כפיית ייצוג על-ידי סנגור ציבורי <br> <br>

זו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת המערערת להשתחרר מייצוגם של המשיבים 2 - 4. עד כה, הנאשמים ביקשו ארכה ועוד ארכה לצורך הסדרת ייצוגם באופן פרטי. מאז התבקשה הארכה הראשונה לצורך הסדרת נושא הייצוג חלפו למעלה משלושה חודשים, אך עד עתה לא הוסדר העניין. במהלך הזמן שחלף הצטבר בידי המשיבה 4 (פרקליטות מחוז הצפון) מידע מודיעיני שהוביל לבקשה לגבות לאלתר את עדותם של עדי התביעה 1 - 2 (הם נפגעי העבירה) מתוך החשש שאם לא ייעשה כן, יסוכל ההליך.

בית המשפט בערכאה הדיונית השתכנע בכך, בפרט נוכח חומרת האישומים המיוחסים לנאשמים והעובדה שעמד לרשותם פרק זמן שמעבר לסביר להסדרת ייצוגם. מצב הדברים הנוכחי הוא, כי להתמהמהותם של המשיבים בהסדרת ייצוגם נלווה חוסר שיתוף הפעולה שלהם עם הסנגוריות שמונו להן, ובעקבותיו הוגשה גם בקשת המערערת להתיר לה להשתחרר מייצוגם של הנאשמים, משום שבכוונתם של אלה להיעזר בשירותיו של סנגור פרטי.

טענות הסנגוריה הציבורית

- במצב בו אין הנאשמים חפצים בייצוגה, ואף אסרו עליה כל צעד שיש לו קשר לייצוגם, כפייתה לייצגם - לא זו בלבד שאינה משיגה את מטרות הייצוג על-ידי עורך דין בפלילים, אלא היא אף עשויה לגרום נזק להגנתם, ועל כן יש להתיר לה, לגישתה, לחדול מלייצגם.

- הבעייתיות בהסדרת ייצוגם של המשיבים 2 - 4 באופן פרטי נובעת גם מעמדתו של בית המשפט קמא, שלא לשנות מקביעתו בעניין מועדי שמיעת הראיות, אשר מקשים על התחייבותם של הסנגורים הפרטיים להתייצב במועד ערוכים לחקירת העד המרכזי בתיק.

- חיובה בייצוגם של הנאשמים בנסיבות המקרה מביא אותה לידי ניגוד עניינים ומציבה בפני דילמות אתיות קשות, ובעיקר הוא עלול לפגוע באמון הציבור בסנגוריה הציבורית, שנבנה בהתבסס על כך שהמערערת שמרה באופן בלתי מתפשר על הצו לפיו נאמנותו של הסנגור ללקוח גוברת על כל שיקול אחר.



טענות המשיבה 4 (פרקליטות מחוז הצפון)

- כעיקרון אין לאפשר לנאשם לסכל הליך משפטי על-ידי אי-מינוי סנגור לייצגו.
- בתיק דנן, המשך דחיית שמיעתם של העדים עלולה לסכל את ההליך.
- לסנגור הממונה מטעם בית המשפט יש תרומה להגנת הנאשם, גם כשזה אינו חפץ בייצוג, תרומה שנוכח חומרת האישומים נגד הנאשמים, עדיפה היא על פני ניהול ההליך ללא כל הגנה. הדבר מתיישב אף עם חובתה האתית של המערערת כלפי לקוחותיה.

השופטת עדנה ארבל:

• תכליתה של הזכות לייצוג - סעיף 15(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 והוראות חוק נוספות, הנוגעות בייצוגם של נאשם וחשוד בפלילים, הם ביטוי למרכזיותה של הזכות לייצוג בהליך פלילי, למחויבות לקיום משפט הוגן ולאפשר לנאשם להוכיח את חפותו בעמדו כפרט בודד אל מול המדינה על עוצמתה וסמכויותיה.

• ייצוג, זכות או חובה? - סעיף 15(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי נוקט לשון "ימנה", ואינו מותיר לבית המשפט שיקול דעת, האם יש צורך במינוי הסנגור אם לאו. מינויו של הסנגור אף אינו מותנה בהצגת דרישה שכזו מטעם הנאשם או החשוד או בהבעת התנגדות לדרישה שכזו מטעמו.

