נתן זהבי מגיש המשדר "זהבי עצבני" ברדיו ללא הפסקה טוען כי היה על בית משפט השלום בתל אביב, שחייב אותו לפני כחודשיים בתשלום פיצויי לשון הרע לעו"ד יורם שפטל בגין שימוש בשם "אדולף" בהתייחסו לעורך הדין שפטל, לפסוק כי הכינוי "אדולף" הוא אולי בגדר "גידוף", אך אינו בגדר לשון הרע.

בתביעת הדיבה שהגיש שפטל נגד זהבי, נאמר כי ביוני 2012, במהלך שידור תוכניתו, ציין זהבי כי הוא חוזר מהשעיה בת יומיים בהם "החליפו אותי פה הקוף ואדולף". השופטת חנה ינון חייבה את זהבי לפצות את שפטל בסך של 35,000 שקלים ועוד 10,000 שקלים עבור הוצאות משפט.

בערעור שהגיש עתה זהבי על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נטען כי קביעותיה של השופטת באשר לפרשנות הפרסום על-ידי האדם הסביר סותרות זו את זו עד כי אין הן יכולות לדור בכפיפה אחת ולעמוד במבחן הסבירות.

מחד-גיסא, נאמר בערעור, מטילה השופטת על זהבי אחריות בגין פרסום דברי לשון הרע תוך קביעה כי "לגישתי יפורש ביטוי זה על-פי מובנו בעיני האדם הסביר, ומובנו זה הוא כי הפוגע מייחס לנפגע היותו אדולף היטלר, צורר היהודים ששמו הוא ביטוי נרדף לביטוי נאצי".

מאידך-גיסא, קובעת השופטת בהתייחסה לשיעור הפיצוי כי "על כן יש לסבור כי האדם הסביר והמאזין הרגיל לתוכניות הללו (של זהבי ושפטל) אינו חושב כי באמת השווה הנתבע את התובע לאדולף היטלר, אלא שברור שזו מילה חריפה בהתגודדות בין השניים".

לטענת זהבי בערעורו, לנוכח קביעותיה של השופטת עצמה היה ראוי לפסוק כי הכינוי "אדולף" הוא אולי בגדר "גידוף", אך אינו בגדר לשון הרע. לחלופין אמורה לחול בפרשה זו הגנת תום הלב של המערער, ולחילופי חלופין היה ראוי לקבוע לשפטל פיצוי סמלי בלבד, אם בכלל, וזאת בנסיבות העניין ולאור הממצאים באשר ל"שפת הביבים" בה הוא נוקט בשידוריו.

בערעור נטען כי השופטת טעתה הן בשאלת החבות והן בקביעת שיעור הפיצוי שהושת עליו. לדברי זהבי, הביטוי "אדולף" הוא בגדר תגובה ל"פניני" לשונו של שפטל בהן הוא עושה שימוש תכוף ותדיר בשידוריו נגד מי שדעותיו אינן נושאות חן מלפניו כדוגמת: "אבו-אדולף", "יודו-קוויזלינג", "נאצו-ג'יהאדי-פאשיסטי". "שרץ סטלנסטי מתועב וטמא".

לדברי זהבי, השאלה העומדת לדיון בנסיבות פרשה זו היא האם אדם מסוגו של שפטל שבפיו כשדרן שגורים ביטויים שכאלה יכול לתבוע "עלבונו" כביכול ולעשות שימוש בבית המשפט במין היתממות נעלבת ומתחסדת כשהוא טוען כי הביטוי "אדולף" מיוחס אליו תוך התעלמות ממכלול הנסיבות ושפת האשפתות שהוא עצמו נוקט בה בשידוריו ואשר "הולידו" את האווירה ואת האמירה "אדולף" שעליה הוא מלין?

לטענת זהבי, באמצעות עוה"ד מיבי מוזר ורעות פרידנרייך, בית משפט השלום שגה בהתעלמו מלשון האשפתות של שפטל ובכך שייחס ללשונו הבוטה משקל מזערי וזניח רק בשלב פסיקת שיעור הפיצוי שהושת עליו.

עוד שגה בית משפט השלום כשלא התייחס לכינוי "אדולף" כגידוף והעדיף להתערב בענייני סגנון וטעם, וכאשר שלל את הגנת תום הלב שלו ובקביעתו לפיה זהבי לא עמד בנטל הוכחת חזקת תום הלב ובנוסף שגה במישור פסיקת הפיצויים.

זהבי מבקש מבית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין, לקבל את הערעור ולחייב את שפטל בהוצאותיו.