הישג גדול לגיאולוג ד"ר יוסי לנגוצקי: האיש שהוכר באחרונה על-ידי החברה הגיאולוגית הישראלית כמי שהוביל בנחישותו את ישראל לתגליות הגז בים התיכון העמוק של ישראל, יזכה אחרי שנים ארוכות לא רק לכבוד אלא גם לדיבידנד כלכלי משמעותי על מעשיו.
השופט המחוזי בדימוס
בעז אוקון קבע היום (ד') כי חברת סקורפיו של איש העסקים בני שטיינמץ תשלם ללנגוצקי פיצוי בסך כ-50 מיליון שקל בגין הנזק שגרמה לו כשפרשה בשנת 2008 מהשותפות שלהם בקידוח הגז "תמר" וגרמה לו לאובדן חלקו בפרויקט. זאת, זמן קצר לפני שבקידוח התגלו מרבצים של גז טבעי שערכם נאמד במיליארדי דולרים.
לנגוצקי, שנלחם במשך שנים ארוכות על זכויותיו, קיבל בשמחה ובסיפוק רב את פסק הבוררות ואמר היום ל"
גלובס" כי "הפיצוי שקבע השופט אוקון הוא ראוי בעיניי ונותן ביטוי נאות לפגיעה שנגרמה לי".
לדברי לנגוצקי, "לא רק הסכום קובע כאן, אלא עצם הוכחת הטענה שמר שטיינמץ נהג באופן לא נאות במערכת יחסיו עמי". לדברי לנגוצקי, "כל הטענות כאילו תרמתי לנזק שנגרם לי בצורה כלשהי, נדחו על-ידי הבורר".
גובה הפיצוי שיקבל לנגוצקי משטיינמץ נקבע על-ידי השופט אוקון על בסיס הערכת הפגיעה של סקורפיו בסיכוי שהיה ללנגוצקי לגייס משקיע חלופי לקידוח הגז.
בתום הליך בוררות שנמשך כשנה וחצי קבע השופט אוקון כי "סיכוייו של לנגוצקי למצוא משקיע חלופי לפרויקט אחרי פרישתו של שטיינמץ ממנו פחתו באופן ניכר, אומנם לא בשיעור המגיע ל-50%, אבל לא רחוק מדי ממנו".
לאור האמור, קבע אוקון כי לנגוצקי זכאי לפיצוי בסך 38.5 מיליון שקל נכון ל-31 בדצמבר 2011 (מועד הגשת התביעה). בצירוף מע"מ, הצמדה וריבית, הסכום מגיע היום לכ-50 מיליון שקל, כאמור.
"סכום הפיצוי מהווה הערכה מבוססת על שקלול הנתונים הבאים: שווי של 1% מערך המאגר ב-31 בדצמבר 2011, כשהוא מוגבל על-ידי הציפיות של הצדדים ומביא בחשבון את גובה הפגיעה בסיכוי למצוא משקיע חלופי שנע בין 40% ל-50%", הסביר אוקון בפסק הבוררות.
5 מיליון שקל לעו"ד יוסי שגב
פרקליטו של לנגוצקי, עו"ד יוסי שגב, צפוי לגרוף כ-5 מיליון שקל בגין הייצוג המשפטי של לנגוצקי בסכסוך. אוקון עצמו יקבל כחצי מיליון שקל בתמורה לעבודת הבוררות, שהתקיימה במשכן לבוררות ופתרון סכסוכים.
"סקורפיו הפרה את הסכם היסוד עם לנגוצקי למצוא מממן חלופי. היא איחרה במתן הודעת הפרישה, היא הכבידה על המגעים שניהל לנגוצקי באמצעות דרישה שלא כדין להחזר הוצאות עבר, והיא נמנעה מלקיים את הפרוצדורות הנדרשות במקרה של הפסקת מימון", כתב אוקון בפסק הבורר.
לדבריו, הפרת סקורפיו עלתה כדי התנערות בוטה מחובת שיתוף הפעולה עם לנגוצקי. ביטוי צרוף ומזוקק לשיקוליה האגואיסטיים ניתן למצוא בתגובה "לא מעניין אותי" כלפי המחויבות ההסכמית (אוקון מתכוון כאן לאמירה של שלומי הולנדר, דירקטור מטעמו של שטיינמץ, שבמהלך הליך הבוררות אמר כי לא עניינה אותו ההתחייבות ההסכמית של סקורפיו למצוא מממן חלופי ללנגוצקי. ח"מ).
