מבחן בוזגלו הרפואי

בכדי שאדם יוכר כנכה צה"ל, עליו להרים את נטל הראיה, ברמה של 'מתקבל מאד על הדעת' ( ר"ע 187/83 דב רדושיצקי נגד קצין התגמולים, פ"ד לז (4) 361), כי "נכותו פרצה תוך ועקב השירות". נכות יכולה להיות חבלה שאירעה תוך כדי השירות או מחלה אשר פרצה או החמירה תוך ועקב השירות. הדימוי המיידי שעולה כאשר דנים ב'נכי צה"ל' הינו דימוי של אדם הרתוק לכיסא גלגלים ו/או מאושפז ב'בית לווינשטיין' וזאת לאחר שנפצע בקרבות. למעשה נכי צה"ל הם כל מי שלקו במחלה כזו או אחרת תוך כדי שירותם, ועקב שירותם.

מאות מקרים של פריצת מחלות כגון סכרת, מחלות לב, אפילספסיה, מחלות עיניים, מערכת עיכול, מחלות אורטופדיות הוכרו מאז קום המדינה, כמחלות אשר פרצו תוך ועקב שירותם של החיילים אשר לקו בהן, ועל-כן הוכרו כ'נכי צה"ל'. הגם שישנן מדינות מסוימות אשר מנהיגות משטר אחריות מוחלטת, ובו, כל מי שנפגע במהלך שירותו הצבאי ייחשב כמי שנפגע 'עקב' שירותו הצבאי, במדינת ישראל על מי שנפגע תוך כדי שירותו הצבאי להוכיח ברמה של "מתקבל מאד על הדעת" (כפי שנטל ההוכחה נוסח בפסיקה הרלוונטית) כי הוא נפגע תוך ועקב שירותו הצבאי, ולטופס תביעתו עליו לצרף גם חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמו (וזאת להבדיל מתביעות לפי חוק הפלת"ד שם בית המשפט ממנה מומחים מטעמו).

קצין התגמולים אשר משיב לערעורי הנכים בפני ועדות ערר מיוחדו שהוקמו לשם כך (המורכבות משופט ושני חברים נוספים, לרוב משפטן ורופא), מגיש חוות דעת נגדית – אשר תטען כי נכותו של פלוני לא קרתה תוך ועקב שירותו הצבאי, או במילים אחרות, שאין להכיר בו כנכה צה"ל.

למעשה, כל חייל אשר מגיש תביעה לקצין התגמולים נבדק אצל רופא מומחה מטעם קצין התגמולים, אשר לעיתים ממליץ לקצין התגמולים לקבל את התביעה ולעיתים ממליץ לקצין התגמולים לדחותה.

במקרים מסוימים, כאשר הקשר הסיבתי בין מחלה מסוימת לבין תנאי השירות הצבאי הוא שנוי מאד במחלוקת (כך היה לדוגמא במקרה של מחלת הסכרת), יש וקצין התגמולים ממנה ועדה של מומחים מטעמו, אשר תקבע עקרונות מנחים לקביעת הקשר הסיבתי בין אותה פגימה לבין תנאי השירות הצבאי. זה אופייני למחלות אשר האטיולוגיה שלהן (הגורמים לפריצתן) אינה ידועה ולא נחקרה מספיק.

עם זאת, יש לציין כי בשורה ארוכה של מחלות קיים קושי מובנה לחקור את הגורמים להן וזאת היות ולא ניתן לבודד אנשים בתנאי מעבדה וליצור כלפיהם לחצי חיים מכוונים. יש וסמיכות הזמנים בין פרוץ מחלה מסוימת לבין אירוע חריג בשירות הצבאי 'מדברת בעד עצמה' ומקימה חזקה של קשר סיבתי.

ברשומה זו אמחיש כיצד ישנם מקרים שבהם עומד קצין התגמולים, באמצעות הפרקליטות, על רגליו האחוריות, ובלבד שלא להכיר בחיילים מסוימים, או בקטיגוריות של חיילים מסוימים (לדוגמא חולי הסכרת והקרוהן) ככאלו שלקו במחלתם תוך ועקב שירותם הצבאי.

