ז'אן פול סארטר ורכבת ישראל

תחילה תרגיל מחשבתי: דמייני עצמך פורשת לחדרך במלון בפריז באמצע הלילה. את פוסעת לבדך במסדרון החשוך. קולות משונים נשמעים מאחורי אחת הדלתות ומעוררים את סקרנותך. אינך מתאפקת ואת כורעת על ברכך אל חור המנעול וצופה במתרחש. שלוש דמויות יושבות שם סביב שולחן ומשחקות קלפים. הם חבושים כובעים ססגוניים ואחת לכמה שניות קם אחד, עומד על השולחן ושותה כוסית. כל תשומת לבך מופנה עתה אל הנעשה בחדר, את שוקעת במחשבות, מנסה לפתור את המסתורין ובוחנת בריכוז רב כל מידע חדש הנחשף לעינך הסקרנית. כך במשך כמה דקות. דמייני את הסיטואציה.

ועכשיו נסי לדמיין את התגובה האינסטינקטיבית שאת מרגישה ברגע ששמעת קול מאחורייך, הסתובבת וראית צללית אדם בחשיכה, עומד מולך ואת רוכנת אל חור המנעול.

בתוך חלקיק שנייה התרוקנו מחשבותייך מהנעשה בחדר ואת נזכרת בגופך ובתנוחתו עכשיו. עוד לפני שאת חוזרת לעשתונותיך מציפים אותך מבוכה, בושה, פחד ומועקה. עוד לפני שמתברר אם הדמות אכן תפשה אותך - מחשבותייך כבר מצויות בממד אחר. יתכן שתגלי שהייתה זו רק אשליה מתעתועי האורות והרחשים במסדרון החשוך - אך זה יקרה רק אחרי המעבר החד, בלא שליטתך, למודעות אחרת - המודעות עבור האחר.

זוהי אחת מדוגמאותיו הפיקנטיות של ז'אן פול סארטר השובב, לדעת רבים גדול הפילוסופים במאה העשרים. במרכז תורתו האקזיסטנציאליסטית עומדת החלוקה של הנפש לשלושה מרכיבי תודעה שונים: המודעות כפי שאנו תופסים אותה, המודעות העצמית התת הכרתית והמודעות עבור האחר - גם היא חבויה ואינה נגישה. קול תת הכרתי סיקרן אותך והזמינך אל חור המנעול. מודעותך אפשרה לך להבין את משחק הקלפים. המודעות עבור האחר השתלטה עליך לחלקיק שנייה וגרמה לך להביט בעצמך דרך עיניו של האחר. במודעות שלו כפי שאת תופשת אותה - לפתע נראית לעצמך פתאטית.

המודעות התת הכרתית לאחר טבועה בכל אדם. התאוריה של סארטר סחפה את הקונצנזוס בעולם הפילוסופיה והפסיכולוגיה החל מפרסומה בשנות הארבעים. היא כנראה אחד המקורות העיקריים לרנסנס בהומניזם ולפריחת הליברליות התרבותית שמאפיינים תקופה זו, וכן למאבק הגלובלי בנטייתנו הטבעית לשנוא את האחר (גזענות, שיעבוד, לאומנות).

לא רק העיניים של אדם אהוב, גם עיני זר ברכבת מעצבות אותנו. כפי שאנו נגלים לפניו, כפי שאנו מתנהגים, כפי שעמלנו על טיפוח אישיותינו, כך הוא מעצב את תפישתנו שלנו את עצמנו. כשאנו מתעלמים מכך אנו נכנסים לתחום ההונאה העצמית, וסארטר רואה קשר ישיר משם לטיפוח חרדות ולעוולות שהן יוצרות - בעיקר הרס עצמי, אך לא רק. הערבי מפחיד, ההומלס, מפעיל המלגזה, וגם קצת זה העומד לפנינו בתור.

אך את מי זה מעניין? בוודאי לא את חוקרי השב"כ, לא את בנקאי המטרות לחיסול באמ"ן, לא את בעלי חברות כוח האדם, לא את אולמרט, ובטח שלא את אלה שנדחפים לרכבת לפני שהאחר יוצא.