• על החובה למנות לנאשמים סניגור - המקרה דנן נכנס בגדרו של סעיף 15(א)(1) לחוק זה, נוכח סעיפי האישום המיוחסים לנאשמים (ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט).

• האם ייצוג בכפייה מועיל? - על-פי סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], העוסק בהפסקת ייצוג של סנגור, הפסקת הייצוג על-ידי סנגור מותנית באישור בית המשפט. סעיף זה מבטא הכרה בקיומן של נסיבות בהן לא יהא טעם במינוי סנגור לנאשם, שכן בנסיבות העניין לא יהא באפשרותו של הסנגור המחליף לתרום להשגת התכליות שבבסיסה של הזכות לייצוג, וכן מבטא הוא הכרה באוטונומיה של הנאשם לבחור את הדרך בה ינהל הגנתו, לרבות את ייצוגו.

• רצון הנאשם או יעילות ההליך? - המקרה דנן הוא מצב, בו ניתנו לכאורה המושכות לניהול ההליך בידיהם של הנאשמים, אשר בהימנעם מהסדרת ייצוגם, מטעמיהם שלהם, אינם מאפשרים למעשה את ניהול ההליך וקידומו. כך קורה שגם לאחר שבית המשפט, שעל העומס עליו אין צורך להכביר מילים, קובע מועדים לשמיעת הראיות, מתבטלים אלה בשל התנהלותם של הנאשמים. כאמור, זהו מצב בלתי-מתקבל על הדעת, ובפרט נוכח פרק הזמן הממושך שעמד לרשותם של הנאשמים להסדרת ייצוגם.

• שיקולי יעילות ההליך עדיפים על שיקולי חופש הרצון של הנאשמים - גם אם המשא-ומתן בין הנאשמים לסנגורים, שבייצוגם חפצו, נקלע למבוי סתום, או מתמשך על-רקע חילוקי דעות כספיים או אחרים, או אפילו קושי באשר למועדים שנקבעו, אין בכך כדי להצדיק את העיכוב בבירורו של תיק כה חמור, ובמיוחד לא בנסיבות שהובהרו בפני בית המשפט.

• על נאשם המפטר את סנגורו להתחשב בלו"ז בית המשפט - שומה על הנאשמים, כמו-גם נאשמים בתיקים אחרים, לדעת כי ככל שבית המשפט מכבד את זכותם לבחור להם את ייצוגם ורואה עצמו מחויב לאפשר להם ליהנות מזכות זו, אין משמעם של דברים, כי בידו של נאשם לעצור את ההליך נגדו עד הגיעו להבנה עם הסנגור בו הוא חפץ, במיוחד כשמדובר במספר נאשמים העצורים תקופות ארוכות המוארכות לא פעם מסיבות של בעיות בייצוג.

• גם על הסניגורים להתחשב בלוח הזמנים של בית המשפט - בית המשפט המחוזי הבהיר, כי במשפט שבו יש מספר נאשמים, יהא על הסנגורים להתאים עצמם ליומנו של בית המשפט. עמדה זו מקובלת עלינו. כמובן, ככל הניתן יעשה בית המשפט כמיטב יכולתו בכדי שמועדי הדיון יהיו נוחים לצדדים כולם. ואולם, לא יומניהם העמוסים של הסנגורים או התובעים הם שיכריעו בסופו של יום באיזה קצב יישמע התיק.

• ייצוגו של נאשם כנגד רצונו- טובתו? - הכלל הוא כלל של ייצוג במקרים המנויים בסעיף 15(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מתוך תפישה הרואה בייצוגו של הנאשם כעולה בהתאמה עם טובתו ועם ההגנה על זכותו למשפט הוגן. בפסיקה נקבע, כי נקודת המוצא של חוק סדר הדין הפלילי היא, כי ייצוגו של חשוד או נאשם בידי סניגור הוא תמיד לטובתו, והשקפה זו עומדת ביסוד החובה למינוי סניגור בין אם נאשם או חשוד מעוניין בייצוג ובין אם לאו. אכן, ייצוג הניתן לחשוד או נאשם ללא נוכחותו וללא מתן הנחיות לסניגור לצורך קביעת קו הגנתו במשפט, הוא ייצוג שלוקה בחסר. אולם, מידת הפגיעה הצפויה לחשוד מגביית עדות ללא ייצוג כלל, עולה על מידת הפגיעה שהוא צפוי לה מייצוג חסר כאמור.

