בית הדין הרבני אינו מוסמך להורות לאחד מבני הזוג למול את בנם המשותף, אגב דיונו בתיק הגירושין ביניהם. כך קובע (יום א'ף, 29.6.14) בית המשפט העליון בהרכב מורחב, המפנה את הסוגיה להכרעתו של בית המשפט למשפחה.
הסוגיה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בסכסוך בין בני זוג לשעבר, כאשר האם התנגדה למול את בנם המשותף לאחר שנפרדה מהאב. בית הדין הרבני בנתניה, בפניו נדון תיק הגירושין של השניים, קבע שהיא חייבת לאפשר את המילה והטיל עליה קנס לכל יום של עיכוב. בית המשפט העליון ביטל החלטה זו.
המשנה לנשיא,
מרים נאור, אומרת, כי הסוגיה העיקרית היא הכריכה - האם המילה היא מסוג העניינים שניתן לכרוך בתיק הגירושין. מסקנתה שלילית, שכן המילה אינה קשורה בצורה ישירה לגירושין כמו נושאים של משמורת או חלוקת רכוש. לדעתה, המילה דומה יותר לחינוך הילדים - סוגיה לגביה כבר פסק בית המשפט העליון, שאינה כרוכה בגירושין. כיוון שכך, אין לבית הדין הרבני סמכות טבועה לעסוק בנושא ולהורות לאחד ההורים למול את הבן.
לדברי נאור, "ברית מילה היא עניין עקרוני, שבו צריכים שני ההורים להחליט יחד תוך שיתוף פעולה והסכמה ביניהם. מסקנה זו נסמכת על כך שטקס ברית המילה מערב פעולה פיזית בלתי הפיכה בגופו של ילד, וכן מערב שאלות של חופש דת ומצפון, הן של הילד עצמו, הן של הוריו. כאשר מתגלעת מחלוקת בנושא כזה, אין זה מוצדק שלהורה המשמורן תהיה זכות בלעדית להכריע בו, ולמעשה, אף בעלי הדין לא טענו בפנינו בפה מלא לכך. על כן, ברית מילה אינה בגדר נושא הכרוך מטיבו וטבעו בתביעת הגירושין.
"...אין לדעתי הצדקה עניינית לכריכת המחלוקת האמורה בתביעת גירושין, שכן לא מתקיימת זיקה מספקת בין מחלוקת זו לבין הליכי הגירושין. ברית מילה אינה סוגיה הצריכה הכרעה עקב הפקעת הנישואין; היא אינה חייבת להתלוות לאקט הגירושין; ואף אין מדובר בעניין שבדרך כלל קשור בהליכי הגירושין.
"בכך נבדלת סוגית ברית המילה מסוגיות אחרות, אשר נפסק כי הן בנות-כריכה בתביעת הגירושין, כדוגמת המשמורת הפיזית, קביעת נטל הוצאות המחייה של ילדי בני-הזוג המתגרשים זה מזה וחלוקת הרכוש המשותף של בני-הזוג. סוגיות אלה קשורות במהותן, באופן ישיר ואמיץ, בהליכי הגירושין והכרעה בהם מתחייבת מעצם שינוי הנסיבות הנובע מהגירושין".
נאור מוסיפה: "החלטה בעניין ברית מילה היא החלטה מורכבת ורגישה. היא מערבת, פרט לאקט פיזי בלתי הפיך בגופו של ילד, שאינו צד להליכי הגירושין, שאלות הקשורות בזכויות יסוד כחופש דת או חופש מדת וכן שיקולים חברתיים ותרבותיים. לדעתי, במחלוקת בין ההורים בסוגיה כזו, שעליה חולש כאמור עיקרון טובת הילד, לא רצוי להכריע אגב הליכי הגירושין בין הוריו של הילד שבנדון".
השופטים
חנן מלצר,
אסתר חיות,
סלים ג'ובראן ו
יורם דנציגר הסכימו עם נאור. השופט
ניל הנדל הסכים גם הוא, אך מהנימוק שבמקרה הספציפי - הכריכה הייתה שלא כדין. השופט
אליקים רובינשטיין סבר בדעת מיעוט, כי בשל חשיבותה של ברית המילה ניתן לכרוך אותה בתיק הגירושין, והציע להחזירו לבית הדין הרבני כדי שימנה מומחה לקביעת טובת הילד במקרה זה.
את האם ייצגו עוה"ד מרסלה וולף,
אביגדור פלדמן וענת שמעוני; את האב ייצגו עוה"ד דותן צור, יצחק חג'אג'-גלבוע ונתן דרוקמן; את היועץ המשפטי לממשלה ייצגו עוה"ד
חיה זנדברג, תדמור עציון ורן רוזנברג; ואת בתי הדין הרבניים - עוה"ד הרב שמעון יעקבי ורפי רכס.
הרב הראשי ונשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב
יצחק יוסף, אמר בהתגובה: "החלטת בית המשפט העליון להעדיף בית משפט אזרחי על פני בית דין דתי גם בסוגיות דתיות כמו קיום ברית מילה, מהווה עליית מדרגה מדאיגה במגמה הנמשכת בשנים האחרונות לצמצום סמכויותיו של בית הדין הרבני.אני קורא לנשיא בית המשפט העליון לקיים דיון חוזר בסוגיה, לבטל את ההחלטה התמוהה ולשים קץ לכרסום במעמדם של בתי הדין הרבניים".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
