בית המשפט העליון דחה (יום ג', 12.1.16) את ערעוריהם של רפי פלד, אריה גבעוני, טל יגרמן ודוד הבי על הרשעותיהם בפרשת פלד-גבעוני.

השופטים יורם דנציגר, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז קיבלו חלקית את ערעורי המדינה על קולת העונשים. עונשו של פלד, שהיה מפכ"ל המשטרה, מנכ"ל חברת החשמל ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, יישאר שישה חודשי עבודות שירות; הקנס שהוטל עליו הוכפל ל-200,000 שקל.

טל יגרמן, שהיה הדמות המרכזית במעשי ההונאה בחברה, ירצה שש שנות מאסר - במקום ארבע שנים שנגזרו עליו במחוזי - וישלם לקנס של 20,000 שקל. אריה גבעוני נדון לשנתיים מאסר וקנס של 20,000 שקל. ודוד הבי - לשנת מאסר וקנס של 20,000 שקל. עונשיהם של שני האחרונים נותרו בעינם כאשר ערעורי המדינה נדחו.


תרמית, לא עסקים


בית המשפט העליון אישר את קביעת המחוזי, לפיה מעשיהם של הארבעה היו תרמית ולא פעולות עסקיות רגילות. יגרמן, גבעוני והבי ביצעו עבירות של גניבה בידי מנהל כאשר העבירו כספים מקופותיהן של החברות הציבוריות לחשבונות של חברות פרטיות. עוד נקבע, כי פלד היה מודע להעברות הכספים האמורות, ולכל הפחות עצם את עיניו ביחס אליהן. אשר על כן, הוא הורשע בהתייחס לפעולות אלה במספר עבירות, ובהן מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

"הפעולות שבוצעו הן לכאורה עסקיות, ואולם הן מהוות ניסיון ברור להתחמקות משיתוף ציבור בעלי המניות, שקולו לא נשמע, ברווחיה של קבוצת החברות, ובניסיון לשימוש בכספיהם למטרות פרטיות של בעלי השליטה. במעשים אלו ישנו ממד פלילי מובהק, גם אם רמת המודעות לכך לא הייתה אחידה בקרב המערערים", נאמר בפסק הדין.

"במקרה דנן 'אי-היושר' שבפעולות אלה [העברת כספים מחברות ציבוריות לפרטיות] הוא זועק ובולט על-פני הדברים", אומר העליון. השופטים דוחים את טענתו של גבעוני כאילו הלך שבי אחרי יגרמן, ואומרים שהוא ידע להתעמת עימו כאשר רצה בכך. ואילו פלד לכל הפחות עצם את עיניו ולא שאל להיכן זורמים עשרות מיליוני שקלים.


המהות, לא התואר


העליון אימץ את מסקנתו של השופט המחוזי חאלד כבוב, לפיה יגרמן היה בפועל נושא משרה בקבוצת החברות והוא אף שניהל אותן בפועל, תוך שידענותו בשוק ההון מאפשרת לו לכפות את רצונו על נושאי המשרה הרשמיים. השופטים קובעים, כי ניתן לתת למונח "נושא משרה" בדין הפלילי את אותה משמעות שיש לו בדין האזרחי, והחילו עליו את ההגדרה "כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה".

יש להעניק משקל מיוחד לבחינת מהות התפקיד ולא רק לתוארו - אומרים דנציגר, סולברג וברק-ארז. הם מוסיפים: "על בית המשפט לבחון בין השאר: את מעמדו של פלוני בחברה; עד כמה השתלב בחלוקת והפעלת הכח בחברה; מה מידת השפעתו בחברה; מהי מהות הפעולות שביצע; האם היה בכוחו להשפיע על הכוונת ענייניה של החברה; מהן הסמכויות שהיו בידו; וכן מהו האופן שבו תפס פלוני את תפקידו וכיצד תפסו אותו עמיתיו".

בנוגע לחומרת העונשים, עמד בית המשפט על חומרתן של העבירות שביצעו הארבעה, ועל כך שבמעשיהם לא נפגעו רק המשקיעים בחברות הציבוריות, אלא גם עקרונות היסוד של המסחר בשוק ההון. עוד קבע בית המשפט העליון, כי מעשיהם של המערערים ערערו את אמון הציבור בשוק ההון ופגעו באינטרס הציבורי בדבר קיומו ויעילותו כמכשיר כלכלי חיוני להקצאת משאבים.

"במעשיהם יצרו המערערים ביודעין 'עירוב תחומין' פסול בין רכושן של החברות השונות ובין חברות פרטיות לציבוריות, אשר כל מטרתו העברת עושר מקופת החברות ובעלי מניותיהן לידיהם האישיות באופן זה או אחר. מדובר בגניבה באופן הפשוט ביותר. מאחורי החברות שנפגעו עומדים אנשים שרכושם נלקח מהם, בשעה שהם סמוכים ובטוחים כי נעשה בו שימוש ראוי הנועד להשיא את רווחיהם. אין לקבל זאת", אומר העליון.


