אי של אי-יציבות

הדעת נותנת כי אבד הכלח על מה שקרוי "רפורמת ביבי-בכר", זו משלהי קייץ 2005, שקמה בתרועה גדולה ושנפלה בנהי ובכי מר. מי שעודדו להנהיג אותה היו - תזכורת למי ששכח - שר האוצר דאז, ביבי נתניהו, ומנכ"ל משרדו, יוסי בכר.

עכשיו, כשהיא קורסת כמו מגדל-קלפים, ולאחר שהתגלתה בכל מערומיה, הגיעה, סוף סוף, השעה להסיק את המסקנות הדרושות מנפילתה. השאלה הגדולה היא רק אם יימצא, באמת, מאן דהוא שירהיב עוז להסיק אותן, בטרם יהיה מאוחר מדי.

להיסטריה שקמה בעקבות האסון הכלכלי, יש גם היסטוריה עגומה: בדיוק לפני שלוש שנים אושר בכנסת חוק מיוחד, שאיפשר לחברות הביטוח, ברוקרים פרטיים ובתי-השקעה לא-בנקאיים, להשתלט על החסכונות הסולידיים של הציבור ולשחק עם כספם בבורסה הגועשת והלא-יציבה כאוות-נפשם.

רפורמת ביבי-בכר חשבה שאנחנו אמריקה ושאפשר, בשקט, להעתיק לכאן את השיטות של וול-סטריט. את השניים הנחתה הלהיטות המופרזת להפרטה של שוק הפיננסים בארץ - להיטות שפשוט העבירה אותם על דעתם, ובלבד שתונהג מהר ככל האפשר. מטרתה הייתה אחת: להנהיג בישראל וולסטריטיזציה של המגזר הפיננסי, עם תחרות חופשית, פרועה וחסרת-מעצורים, נוסח קזינו, של ברוקרים מפוקפקים, שעניין הדאגה לכספי הציבור היה רק מהם והלאה.
העדר התחרותיות במגזר הפיננסי היה לצנינים בעיני הצמד ביבי-בכר. השניים ביקשו לסכל את שלטון הבנקים המסחריים, שניהלו עד אז את כספי החסכונות באורח שקול וסולידי. תחת זאת הם עשו כל שלאל ידם כדי להעביר את הכדור לידיהם של משקיעים פרטיים, ממש נוסח וול-סטריט.

סוד גלוי הוא שמודל וול-סטריט הוא שעודד את הקמתם של בנקי השקעות בורסאיים, נוסח "ליהמן ברדרס" ו"מריל לינץ'". ולאחר שהופקדו בידיהם חסכונות הציבור, נאלצו הבנקים הישראלים למכור את שליטתם בקופות הגמל, הנאמנות, הפנסיה וההשתלמות.

לחזור לבנקים

עם יד על הלב, כאן המקום להודות כי הבנקים מעולם לא ניהלו את הקופות האלה ביד רמה. יחד עם זאת הם אף פעם לא העזו להשתולל עם כספיהן בבורסה. הכספים נוהלו באורח מתון למדי, גם אם לא ברווחים גדולים, אבל עם סיכון מינימלי, כשהמטרה המנחה היתה, מאז ומתמיד, לשמור, ככל האפשר, על כספי החסכונות מבלי להנזק. הוצאת הכספים מידי הבנקים, על גבם של החוסכים, מבלי שיובאו בסוד העניין, הוכיחה בעליל שאלה ירדו מהר מאוד לטמיון. התוצאה העגומה הייתה שחסכונות הפנסיה נפדו בהיסטריה והנזק שנגרם בהוצאתם של אלה כבר הפך כמעט לבלתי-הפיך.

אחרי ככלות הכל אסור לשכוח שאנחנו לא אמריקה, ובוודאי שלא ארגנטינה - שני מודלים כלכליים שליליים של חיקוי. אלא שלמרבה הצער, כל הדרכים מובילות לאסון שפקד את שתיהן - כל אחת בדרכה שלה. מה שברור הוא שאם תמשך ההשתוללות הנוכחית בבורסה, ללא שום רסן מתבקש, לא ירחק היום וישראל תמצא את עצמה במפולת נוסח אמריקה וארגנטינה. צעדי החירום שניאלץ אז לנקוט, סוגם בוודאי לא יהיה בשושנים. אצלנו, מכל מקום, לא ימהרו להלאים את הבנקים.

ובינתיים, דבר אחד צריך להיות ברור: ההעתק והחיקוי התל אביבי של מודל וול-סטריט צריכים לחלוף, מהר מאוד, מן העולם. אחרי ככלות הכל, מי שרוצה שוק ניירות-ערך שורד ואמין, חייב להשעין אותו על הבנקאות המסחרית, ועליה בלבד, שאחרת, במקום תשואה הוא יקבל קדחת.