לדברי אוקון, ההתנהגות הכוללת של סקורפיו יורדת אל שורש ההסכמות שהיו בין הצדדים. "הפרות אלה פגעו באינטרס המוגן של לנגוצקי והפחיתו באופן מוחשי את סיכוייו למצוא מממן חלופי. אנשי סקורפיו חפצו לשמור על אש קטנה את האופציה לחזור ולהשקיע בקידוח 'תמר'. הם לא שמו ליבם לכך שאותה אש קטנה שעליה הם שמו את התבשיל ההסכמי, מקדיחה את התבשיל וגורמת להתאיידות יכולתו של לנגוצקי לגייס משקיע אחר", כתב הבורר.
השפעת המשבר העולמי
עם זאת, אוקון ציין כי הסיכוי של לנגוצקי למצוא מממן חלופי אחרי פרישתה של סקורפיו לא היה גבוה. לכן, הוא קיבל את תביעתו באופן חלקי בלבד.
לדברי אוקון, תנאי העסקה המקוריים וכן התנאים הכלכליים ששררו במשק במועד שבו היא הוצעה השפיעו לרעה על הסיכוי של לנגוצקי למצוא משקיע חלופי.
באשר לתנאי העסקה הבעייתיים מבחינת משקיע חדש כתב אוקון: "לפי העסקה המוצעת היה על המממן לשאת בחלקה של השותפות המוגבלת בעלויות המיזם. כלומר, ב-5% מההוצאות. עוד היה עליו לשלם ללנגוצקי 350 אלף דולר במקרה של תגלית. סקורפיו 'הגניבה' תנאי נוסף לאותה עסקה על-ידי דרישה לחייב את המשקיע (החדש) להחזיר לה את הוצאות העבר שלה, עוד לפני שיופקו רווחים מהתגלית".
באשר למצב הכלכלי הבעייתי ששרר במשק באותה עת וגם הוא הפחית מסיכוייו של לנגוצקי למצוא משקיע חלופי, נכתב בפסק הבוררות כי "פגיעתו של המשבר הכלכלי העולמי הייתה ניכרת. המשבר היה הזרז לפרישתה של סקורפיו, והוא הפך את הצעת לנגוצקי לאטרקטיבית פחות בעיני המממנים הפוטנציאליים, גם בשל מצוקת האשראי".
אוקון גם דחה במסגרת פסק הבוררות את טענת סקורפיו כי לנגוצקי יכול היה להיכנס לעסקה חלופית.
אובדן מרבצי גז בערך של 8 מיליארד דולר / רקע
לפני כחודש קיבל לנגוצקי תואר של חברות כבוד מהחברה הגיאולוגית הישראלית. "במקצועיותו, נחישותו ואמונתו הוביל יוסי לנגוצקי את ישראל לתגליות הגז בים התיכון העמוק של ישראל", נימקה החברה את ההחלטה.
עם כבוד, ידועה האמרה, אי-אפשר ללכת למכולת. אבל כעת לנגוצקי גורף גם משהו יותר ממשי מכבוד.
כמויות עוצמות של גז התגלו בסמוך לחופי ישראל מאז שלנגוצקי, האיש הראשון שביקש לחפש גז באזור מאגר "תמר", ושטיינמץ נכנסו יחדיו להרפתקה של חיפושי הגז ובחרו לקרוא לקידוח על שם נכדתו של לנגוצקי.
בשנת 2008 הודיעה סקורפיו על פרישתה מהפרויקט. בעקבות הפרישה, ולאחר שלא עלה בידי לנגוצקי למצוא משקיע אחר, ומכיוון שיתרת המזומנים שבידיו הייתה מוגבלת, איבד גם לנגוצקי את הזכויות בקידוחים.
זמן קצר לאחר מכן, בינואר 2009, נודע כי בקידוח "תמר" התגלו מרבצים של גז טבעי, שערכם נאמד ב-8 מיליארד דולר.
