אלו לא המנדטים של ש"ס שחסרו ליו"ר מפלגת קדימה בכדי להקים ממשלה, מר"ן יוסף יבדל"א הוסיף רק קול יחיד נוסף בהצבעת אי אמון גורפת בציפי לבני. זו לא ש"ס "הסחטנית" כפי שמין הסתם נשמע בכל אולפן בימים הקרובים - זו היא, ציפי. מתמעטים המהללים יכולותיה האישיות להנהיג את ישראל.
משבר כלכלי כמעט אפוקליפטי מכה בעולם ובישראל. גם בעוד חמישים שנה ידברו על ספטמבר 2008. מחירי הנכסים ממשיכים להתאדות וקטרי המשק, חברות אחזקה גדולות, מתקשות לנשום - אך ציפי שותקת. הציבור מבולבל, הדרג המקצועי ממתין להנחיות, ונגיד הבנק משתולל - לבני לא מגיבה. היא שתקה כשטלנסקי דיבר, שתקה כשביבי וסילבן מיסו החלשים, כשטילים נפלו על חדרה, וכשהוכו פלשתינים. מתי בעצם לא שתקה לבני?
תנאי הפתיחה היו טובים
עורך דין לדיני עבודה, נדל"ן ופריימריז לבני, תקוותה הלבנה של המילייה, הובלה על כפיים הישר אל הכס, אך הטקס השתבש; רוזנים וברונים נופפו מגבעות צילינדר בשורה, ומה רבה המבוכה: להושיב את הוד מעלתה על הכיסא אי אפשר, את הצעד האחרון חייבת לעשות היא עצמה. מי מקובעי הטון בדעת הקהל לא התגייס למענה? באיזו שיטת ממשל עסקינן אם לא במלוכנות? מי בשורות האחוריות פצה פה מהסס ושרד לספר? מי העז להטיל דופי בחוקיות הפריימריז?
גלגל המזלות אף שיחק לידי לבני בהתמוטטות השווקים, כך הוטל לחץ כבד על המפלגות להקטין תביעותיהן ולהצטרף בזריזות. ציפי הייתה פטורה מלחצי ממשל אמריקני הטרוד בענייניו, פטורה מקאסמים חלילה, גל פיגועים, איומים מצפון, מגפה או שביתה כללית. הכל היה אופטימלי.
נאומיה כמעט תמיד כתובים, ראיונותיה הנדירים לעולם עם "עיתונאי" נוח. קשה להימנע מהרושם שמסריה מדוקלמים ומקור רובם לא במעגלי מוחה. רטוריקה מסתורית משהו, חושפת ומכסה לסירוגין, קובעת ומסייגת ברהיטות, פעם מימין, פעם משמאל. מבטה נבעת מעט ונבוך, והיא מסמיקה בשיחות הללו, בעיקר כשעולה שאלה שלא שיננה תשובתה מראש. מתחמקת תדיר, לעולם אינה מתפלספת, מתעמקת ומפתחת רעיונות מאולתרים. גם חוש הומור לא אותר בפציינטית.
פוליטיקה חדשה
אותה פוליטיקאית שהייתה מקורבת לליברמן ב-1996, לאולמרט ב-1999, לשרון ב-2001, לאולמרט ב-2006, ושוב לצוות חוות שרון היום (גלעד גם בא?); אותה "מטהרת אוויר" שקודמה במהירות כשנחשפו הפרשיות כעלה תאנה, מבקשת ללמד פה בשטאטל מהי פוליטיקה נקייה. חברתם לצוות של עמרי, הירשזון, הנגבי, רמון, אפללו, אברהם, רגב, ולהבדיל בר-און "חברון" ופרידמן "חיקרו החוקרים", הפגינה לאורך הפריימריז והמו"מ את ההיפך הגמור מנקיון-כפיים פוליטי.
