בשנת 2007 הגדירה המשטרה את חיזוק התחנות והעצמתן כאחד מיעדיה האסטרטגיים. בתקופת המפכ"ל הקודם, רב-ניצב
דודי כהן, יעד זה נכלל במסגרת התוכנית הרב-שנתית לשנים 2012-2008. גם המפכ"ל הנוכחי, רב-ניצב
יוחנן דנינו, רואה בחיזוק התחנות מטרה מרכזית, שיש להשיגה, בין היתר, באמצעות שינויים ארגוניים והעברת תקנים מהמטות לשטח. ואולם, רוב התוכניות נותרו על הנייר בלבד והבעיות אף הוחרפו. כך אומר (יום ד', 8.5.13)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא.
ב-25% מהתחנות קיים מחסור בסיירים העולה על 25% מהתקן הקיים, ומנגד ב-10% מהן קיים עודף העולה על 25%. ב-78% מהתחנות קיים מחסור בחוקרים וב-50% מהן הוא עולה על 25% מהתקן הקיים. רוב התחנות שנרשם בהן חוסר ניכר בתקני סיירים וחוקרים משרתות יישובי פריפריה.
תיקים נסגרים ללא טיפול
מערך הסיור בתחנה הוא התשתית לעבודת השיטור בשטח. בשנים 2010-2000 הקימה המשטרה כמה צוותים שביצעו עבודת מטה והמליצו על שינויים ארגוניים במערך הסיור בתחנה. ההמלצות נדונו ואושרו בידי הפיקוד הבכיר במטה הארצי, אך רובן לא יושמו, וכך הבעיות נותרו בעינן. במחצית השנייה של העשור הקודם גיבשה המשטרה והפעילה תוכניות שנועדו לשפר את מערכי השיטור הקהילתי. חרף תרומתן של התוכניות לפעילות התחנה ולמרות המשאבים שהושקעו בהן, הופסק יישומן.
בתחילת 2012 אוחדו בתחנה משרד הסיור עם משרד הקהילה והמשמר האזרחי למשרד אחד - משרד השיטור והקהילה. 2012 נקבעה כשנת ההטמעה של האיחוד ברמת התחנה וברמת המטה. ואולם, השינוי טרם הושלם ב-50% מהתחנות. כך למשל לחלק מהתפקידים החדשים לא נקבעו תקנים ותפיסת ההפעלה אינה מיושמת ברוב התחנות.
ב-50% מהתחנות אין לרכזי המודיעין והחקירות רקע בעבודת מודיעין ו-15% מהם לא עברו את הקורס המיועד להכשירם לתפקידם. כל חוקר בתחנה מטפל במספר רב של תיקי חקירה, אשר לרוב הוא גדול מכדי לאפשר טיפול יסודי וראוי בכל תיק. יוצא אפוא שתיקים רבים נסגרים ללא טיפול חקירתי כנדרש. עוד עלה כי הממוצע הארצי בשנת 2009 עמד על 383 תיקים לחוקר, ובין התחנות נרשם פער גדול בעומס העבודה; ב-15% מהתחנות עד 300 תיקים לחוקר, וב-23% - יותר מ-500 תיקים לחוקר.
לעיתים נדרשים שוטרי התחנה לסייע למערך החקירות בטיפול בתלונות בעבירות קלות. ב-87% מהתחנות שוטרי הסיור מבצעים גם איסוף ראיות באירועי פשע, ב-52% מהתחנות שוטרי המש"ק חוקרים עדים וב-31% מהתחנות הם חוקרים חשודים - פעולות חקירה שאינן בסמכותם, וברוב המקרים הן אינן מתבצעות ברמה הדרושה.
ליקויים ב"עיר ללא אלימות"
התוכנית הרב-שנתית של המשטרה לשנים 2012-2007 קבעה את חיזוק תחנות המשטרה באמצעות שיפור האפקטיביות של פעילותן כיעד מרכזי. אמצעי חשוב בהשגת יעד זה היה פרויקט התחנה האפקטיבית, שבבסיסו עמד מודל להפעלה אפקטיבית של התחנה. מודל זה כלל הקמת צוות לאיתור עבריינים נמלטים, הקמת צוות לטיפול באלימות רחוב והקמת יחידת סיור למתן מענה מיידי להפרות סדר. למרות שהפיילוט של התוכנית - שהוגדרה כתוכנית הדגל בשיפור פעילות התחנות - הופעל בהצלחה, היא נזנחה ודעכה.
רמת היישום של תוכנית עיר ללא אלימות נמוכה, לעיתים בשל יוזמה לא מספיקה של התחנות עצמן ולעיתים בשל בעיות במרכיבי התוכנית וחוסר התאמתם ליישום משותף עם הרשויות המקומיות. רק בתחילת 2011, כארבע שנים לאחר שהוחל בהפעלת התוכנית, החל המשרד לביטחון פנים לבנות את התשתית הארגונית של התוכנית ולשפר את ניהולה בידי המטה המקצועי, ועבודה זו טרם הושלמה עד סיום הביקורת באוגוסט שעבר.
שפירא מסכם: "אי-יישומם לאורך זמן של רוב הפתרונות שגובשו בתוכניות המטה הותיר בעינן את בעיותיהן של התחנות וייתכן שאף החמירן, לנוכח המשימות הנוספות שהוטלו על התחנות במהלך אותן שנים. יתרה מזאת: התחנות, לא די שלא יצאו נשכרות מתוכניות המטה בעניינן, הן גם מוצאות את עצמן במצב של חוסר ודאות הנוגע להיערכות הנדרשת מהן, לשיטות העבודה שלפיהן עליהן לפעול ולמהות המשימות הנדרשות מכל אחד מבעלי התפקידים - חוסר ודאות העלול להשפיע גם על איכות השירות שהן נותנות לציבור.
"לפיכך, ראוי שהמשטרה תראה בתוכניות לחיזוק התחנה יעד אסטרטגי ותקבע לוחות זמנים ליישומן, תטמיע אותן באופן מבוקר, תקפיד על ביצוע תהליך הפקת לקחים ותימנע מהפסקתן ללא כל תהליך קבלת החלטות הולם".