אחת המחלות הקשות אשר אופן פריצתן שנוי במחלוקת הינה מחלת הסכרת. מאות חיילים לקו במחלה זו תוך ועקב שירותם הצבאי - כאשר חיילים צעירים לרוב לקו ב'סכרת נעורים' (type a) ואנשי צבא קבע לרוב לקו ב'סכרת אינסולין' (type b).

ההלכה הפסוקה דורשת כי בכדי שיוכר קשר סיבתי בין פגימה מסוג מסוים לבין תנאי השירות הצבאי, על התובע תגמולים להציג 'אסכולה רפואית' אשר קובעת קשר סיבתי מובנה בין סוג מחלות מסוים לבין תנאי לחץ ודחק ( ע”א 137/64 ויינשטין נ' קצין תגמולים, פ"ד יח(2) 510
). למינוח 'אסכולה רפואית' יאה האימרה 'פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה', וזאת היות ובכדי שתיאוריה מסוימת תוכר כ'אסכולה' היא צריכה להופיע ב"מרכזים רפואיים חשובים בעולם", ו"להיות מוכרת על-ידי ספרי הרפואה המובילים", מה שמרמז כי יש פה עניין אופנתי, או עניין של פוליטיקה פנימית ויחסי כוחות בין קבוצות חוקרים: למעשה התיאוריה שזוכה למעמד 'אסכולה' היא זו שמקבלת את ה'הן' מ"מרכזים רפואיים חשובים". נניח לרגע בצד את השחיקה ברמת האובייקטיביות אשר מתבקשת מתחום כמו רפואה, לטובת מבחן הפופולריות.

העובדה היא שהקשר בין תנאי לחץ ודחק לבין פרוץ מחלת הסכרת אינו מעוגן ב"אסכולה רפואית מוכרת", מחד, ומאידך, העובדה המדברת בעד עצמה ולפיה מאות חיילים לוקים בסכרת בסמיכות זמנים המדברת בעד עצמה, לאחר שחוו אירוע דוחק במיוחד, הובילו את קצין התגמולים למנות ועדה, אשר נקראה 'ועדת רז' ותפקידה היה לקבוע קביעות עקרוניות באשר לקשר הסיבתי בין תנאי שירות דוחקים לבין פרוץ מחלת הסכרת.

ועדה זו, אשר הורכבה משורה של מומחים בעלי שם בתחום הסכרת בעלי עמדות שונות, הוציאה מסמך אשר היווה "פשרה בין חברי הפנאל" (כדברי ועדת הערר ב ענ' (ב"ש) 10/96 פלוני נ' קצין התגמולים, פורסם בנבו, 2002).), ואשר קבע כי מקום בו מחלת הסכרת פורצת בסמיכות זמנים בת שלושה חודשים בין קרות האירוע הדוחק לבין פרוץ המחלה, יש להכיר במי שלקה בסכרת כמי שמחלתו פרצה "תוך ועקב" שירותו הצבאי, קרי יש להכיר בו כנכה צה"ל.

מסקנות ועדה זו הובילו את קצין התגמולים להכיר בשורה ארוכה של חיילים, שוטרים ואנשי קבע אשר מלאו תנאים אלו כ'נכי צה"ל' הזכאים לתגמולים מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959. עם זאת, דרכם של חיילים אלו לא הייתה סוגה בשושנים, ופרקליטות המדינה אשר מייצגת את קצין התגמולים ניסתה לא אחת לטעון כי מסקנות ועדת רז אינן צריכות לחייב את קצין התגמולים בקבלו החלטות. על כך מתח ביקורת השופט גנון בקובעו (ענ' (חי') 63/03 פלונית נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים, פורסם בנבו (2005)) כי:

המשיב והמומחים מטעמו מנסים פעם אחר פעם לטעון, לעיתים בזלזול מסוים בעמדות מומחים מטעם החיילים, כי לא קיימת כל אסכולה רפואית שמכירה בין מצבי דחק ולחץ נפשי חריף לבין המחלה. בטיעון זה מוצגת האסכולה המצדדת בקיום הקשר הסיבתי, כעניין מיושן ושאינו מקובל היום עוד ברפואה. כבר הזדמן לנו להביע דעתנו על עניין זה (עמדת הפנל בראשות פרופ' זוהר ועמדת פרופ' עינת), ונאמר גם כעת, שעל-פי כל החומר הספרותי והרפואי שמונח לפנינו גם ובמיוחד בתיק זה, הרי שקיים ביסוס למכביר לקיומה של האסכולה האמורה, איש גם לא קבע עד היום שתורה כזו התיישנה או אבדה לבלי שוב.