זה המקום להזכיר ניגוד ענייניה בענף הפרסום (נושא עמלות היתר, ששש... שישאר בינינו), קופת שרצים שהיא נושאת - גדושת תולעי אחריות להפרטות מפוקפקות, חוזי תדמית בהם זכה בעלה בעיריות שונות, האדרת עלילותיה במוסד לתפקידים מיוחדים, בכי תמרורים אחד במסדרון, מקורבים שהתקדמו בחיים, ניסיונות השתלת שופטים עליונים, ולוליינות חסרת-שידרה מוסרית ומהותית סביב שני דוחות וינוגרד.
לבני לא מפתיעה לעיתים קרובות ולא מתאפיינת באומץ לב מוגבר, היא תמיד תתמקם אחרונה במרכז הקונצנזוס. לכן מפתה להתנבא שתתכחש בשבועות הקרובים לעברה הנאו-ליברלי הבוטה ברשות החברות וכשרה זוטרה לענייני הפרטות. אולי תציג בקרוב אג'נדה כלכלית סדורה עם נטייה אופנתית שמאלה, קלמן גייר אולי כבר עובד על זה. יו"ר קדימה תנסה לעקוף את ברק משמאל גם בתחום המדיני, ותגיש תוכנית פשטנית מן הסתם, מעין "הסכם מדף" וכן המשך פגישות הסרק עם סורים בטורקיה. כך תנסה לישר השורה שוב, ולרחוץ בנקיון כפיה בעוד השורה יורה חיצים מורעלים באויבי המפלגה, ביבי וברק (בחדוות עשייה רבה). זה הרי עבד מול מופז. אג'נדה כוללת, חזון, מהות, ערכים, יכולות, אידיאולוגיה? הן הרי כולן כזה משהו כל כך 'אולד פשן' כזה, כאילו, פפפ.. אאוט משהו, קטן עלינו, דא?
צלצול השכמה לתומכי קדימה
מחנה שהיה קרוי פעם מחנה השלום, התמכר ל-"תרבות המחטף" (בהשראת ד"ר ירון זליכה), כלומר קומבינת ניתוב הקולות מימין אל השמאל באמצעות קדימה. כך היה עם רבין ששווק כביטחוניסט שובר עצמות, כך עם מבצע ענבי-זעם של פרס (שהקפיד על מעילי עור) ב-1996, כך עם 'ישראל אחת' שלוש שנים אחר כך.
נראה ששתי ברירות עומדות עכשיו בפני המחנה, אם הוא עדיין חפץ חיים ואינו כבר פוסט-ציוני ואדיש לחלוטין: לזנוח את תרבות המחטף, לרענן ערכים, ולהתמודד כגוש אחד ברוח שנות השמונים; אם נכונים הסקרים - להתגבש מחדש כאופוזיציה לנתניהו, בעוד קדימה חסרת הדבק מתפוררת. אפשרות שנייה היא המשך תמיכה בלבני על-אף כל הסימנים המעידים, וכך להשאיר את נתניהו בשלטון וצה"ל ביצהר עד שנת 2020. ( 12 מנדטים, מינה? נמשיך לעקוב ולציין את מעורבותך הפוליטית הבוטה בשירות קדימה).
ניצוצות אופטימיות
כפי שאחריותם של תומכי אולמרט מושבעים גברה מול משקל ראיות תופח, כפי שקונספציית האי-פיקוח נזנחה בחטף בעקבות המשבר, כך עשוי גם להסתיים פרויקט ציפי לבני – יותר מדי תופעות מלמדות על אופיה, על אי התאמתה, וכן על פגות-תוקפה של מפלגתה. סימנים אלה אף עשויים להכריע את כף ה-"מבוגרים האחראים" עוד לפני הבחירות (הרבה כפיים יש היום).
לקינוח משחק אסוציאציות. נניח לרגע שישראל היא קונצרן עסקי ענק ואת/ה מנהל כח אדם כל-יכול, היכן היית מושיב את ציפי לבני? האם כבעלת השליטה, זו שלוקחת סיכונים, מכריעה משפטי שלמה, עומדת איתן מול תוקפנות פנימית וחיצונית, נושאת ונותנת יותר בפחות, הוגה ומובילה תוכנית חומש חדשה? או אולי כסמנ"כלית שיווק?
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