בהמשך הגיש לנגוצקי, באמצעות עו"ד יוסי שגב, תביעה בסך 100 מיליון דולר (כ-400 מיליון שקל) נגד סקורפיו, וטען כי פרישתה בשלב מאוחר מהשותפות נעשתה בניגוד להסכמים ביניהם, וכי היא גרמה לו לאובדן חלקו בפרויקט.
עוד טען לנגוצקי כי סקורפיו טירפדה את כניסתו של שותף חלופי במקומו, ובכך הגדילה את הנזק שנגרם לו. לטענתו, שטיינמץ דרש מהשותף שהיה אמור להחליפו במיזם גם את מה שהוא עצמו השקיע בפועל, וגם את השלמת ההשקעה המתוכננת, ובכך הביא לטרפוד כניסתו.
המחלוקת בין הצדדים הועברה לבוררות בפני השופט אוקון. בדצמבר 2011 נתן השופט אוקון את חלקו הראשון של פסק הבוררות.
בפסק הביניים קבע אוקון כי סקורפיו הפרה את ההסכם עם לנגוצקי בכך שהיא התעלמה מהחובה לסייע לו למצוא מממן חלופי, וכן מהחובה למסור לו את הודעת הפרישה בעיתוי שיאפשר לו למצוא מממן תחתיה.
עם זאת, אוקון לא קיבל את תיאור המצב של לנגוצקי, שתיאר את עצמו כמי שישב והמתין להחלטה (של סקורפיו) ובשל כך החמיץ הזדמנות בטוחה להתעשר.
"התיאור של לנגוצקי אינו שלם", כתב אוקון, ובלשונו הציורית הסביר: "הניסיון של לנגוצקי להציג את עצמו כמין טנטלוס, שנגזר עליו לעמוד מתחת לגפן פורייה בסמוך למים, בלא יכולת לאכול ולשתות, היה מוגזם. ההודעה על פרישת סקורפיו התקבלה באיחור ממשי, אבל בסביבה שבה לנגוצקי היה נמצא לא היו מים או גפנים פוריות, והמשקיעים שאותם ניתן היה למצוא, אפילו לו ניתנה ההודעה, לא היו מובטחים".
בפסק הביניים רמז אוקון לפתרון שקיבל היום, ולפיו לנגוצקי יקבל חלק מתביעתו. "ההלכה הפסוקה מכירה בזכות לפיצויים גם במצבים של 'עמימות סיבתית'. אחד המקרים הבולטים הוא פגיעה בהזדמנות לבצע עסקה אלטרנטיבית. במקרים כאלה קיימת אפשרות לפסוק 'פיצוי הסתברותי', שישקף את הסיכוי שנשלל מהנפגע, גם אם סיכוי זה נמוך מ-50%", כתב השופט.
ובמילים אחרות, הפיצוי הכספי שנפסק ללנגוצקי מהווה פיצוי הסתברותי ששוקלל על-ידי אוקון על בסיס שתי קביעות מוקדמות: האחת - ההסתברות לגילוי מצבורי הגז במועד כריתת ההסכם, או במועד הפרתו; השנייה - מה היו סיכוייו של לנגוצקי למצוא מממן חלופי, למרות ההפרה של סקורפיו, בשנת 2008 - שנה שבה המשק העולמי היה נתון במשבר כלכלי חריף, וקשה מאוד היה למצוא משקיעים.
"טענות צודקות ונכונות"
פרקליטו של לנגוצקי, ד"ר יוסי שגב, מסר בתגובה כי "פסק הבורר, הן בתוכנו והן בסכום שנקבע לתשלום, מוכיח כי כל טענותיו של מר לנגוצקי היו צודקות ונכונות, ובנוסף לכבוד שקיבל מהחברה הגיאולוגית הישראלית בגין הולכת מדינת ישראל לתגליות הגז בים העמוק, והסכום הנכבד שקיבל בפסק הבורר, גורמים למשרדנו לסיפוק רב".
שגב ציין כי "פסק הדין המחזיק כ-80 עמודים הוא מלאכת מחשבת של ניתוח מקצועי ואמיתי של טענות הצדדים, ועל כך יש לתת את כל הקרדיט לבורר בעז אוקון שניהל את התיק כולו".