באותה פרשה מתח השופט גנון ביקורת חריפה על כך שקצין התגמולים, אשר מצא כי מסקנות ועדת רז אשר מכירות באופן עקרוני בקשר הסיבתי האפשרי בין פרוץ מחלת הסכרת לבין תנאי השירות הצבאי, "אינן נוחות לו", זימן פנאל נוסף אשר קבע כי לא מתקיים כל קשר סיבתי בין אירוע דחק, ואף חריף ביותר, לבין מחלת הסכרת.

כאשר אולמרט עתר לבג"צ בכדי לדחות את השימועים כנגדו, תוך שהוא מצרף חוות דעת רפואית אשר קובעת כי מצבו הרפואי דורש טיפול בחו"ל דווקא, לא טרח מזוז לבקש מבית המשפט העליון כי ימנה מומחה אובייקטיבי, כהמלצת תנועת אומ"ץ. בית המשפט העליון עשה זאת כאשר הוא רצה. כך היה ב רע"א 8373/96 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931.

באותה פרשה אוחדו ארבעה תיקים של חיילים אשר לקו במחלת הקרוהן במהלך שירותם הצבאי. בשל אי הבהירות הקיימת בשאלה זו, מינה בית המשפט העליון ועדת מומחים אשר הגישה חוות-דעת מקצועית בדבר הגורמים למחלת הקרוהן. בהתבסס על חוות-דעת זו, וכן על מבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה, פסק בית המשפט כי חוות-הדעת שהוגשו מטעם התובעים אינן מגדירות ב"רמת פירוט סבירה" את הגורמים למחלה, ועל כן לא ניתן לקבוע כי קיימת "אסכולה רפואית" התומכת בטענתם בדבר קיומו של קשר סיבתי בין השירות למחלה.

דוגמא נוספת לאופן שבו, לעיתים, במקרים מסוימים, עומד קצין התגמולים (בסיוע הפרקליטות, שלוחתו של מזוז, על רגליו האחוריות כאשר אדם או קבוצת אנשים טוענים כי לקו במחלה מסוימת עקב שירותם הצבאי, ניתן לראו ביחס של קצין התגמולים לנכי צה"ל אשר לקו בתסמונת פוסט טראומטית. יחס משפיל ומכאיב זה תואר בפירוט מכאיב בעתירתה של עמותת נפגעי תגובות קרב כנגד משרד הביטחון.

באותה עתירה דרשה העמותה להפסיק את החקירות הסמויות כנגד נפגעי תגובות קרב אשר כבר הוכרו ככאלו. לטענת העמותה חקירות אלו רק מגבירות את האימה ואת המתח בקרב נפגעי תגובו הקרב.

קצין התגמולים יוזם חקירות אלו בכדי להוכיח כי מי שהוכר כנכה צה"ל בשל תסמונת זו (PTSD) אינו אלא "מתחזה" או "שרלטן". יש לשים לב, זו אותה פרקליטות, אשר בראשה עומד מזוז, אשר - מקום בו אולמרט גורס כי מחלתו כה קשה עד שלא נמצא הרופא הישראלי אשר יטפל בה - מקבלת זאת ללא אומר ודברים - אותה פרקליטות היא שמסייעת בידי קצין התגמולים לממש מבחינה משפטית את המעקבים הנוראיים והאיומים שהוא מקיים על מי שהוכרו כנפגעי תגובות קרב.

בהודעה שהגישה בזמנו העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב לעיתונות נכתב כי:

"שיטת המעקבים שמפעיל משרד הביטחון, טוענים המומחים, גוררת במקרים רבים החמרה בסיוטים ובפחדים מהם סובלים הנכים כתוצאה מנכותם, שכן בנוסף לסיוטי המוות, הפצועים וסכנת החיים שמלכתחילה גרמה לנכותם, חשים הם כי מאן דהוא עוקב אחריהם שנים לאחר שכבר הוכרו ע”י משרד הביטחון. מצב דברים זה גורם גם למוטיבציה שלילית של הנכים, שלא להשתקם ולהימנע מלצאת מביתם ולנהל אורח חיים סביר בשל הפחד מפני מעקבים.

