמכונה 'ניכוי האזילה'.

החוק החדש קבע מנגנון מורכב לחישוב היטל רווחי נפט שמבוסס על מקדמים ומכפילים שונים. החוק הבטיח כי ההיטל ייגבה רק לאחר שהיזם ירוויח הכנסות של מעל ל-150% מהשקעתו במיזם. לאחר מכן חלות מדרגות מיסוי פרוגרסיביות בהתאם לשיעור הרווח.

חברות הגז והנפט שעתרו נגד החוק טענו כי החוק בעל תחולה רטרואקטיבית.

לטענתם זכויותיהם בנפט התגבשו והושלמו טרם הקמת הוועדה וחקיקת החוק, עוד בשלב ההשקעה, ומכאן הפגיעה הרטרואקטיבית בהם. החברות הוסיפו כי הסתמכו בהשקעתם על המצב המשפטי שקדם לחקיקת החוק, וכי הייתה להם ציפייה לגיטימית הראויה להגנה שההסדרים הפיסקליים שקדמו לחקיקת החוק לא ישתנו. לטענתם, מצגים שונים שהוצגו להם מטעם גורמים רשמיים הביאו להסתמכותם זו.

טענה מרכזית שלישית של חברות החיפושים גרסה כי החוק איננו חוקתי בשל פגיעתו בזכויות קנייניות חוקתיות מוגנות בהן הם מחזיקים. החברות תקפו בטיעונים דומים גם את ביטול הטבת המס שניתנה להם.

השופטת נאור אימצה את מרבית מטיעוני המדינה נגד העתירה וקבעה כי כי החוק החדש אינו חל על הכנסות שהופקו בעבר ולכן דחתה את הטענות כי מדובר במיסוי רטרואקטיבי. השופטת דחתה גם את טענת החברות כאילו הסתמכו בהשקעותיהן על הבטחות שלטוניות שלא ישונה משטר המס וקבעה כי היה ריבוי דעות בעניין בקרב מקבלי ההחלטות וכי המנגנון שאומץ, שמבטיח מיסוי רק מעל 150% רווח, הוא מספק.

נאור פוסקת כי מיסוי רווחים עתידיים של החברות אינו פוגע בקניינם של החברות. היא מבהירה כי "אין המדובר בשינוי תנאים ברישיונות ובחזקות מכוח חוק הנפט בהם הם מחזיקים. מדובר בהפחתה של שווי הרווחים העתידיים שביכולתם להפיק מזכויות אלו".

השופטת מבהירה כי "משאב הנפט והגז הוא משאב ציבורי מוגבל ומתכלה. מצב בו הכנסת בוחרת לחוקק חוק שידאג לחלוקה צודקת יותר של הרווחים משאב ציבורי ומוגבל זה, תוך עידכון של חקיקה ארכאית - הוא חקיקה לתכלית ראויה". היא מוסיפה כי החוק יאפשר לקדם, גם אם לא בטווח המיידי, ערכים ראויים לקידום.

נאור מפרטת כי הטענה של החברות לפגיעה בקניין עוסקת למעשה בהקטנת מידת הרווח הצפוי להם. זאת מאחר שהחוק מגדיל את נתח המדינה אך הוא משאיר בידי החברות רווחים נכבדים.

לפי הערכת משרד האוצר, רווחי השותפות ממאגר תמר בלבד צפויות לעמוד על כ-15 מיליארד דולר עד שנת 2040. זאת בהשוואה לכ-27.5 מיליארד דולר שהיו מרוויחות השותפות לולא בוצעו השינויים החקיקתיים. לפי הערכת חברת תמר, רווחיהם הצפויים יפחתו נוכח שינויי החקיקה בכ-43%-44%. השופטת מציינת כי "זהו פער משמעותי ברווחים הצפויים, אך גם הרווח הנותר בידי המשקיעים על-פי הערכה זו, הוא - בלשון זהירה - רווח נכבד. ארהיב עוז ואומר: גם לרווח כזה לא פיללו היזמים כשיצאו לדרכם".

השופטת סבורה כי במדינה הנאבקת בגירעונות העובדה שסכומי העתק שישלמו חברות החיפושים למדינה כתגמולים יוקצו לקרן מיוחדת למטרות חברתיות-כלכליות, "יתרמו באופן משמעותי לרווחה חברתית". השופטת דחתה גם את עתירת החברות נגד ביטול הטבת המס שניתנה להם בעבר, בנימוקים דומים לאלו שהובאו לדחיית עתירתם העיקרית. נאור מציינת כי "לעותרים אין זכות כי הטבת מס שניתנה להם בעבר תימשך לעד".

השופטים דחו גם את עתירתו של פרופ' קניאל, שעתר בטענה שיש לאמץ את טיוטת המלצות ועדת ששנסקי המקוריות לפני שעברו ריכוך בכנסת, ולא את ההמלצות הסופיות. עתירתו נדחתה מאחר שטענותיו התבססו על מדיניות חברתית-כלכלית.

השופטת פסקה כי על חברות חיפושי הגז והנפט שעתרו לשלם למדינה כל אחת שכר טירחת עורכי דין בסך 125 אלף שקל. על קניאל, שהוא עותר ציבורי, הוטל לשלם 3,000 שקל שכר טירחה.

פרופ' איתן ששינסקי אמר היום על פסק הדין: "אני מאוד שמח שבג"ץ אימץ פה אחד את המלצות הוועדה, ובזה אני מקווה שהסתיים הנושא הזה. פסק הדין מצדיק בדיעבד את חוק ששינסקי ואת מסקנות הוועדה. בית המשפט דחה את הטענות על שיתוק הענף בצדק. העובדות בנושא הפעילות בענף מדברות בעד עצמן".

יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' מברכת על החלטת בג"ץ על דחיית טענותיהן המופרכות של חברות הגז. "הטיעון כי חקיקת ששנסקי היא חקיקה רטרואקטיבית היה מחוצף וחסר בסיס מלכתחילה. למדינה זכות מלאה לתקן את מדיניות המיסוי שלה ולשנותה, בעיקר כאשר היא בלתי סבירה ופוגעת בציבור. אותן חברות ממש לא התלוננו על רטרואקטיביות כאשר מס החברות ירד באופן חד והכפיל את רווחיהן.