|
|
אנדרטה חיה בשאר ישוב [צילום: אבי אוחיון/לע"מ]
|
|
|
|
|
לא היה בישראל לב שלא נצבט בכאב, בליל ה-4 בפברואר 1997, כשהרדיו הודיע על התנגשות שני מסוקי יסעור צה"ליים מעל עמק החולה. הממשלה הכריזה למחרת על יום אבל לאומי, וכל 73 הלוחמים שהיו על המסוקים הובאו לקבורה - בדיוק 20 שנה לאחר "אסון הנ"ד", בו נהרגו 54 צנחנים ואנשי צוות אוויר בהתרסקות מטוס תובלה בבקעת-הירדן.
"מן הטיסה האומללה ההיא אין ניצולים", כתב אז חיים חפר, "ספרנו אותם: שבעים ושלושה ארונות-כחול-לבן של חיילים. רק את עצמנו, אלה שהמוות ההוא היה להם לפתע שכול אישי, לא ספרנו". "הלילה הזה, שבו פינינו את הגופות, היה הארוך והקשה בחיי", סיפר תא"ל מיל. קובי מרום, אז מפקד הגזרה המזרחית בלבנון.
הגורם ל"אסון המסוקים", שהיה בשעתו תאונת המסוקים הקטלנית בעולם, לא נודע עד היום מאחר שהקופסה השחורה לא נמצאה. ההערכה היא שכמות ההרוגים נבעה בעיקר מחומר הנפץ שהתגלה במסוקים, שנועד במקור להשמדה עצמית של המסוקים בעת נפילה בשבי. ב-2002 קבע בג"צ כי על קברי ההרוגים תצוין סיבת נפילתם בריש-גלי, כשבמקום הנוסח הנהוג של "נפל במילוי תפקידו בתאונת המסוקים" יחרט על המצבות "נפל בדרכו לפעילות מבצעית בלבנון באסון המסוקים".
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