חלק מהנכים לאחר שהם מזהים את פגיעתם כתגובת קרב, מתביישים בה או מניחים כי יתקלו ביחס של אי אמון או יחס שלילי אחר מצד החברה ומשרד הביטחון, ובשל חשש זה רק מיעוטם (עפ”י מחקרים פחות משליש מכלל הסובלים מהתסמונת) מרהיבים עוז לתבוע הכרה ממשהב”ט. וגם זאת עפ”י רוב שנים ארוכות לאחר הפגיעה. השימוש במדניות המעקבים מחריף את חוסר האמון של הנכים, כלפי מערכת הביטחון ובכלל, חוסר אמון זה המהווה כשלעצמו נידבך בהיווצרות הנכות או בהחמרתה. עורכי הדין צפורי ורכבי טוענים בעתירה כי בשימוש בשיטת המעקבים נגרם נזק לנכים ובכך הוא חורג ממטרתו המוצהרת של אגף השיקום: לעסוק ובשיקומם של נכי צה”ל ולא בהעצמת נכותם. עוד נטען בעתירה כי ממקרים רבים שהובאו לידיעת העמותה עולה כי השימוש שעושה משרד הביטחון במעקבים כנגד נכים מוכרים הינו מגמתי ומופעל לא אחת כנגד הנכים הנתפסים ע”י גורמים שונים באגף השיקום כמי שמתעקשים יתר על המידה על מיצוי זכויותהם. העמותה ערה לכך כי לעיתים מוגשות תביעות גם ע”י מי שאינם זכאים להכרה (מתחזים), אך סבורה כי לצורך איתורם של אלה, ניתן לשפר את הליכי האבחון המתקדמים או לשלוח נכים שהתעורר לגביהם חשד סביר בדבר טעות באבחון, לבדיקות חוזרות במרכזי הערכה לא יתכן כי בשל מספר מועט של מתחזים, יגרום משהב”ט סבל ונזקים לנכים כה רבים, טוענים עורכי הדין. העמותה טוענת כי השימוש בטכניקת המעקבים צריך להעשות במשורה ורק באותם מקרים בהם קיים מידע אמין כי נכותו של הנכה, או המצב הרפואי אותו הציג, אינו אמין ונוגד את המצב לאשורו".

אותה מדינה, אם כן, אשר רואה בנכי צה"ל נפגעי תגובות קרב מתחזים אשר רוצים לסחוט את קופת המדינה, לכאורה, לא טרחה להפעיל ולו שמץ של חשד סביר באשר למניעיו של אולמרט. וזאת כאשר, תרגיליו של אולמרט כבר הוכחו לציבור זה ארבע שנים, וזאת כאשר, אותם נפגעי תגובות קרב זכו ביושר במעמדם ככאלו, עקב הגיהנום שחוו, וזאת לאחר שעברו מבדקים, מרכזי הערכה ואף הליכים משפטיים מפרכים לצורך הכרה בהם כ'נכי צה"ל'.

בפסקאות שלהלן המחשתי כיצד המדינה אינה מקבלת כלשונה את טענתם של נכי צה"ל מקטגוריה מסוימת (נפגעי תגובות קרב, חולי סכרת, חולי קרוהן ) כי הם אכן זכאים להכרה כ'נכי צה"ל' כמשמעותה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959.

המחשתי כיצד המדינה עושה ככל שביכולתה למנוע את ההכרה על-ידי מעקבים (אחרי נפגעי תגובות קרב, להוכיח לכאורה שהם "מתחזים"), על-ידי מינוי ועדות מטעם (במקרה של מחלת הסכרת) או על-ידי חריגה מסדרי הדין המקובלים ומינוי ועדת מומחים בבית המשפט העליון הגם שערכאת ערעור אינה נוהגת לשמוע ראיות (במקרה של מחלת הקרוהן). יש ובמקרים פרטניים של נכי צה"ל מזמין קצין התגמולים חוות דעת מומחה באשר לאותו תובע תגמולים, והמומחה מטעמו מאשר כי אכן, נכותו של התובע אירעה עקב תנאי שירותו הצבאי.