• יש לבחון באיזו מידה יסייע הסניגור הכפוי לנאשם - גם במצב בו מתנגד נאשם לייצוגו על-ידי סנגור יש שמינוי שכזה משרת את הגנתו ושומה על בית המשפט לבחון ולהתרשם האם מדובר בהתנגדות לייצוג על-ידי אותו סניגור מסוים, או שמא התנגדות לייצוג בכלל, מה מעידות כלל הנסיבות על טעמי ההתנגדות לייצוג וכיצד אלה משפיעים על ההערכה האם יש במינוי סנגור מטעם בית המשפט כדי לסייע לנאשם בהגנתו.

• על הסנגוריה הציבורית לפעול לטובת הנאשם - גם חרף רצונו - ככלל, ייצוגו של הנאשם גם מקום שהוא מתנגד לייצוג - וכל עוד אין סנגור אחר שהוא מבקש כי ייצגו ונכון לייצגו באותה עת - מתיישב עם ייעודה של המערערת ועם חובתה לפעול בראש ובראשונה לטובת הלקוח שלהגנתו מונתה.

• כפיית ייצוג גורמת נזק? לא בהכרח - עצם הסברה, כי מקום שנאשם אינו משתף פעולה עם סנגורו, מתבקשת המסקנה כי כפיית ייצוגו תגרום לו נזק - היא שגויה. מקום שאין מנוס אלא מניהול התיק - ואלה הן הנסיבות בענייננו שאינן מאפשרות ואינן מצדיקות כל עיכוב נוסף בגביית העדויות - ברי לטעמנו כי מוטב לנאשם ליהנות מהגנה, ולו מוגבלת, של סנגור שאין הוא משתף פעולה עמו, מאשר שלא ייהנה מכל הגנה שהיא.

• התחשבות ברצון הנאשם עלולה לפגוע בו - גם אם ברי לנו כי עמדתה העקרונית של המערערת מבוססת על הרצון להיטיב ככל הניתן עם הנאשמים, אין לנו אלא להצטרף לעמדת בית המשפט המחוזי בעניין הסנגוריה הציבורית ולפיה הפרשנות שמבקשת המערערת להקנות לחובת הייצוג של נאשם או חשוד עלולה לפגוע בסופו של דבר באלה האחרונים ובאינטרס החברתי של בירור האמת, שהוא ממטרותיו המרכזיות של ההליך הפלילי.

• משהשתהו הנאשמים באיתור עו"ד פרטי- ייכפה עליהם סניגור ציבורי - במקרה דנן - הנאשמים חפצים בייצוג פרטי, וזכותם לכך, אך לא ניתנה כל סיבה משכנעת מדוע לא הוסדר עניין זה בחלוף חודשים מאז החלו לבקש דחיות שונות בכדי לאפשר להם להסדיר את ייצוגם. עד שיוסדר העניין באופן סופי, ראוי שהסנגוריה הציבורית תייצגם בדיון שנקבע על-ידי בית המשפט בדחיפות ולא ניתן לדחותו. הדבר עדיף הן מבחינתם, הן מבחינת אינטרס הציבור.

• לנאשמים עדיין הזכות לתור אחר סניגור פרטי - במקרה דנן - כאשר מביאים אנו מחד-גיסא את העובדה שהמערערים נמנעו מלהסדיר ייצוגם משך חודשים, ומאידך-גיסא את הצורך הדוחק בשמיעת העדויות, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, הרי שאין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. נוסיף, כי מכיוון שבשלב הראשון תישמענה העדויות בחקירה ראשית, הרי שבידם של המערערים השהות להשלים את הסדרת הייצוג עד לשלב המשמעותי יותר מבחינתם - שלב החקירה הנגדית.

הערעור נדחה

- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
- בפני כבוד השופט א' א' לוי, כבוד השופטת ע' ארבל, כבוד השופט ח' מלצר
- בשם המערערת - עו"ד ע' בכר
- בשם המשיבה 4 - עו"ד י' חמודות, עו"ד ש' וייל
- פסק דין מיום 15.12.2008