הפרשיות הלוהטות של הימים האחרונים, מבליטים ביתר שאת, את התופעה של עורכי דין הנאלצים בנוסף לתפקיד הרגיל והמקובל של ייצוג משפטי של קליינט חשוד, עצור או נחקר בעבירות מעוררות עניין ציבורי ועיתונאי - גם כדוברים ואנשי יחסי ציבור.
עורכי הדין, בהרבה מקרים נאלצים להדוף את התקפות העיתונות הכוחנית והחטטנית על-יד הופעות מול מצלמות הטלוויזיה, כדי להסביר, לתרץ או לדחות טענות ופרשנויות לפעמים על גבול האבסורד.
שלא תהיה טעות: עורכי הדין לא סובלים מהחשיפה ופרסום תמונותיהם ושמם בעיתונות. הם נהנים מהסיטואציה וסוחטים אותה עד תומה. אין זה מחזה נדיר, לראות עו"ד צועדים עם הקליינט מול סוללת הכתבים, תוך מתן הוראות אחרונות בעלות חשיבות משפטית גורלית שנלחשות לאוזני הקליינט ההמום והמבולבל - פרט אולי לכמה "מקצוענים" שכבר רגילים למחזה ולריטואל העיתונאי.
האם הדבר עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה של עורכי הדין? לא בדיוק, עם הסתייגויות חריגות וגלישה לאזורים אפורים שלא נצפו על-ידי מנסחי כללי האתיקה המקצועית.
לפני שניים שלושה עשורים, לא עלה על דעתו של עו"ד להיות איש יחסי הציבור ודוברו של החשוד, הנחקר או הנאשם. המקצוע חייב אותו: למקצועיות, מיומנות, נאמנות וכושר שכנוע בבית המשפט. עו"ד הקלסי כהגדרתו הוא "קצין בית המשפט" שתפקידו לעזור לבית המשפט לעשות משפט - מבלי לפגוע במטרתו להיות נאמן לקליינט ולעשות כמיטב יכולתו לייצגו בפני הערכאות.
השינוי החל להסתמן לפני כ-10 שנים, עת החלו סדרת המשפטים של "אישי ציבור", שרים, ח"כים, ראשי עיר ומנכ"לים של חברות ממשלתיות וציבוריות.
העיתונות, כדרכה, עטה על המציאה והחלה בחשיפה נרחבת ואגרסיבית, וכדי להתגבר על המתקפה הציבורית ולבלום אותה החלו הנאשמים להיעזר במשרדים לייחסי ציבור ודוברים מקצועיים.
האמת, הדבר הצליח במידה רבה וכאשר ראו האחרים "כי טוב" - הפך הטרנד למי שידו משגת, לחלק מצוות ההגנה - וכך ראינו ליד סוללת עורכי דין נבחרים גם יחצ"נים בעלי קשרים בעיתונות, ברדיו וטלוויזיה והתוצאות לא איחרו להגיע.
אומנם, לא כל חשיפה טובה לקליינט, ויש אפילו רבים שהדבר הזיק להם תדמיתית ציבורית ומשפטית אך לעומתם יש גם רבים שיכולים להצביע על הישגים לפחות תקשורתיים וציבוריים. קשה להניח, שמסע יחסי ציבור אגרסיבי ומאסיבי יביא למהפך משפטי. אך במקרים גבוליים, בשטחים האפורים יש לכך השפעה - ומאחר והשופטים הם גם בני אדם וצרכני עיתונות על כל גווניה - יש לכך השפעה ועל קטע זה עובדים היחצ"נים.
העיתונות מצידה, בגלל הדרישה לחשיפת יתר, חטטנות, רכילות, רדיפת רייטינג ותחרותיות עוברת לא פעם את גבולות האתיקה העיתונאית וגבולות הטעם הטוב.
יש הבדל מהותי בין עיתונות חופשית שתפקידה לדווח, לסקר, להביא לצופים עובדות עם או בלי פרשנויות מקצועיות - שזה חיוני, לגיטימי ורצוי לבין עיתונות החודרת לפרטיות, לחדר המיטות, נאחזת ומפרסמת כתבות צבע ורקע מלאות רכילות, חצאי אמת, וסיפורי עבר עם סיפורי בדים של כאילו חברים ומכרים ורכילאים חברתיים ומקצועיים.
יש גם עיתונות שיוצרת ודוחפת פרשיות יש מאין, כולל ביצוע תפקידים השמורים למשטרה ופרקליטות כשכל התמהיל הזה - המגיע בחבילות כל היום מכל הכיוונים - גם אם יש רתיעה ציבורית היא בסופו של דבר שוקעת ומבעבעת לתודעה עד שקשה לפעמים לנתק בין האמת לסיפור בין העובדות לבדיות.
הדוגמאות לתופעה הנ"ל הן רבות, החל מהפרשיות הגדולות כמו בראון-חברון, נתניהו והמתנו, שרה נתניהו - עמותות אהוד ברק, עמותות אריאל שרון, שמעון שבס, השר אריה דרעי - ולאחרונה פרשת גלזר - שרי אריסון ופרשת גנב המיליונים מברינקס.
בפרשת גלזר באו לידי ביטוי כל האלמנטים החיוביים והשליליים שציינתי לעיל, תוך הבלטה והדגשה. גם פרשת הגניבה מברינקס הופכת ל"קרקס תקשורתי" - בה נוטלים חלק נכבד המשטרה, המנצלת הזדמנות לשפר את תדמיתה ויחסי הציבור על-רקע גניבה עם אלמנטים קומיים, תוך מתן במה לגנב הצוחק כל הדרך לבית המשפט ולמטמון - בליווי משפטי.
כדי למנוע אי הבנה: אין בדברים אלה כדי להתנגד לסיקור ודיווח לגיטימי מהפרשיות שצוטטו לעיל, ההיפך הוא הנכון - גילוי וסיקור עוזרים למשטרה בפיענוח ובאיסוף ראיות חשובות בפרשיות כמו תקיפה מינית והטרדה מינית, שוחד וכד', במקרים אלה החשיפה חיונית לדגם של התנהגות דומה בעבר ולחיזוק ראיות המשטרה והפרקליטות - אך בגבולות סבירים, הוגנים ומקצועיים.
ואם העיתונות תרגע, יש להניח שגם עו"ד יאלצו להנמיך פרופיל ולהתרכז במשפט. אך כל זמן ששני הגופים או השלושה עיתונות, משטרה, עורכי דין, יזינו אחד את השני - החגיגה תמשך.
________________
הכותב הוא עורך דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.
