לא במקרה הגיע ידיעות אחרונות למעמדו כעיתון של המדינה. נתוני תפוצה וחשיפה של קבוצת התקשורת מראים ש"ידיעות" הוא כנראה העיתון המשפיע ביותר במדינה מערבית כלשהי. במשך עשרות שנים גורס העיתון את מתחריו להפסדים. הוא עשה זאת בעזרת תוכן הערב לחך קהלים רחבים, ולא פחות מכך, תוך מאבק אגרסיבי בזירות המסחרית והתקשורתית-פוליטית.
נתוני החשיפה מצביעים על מכשיר השפעה רב עוצמה, בעידן בו לפעמים נדמה כי התודעה חשובה יותר מהמציאות. עוצמה רבה העלולה לגלוש מעבר לתפקיד הקלאסי של העיתונות - לשקף את המציאות; היא עלולה לשבש את התקשורת בין המציאות לקורא, בשוגג או במזיד. כפי שהוכיחו הקומוניסטים והפאשיסטים, תקשורת אחידה עלולה לשמש מעין נביא המגשים עצמו. בחברה דמוקרטית נדרש כלי תקשורת כידיעות אחרונות לאחריות רבה ולאיזון, בדומה לנדרש מהערוץ הראשון ומחדשות 2. שפר מזלה של ישראל והאחריות גוברת על הפיתויים, בדר"כ.
ללא מורא וללא משוא פנים, סיסמתו של "העולם הזה", מקבלת כאן משמעות הפוכה; ביכולתו של העיתון להטיל מורא על מתחריו ומבקשי רעתו, נכבדים ככל שיהיו, והוא עושה זאת לעתים ממניעים שאינם אוטופיים. על כך יעידו בוודאי יצחק לבני, עפר נמרודי, יובל שטיינמיץ, ירון זליכה ובנימין נתניהו. ידיעות אחרונות נכשל גם בגיבוי חד-משמעי שהעניק למפלגת קדימה לפני הבחירות האחרונות, ובאשראי התדמיתי שהעניק לרה"מ אחריהן.
למרות זאת, יש לזקוף לזכותו את איכותו, העולה על מקביליו הטבלואידים בחו"ל; "ידיעות" מיתג עצמו מתחת ל"טיימס" אך גבוה מעל ה"סאן". כאמור, האחריות הלאומית בכל זאת גוברת לבסוף על האינטרסים של קונצרן מסחרי ומוביל ציבורי. כמו כן, כמפיץ מידע ראשי, טבעי שהעיתון כבול אל ספקית המידע הראשית, הממשלה, לא פחות משהיא כבולה אליו. בראש הקבוצה, ארנון (נוני) מוזס צלח אתגרים כמעט בלתי עבירים: טלוויזיה מסחרית ואינטרנט.
מול עיניים רושפות
ממול עיניהם הרושפות של אנשי ידיעות עומד רביב דרוקר. לאחר קריירה מטאורית הגיע לתפקיד פרשן בכיר במערכת חדשות, הממוקמת כנראה במקום הרביעי בהשפעתה. הוא עיתונאי אמיתי ועתיר תאבון חשיפה. יום יום מקבל את הבמה בפני מאות אלפי צופים, קורן מאושר כשניתן לו להפריך מיתוסים, ומשפיל עיניים כשניכר שמגבילים אותו.
דרוקר צבר קשרים, ידע וניסיון רב בזירה התקשורתית-פוליטית. הוא עובר מסך מצוין ודרך התבטאותו המשוחררת חושפת כנות וחוכמה, אך עם זאת גם אדישות רעיונית, ציניות כמעט לכל. כפרשן בכיר עליו להוביל ולא להיגרר אחר רעיונות מדיניים ואף כלכליים. תפקידו לידע ולפרש לציבור רחב, שאינו תמיד חשוף למידע והלכי רוח. אך גם שוחט פרות קדושות מקצועי יכול להיות עיתונאי ישר ומעניין. מניע בולט נוסף, האמביציה שלו, מבורכת, ומיטיבה עם התקשורת הישראלית; כך גם האמביציה של גיא רולניק.
מעל לכל, רביב דרוקר עמד במבחן התוצאה. הוא חתר באומץ עם הבודדים בזרם המרכזי של מובילי דעת הקהל; סירב לאתרג, הרבה לפני שעורכיו בערוץ שינו את קו המערכת. מעניין, הופעתו וחיתוך דיבורו מזכירים את ד"ר ירון זליכה. כתומך באהוד ברק אינני יכול להיחשד באהדה יתרה לדרוקר, מחבר "חרקירי", אך בין עודף להיטות לחשוף עוולות לבין כתבת נקם בלתי עניינית, אני בוחר בדרוקר.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
