קבוצת אריסון תובעת את בני משפחת דנקנר, שהיו שותפיה בשליטה בבנק הפועלים ואשר מהם רכשו את חברת המלח.
מלח הארץ עתלית (לשעבר חברת המלח) טוענת, כי שלוש חברות שבשליטת משפחת דנקנר מנסות לגזול ממנה 80 דונם באזור עתלית עליהם ניצב מפעל המלח. מדובר בכרמל כימיקלים,
דור כימיקלים וגד כימיקלים.
בתביעה נאמר, כי בשנת 1962 החכירה התובעת לנתבעות בחכירת משנה זכויות ב
מקרקעין בשטח 31 דונם מתוך 112 דונם שבחכירתה מרשות מקרקעי ישראל. אולם הנתבעות טוענות כיום שלא כדין ובחוסר תום לב, כאילו במסגרת תהליך פרצלציה (פיצול) בשנת 1966, שבמסגרתו נרשמו זכויות לטובתן בחלק משטחי המקרקעין, הן קיבלו זכויות חכירה ב-80 דונם נוספים השייכים לחברת המלח.
לדברי התובעת, במשך כל אותן השנים (כאשר הייתה בשליטת משפחת דנקנר) היא נהגה מנהג בעלים באותן הקרקעות, ואלו היו המצגים שהוצגו כלפי כולי עלמא, הנתבעות היו מודעות לכך היטב והדבר היה על דעתן. לדברי התובעת, לא בוצעה כל עסקה שהעניקה לנתבעות זכויות בשטחים אלו, וממילא אין שום מסמך המלמד שהייתה עסקה כזו. לדברי מלח הארץ, גם אין היגיון שהיא תעביר לנתבעות את זכויות החכירה במקרקעין עליהם מצוי מפעלה.
בתביעה נאמר, כי מאחר שהתובעת והנתבעות היו מצויות באותה בעלות במשך עשרות שנים, לא הובהר הרישום באופן פורמלי, ורק לאחר מכירת חברת המלח לאריסון ב-2007 ביקשה האחרונה להסדיר את הנושא, כך שיובהר שלשלוש החברות של דנקנר יש זכויות רק ב-31 דונם. לטענת מלח הארץ, למרות שהנתבעות התחייבו לעשות זאת - הדבר לא בוצע, וכאמור כעת הן טוענות לזכויות בעוד 80 דונם. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד ארז הראל, הראל שחם ושירין גבאי-מצגר ממשרד גורניצקי, וטרם הוגש כתב הגנה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
