בג"ץ הורה לבית הדין השרעי העליון לערעורים לאפשר לאישה למנות בוררת מטעמה בסכסוך בינה לבין בעלה. השופטת
עדנה ארבל קובעת (יום ה', 27.6.13), כי אין המדובר במינוי דתי ולכן חלים עליו כללי השוויון בין המינים.
חוק המשפחה העותומאני, החל עד היום על בתי הדין המוסלמיים, קובע שבני הזוג יכולים למנות בוררים שיפסקו במחלוקות ביניהם. במקרה הנדון ביקשה האישה למנות בוררת, אך בית הדין השרעי העליון קבע שלא ניתן לעשות זאת, שכן הקאדים הם רק גברים.
ארבל מדגישה באריכות את עיקרון השוויון ואת יישומו בחקיקה ובפסיקה. היא עומדת על כך שנושא בתי הדין הדתיים רגיש במיוחד בהקשר זה, שכן המינויים בו - הן ביהדות והן באיסלאם - מוגבלים לגברים וקיימות טענות לפיהן הדין הדתי מיסודו מפלה לרעה נשים.
"יודגש כי דווקא בגופים אלו חשוב לשמור על תחושת השוויון ועל תוצאות שוויוניות באשר הם עוסקים בתחומים רגישים ביותר של דיני משפחה שממילא מבטאים פעמים רבות מאבק בין המינים. מכל מקום, עיקרון השוויון חל גם בבתי הדין הדתיים, בכפוף לסייגים שנקבעו בחוק", אומרת ארבל.
חוק שיווי זכויות האישה קובע, כי הוראותיו "לא יחולו על מינוי לתפקיד דתי בהתאם לדין הדתי, ובכלל זה על מינוי רבנים ובעלי תפקידים שיפוטיים בבתי דין דתיים". לדברי ארבל, "לאור תכליתו של החוק, מעמדו הייחודי, והעקרונות עליהם הוא נשען, יש לטעמי ליתן לחוק פרשנות מרחיבה, ובמקביל ליתן לחריגים הקבועים בחוק פרשנות מצמצמת".
ארבל מציינת, כי הבוררים אינם הפוסקים הסופיים במחלוקות בין בני הזוג, גם אם הם קובעים שעל השניים להתגרש, וכי בתי הדין השרעיים מתערבים לעיתים בהחלטותיהם. הם אינם נבחרים לפי עקרונות בחירת הקאדים, אינם חייבים להפעיל את הדין הדתי והם כפופים להוראות בית הדין. על בסיס כל אלו קובעת ארבל, כי מינוי הבוררים אינו מינוי דתי לבית דין דתי, הסייג שבחוק אינו חל עליו ולכן לא ניתן למנוע מינוי בוררת.
המשנה לנשיא
מרים נאור והשופט
נעם סולברג הסכימו עם ארבל.