קצין התגמולים אשר אינו שבע רצון מ"תוצאה" זו מבטל את חוות הדעת הרפואית אשר הכירה בתובע התגמולים כ'נכה צה"ל' ו"הולך אצל העורב" בכדי לחפש לו חוות דעת מתאימה יותר, כזו שתחסוך כסף למדינה ותקבע כי אין קשר בין תנאי השירות הצבאי לבין הנכות. באופן שכזה נהג קצין התגמולים ב ענ' (חי') 169/06 פלוני נ' משהב"ט-אגף השיקום ק. התגמולים, פורסם בנבו (2006).

באותה פרשה לא שבע קצין התגמולים נחת מחוות דעת רפואית אשר נתן המומחה מטעמו באשר לנכותו של התובע בעיניו, אשר לפי עמדת המומחה, נכות זו נגרמה עקב השירות.

ועדת הערר קבעה באותה פרשה כי:

" אכן טעה קצין התגמולים בשעה שלא דווח על כך כי רופא מטעמו אשר בדק את העורר המליץ על הכרה במובן החמרה 50% במחלת עיניים של העורר ותחת זאת הפנה את העורר על-פי ס' 28 א' לחוק הנכים תגמולים ושיקום לד"ר חיים, שהנה רופאה של העורר ולמרות זאת כיהנה בוועדה אשר דחתה את תביעתו של העורר.

טעותו של קצין התגמולים יורדת לשורשו של עניין ולכן החלטתו מיום 12/1/06 בטלה ומבוטלת.

בערעור נ כים באר שבע 001087/05 נאמר בעניין דומה ע"י ועדת כב' השופט בנאי כי: "אין זה סביר, ואף לא מתקבל על הדעת כי המשיב יפנה למומחה לקבלת חוות דעת וכשלא יהיה מרוצה ממסקנתו של מומחה זה, יפנה למומחה אחר נוסף כדי לשנות את קביעתו ומסקנתו של המומחה הראשון, אף על-פי שבשלב מסויים אימץ מסקנה זו ונתן לה גושפנקא של החלטה…"

אולמרט הציג בפני בבית המשפט העליון והיועמ"ש מזוז חוות דעת רפואיות, אשר כבודן במקומן מונח. קבלת חוות דעת אלו ככתבן וכלשונן, ללא העמדת מומחה רפואי אובייקטיבי, פירושה: קבלת חוות הדעת כזה ראה וקדש, ומתן אפשרות בידי אולמרט ליצור סחבת בעניינו, לדחות את הקץ, ואולי אף להיבנות מכך שהיועמ"ש הבא יפסיק את ההליכים כנגדו.

עומדת מנגד אפשרות אף מסוכנת יותר לשלטון החוק בישראל ולשוויונם של כלל האזרחים בפני ההליך הפלילי: החשש שאולמרט ימלט עצמו מן הדין תוך שהבעיה הרפואית שלו היא קרש ההצלה המשפטי שלו.

כמובן, קיימת אפשרות סבירה באותה מידה כי אכן, מצבו הרפואי של אולמרט החמיר, ואין לו תקנה אלא באמצעות רופאים שכמותם לא נמצאו כלל בארץ. אך זהו עניין למומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט לענות בו.

אם מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט יקבע כי אכן מצבו של אולמרט דורש טיפול אך ורק בידי מומחים מחו"ל (בכל סוג מחלה ישנם מקרים נדירים שכאלו אשר דורשים טיפול רפואי מיוחד...), יש לאפשר לאולמרט לקבל טיפולים כנדרש.

אחרת, יש לנהוג בו כאחד האדם.

יודגש: אין אנו מבקשים ממזוז לנהוג באולמרט בדרך המחפירה ששלוחיו בפרקליטות המדינה נוהגים לעיתים בנכי צה"ל, למרות שאלו אינם חשודים בעבירות כלשהן... (למעט שירות בצה"ל והיעדר קשרי הון-שלטון). אנו ב-News1 מבקשים ממזוז לנהוג באולמרט כפי שהוא נוהג בכל אדם אשר תובע ממדינת ישראל לשלם לו תגמולים כנכה צה"ל: לבדוק באופן אובייקטיבי את חוות דעתו.