עשרות הרשעות לכל אחד


הארבעה הורשעו בשורה ארוכה של עבירות גניבה ומירמה, בהיקף כולל מירבי של 86 מיליון שקל. גבעוני הורשע ב-29 עבירות של גניבה בידי מנהל, 24 עבירות מנהלים בתאגיד, 33 עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד ושמונה עבירות ניירות ערך. הבי הורשע ב-29 עבירות של גניבה בידי מנהל, 30 עבירות מנהלים בתאגיד, 31 עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד וחמש עבירות ניירות ערך.

יגרמן הורשע ב-30 עבירות של גניבה בידי מנהל, 31 עבירות מנהלים בתאגיד, 33 עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד, שבע עבירות ניירות ערך, שתי עבירות זיוף ועבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. פלד הורשע בשלוש עבירות מנהלים בתאגיד, שלוש עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד וחמש עבירות ניירות ערך.

פלד, גבעוני, הבי ויגרמן עמדו בשנות ה-90 בראש שרשרת חברות ציבוריות ופרטיות, שבמרכזן עמדו קבוצת פויכטוונגר תעשיות, חייל אחזקות, יסקל ומשב תעשיות קירור. שלושת הראשונים היו בעלי מניות ונושאי משרה בחברות, ואילו ליגרמן הייתה בהן השפעה רבה. בלב כתב האישום עמדה הטענה, לפיה בעוד משב ופויכטוונגר היו חברות מבוססות ועתירות מזומנים, היו יתר חברות הקבוצה - הן הפרטיות והן הציבוריות - נתונות בקשיים חמורים, וכך גם יגרמן אישית. כדי לסייע לחברות אלו וליגרמן, טענה המדינה, גנבו הארבעה עשרות מיליוני שקלים ממשב ופויכטוונגר.


מיהו "בעל שליטה"


פסק הדין בעליון כולל דיון במספר סוגיות עקרוניות:

• בנוגע להגדרת "בעל שליטה" נקבע, כי המבחן העקרוני לקיומה של שליטה הוא המבחן האיכותי – המבחן של הכוונת פעילות התאגיד. בצד זאת, בית המשפט יכול ללמוד על קיומה של שליטה באמצעות היזקקות לחזקות עובדתיות-כמותיות הניתנות לסתירה. נקבע כי המבחן הכמותי הוא מבחן עזר בלבד, הקובע חזקה המטילה את נטל השכנוע על כתפי זה הטוען נגד התקיימותה.

• בנוגע לשאלת קיומה של שליטה במבנה אחזקות פירמדיאלי נקבע, כי יש לנקוט בשיטת "איתור בעל השליטה", לפיה לבעל שליטה בחברת-אֵם תיוחס גם החזקת אמצעי שליטה הזהה בשיעורה לאמצעי השליטה שמחזיקה חברת-האֵם בחברת-הבת. בנסיבות אלו, הועדפה השיטה של "איתור בעל השליטה" על פני "שיטת המכפלות", שאומצה בעבר בפסיקה בהקשר אחר.

• בנוגע לעבירת הגניבה בידי מנהל נקבע, כי התביעה איננה נדרשת להוכיח, כחלק מן היסוד הנפשי של העבירה, כי הנאשם התכוון לשלול את הדבר שלילת קבע מבעליו. עוד נקבע, כוונת הנאשם שלא לשלול את הדבר שלילת קבע מבעליו עשויה לשמש להגנתו, כאינדיקציה לאי-התקיימות יסוד "המרמה" בעבירה של גניבה בדרך של שליחת יד.

את המדינה ייצגו עוה"ד חנה קורין ויוני לבני, את פלד ייצגו עוה"ד גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי, את יגרמן ייצגו עוה"ד דוד פורר ולימור לוי, את גבעוני ייצג עו"ד צבי פורר, ואת הבי - עו"ד מיכה פטמן.

קורין ולבני אמרו:"בית המשפט העליון שולח היום מסר ברור לכלל המנהלים, נושאי המשרה ובעלי השליטה בחברות הציבוריות, כי כספי ציבור אינם הפקר וכי יש לראות בחומרה ניצול משאבי חברה ציבורית לטובת אינטרסים פרטיים. כללי הממשל התאגידי אינם בגדר המלצה, ובעלי תפקידים בחברה – יהא תארם אשר יהא, שלא ינהגו על פיהם, עלולים למצוא עצמם מורשעים בפלילים".