ערבים ישראלים הנכנסים ללא היתר לשטחי הרשות הפלשתינית אינם עומדים לדין, בעוד יהודים ישראלים עומדים לדין. מצב זה מהווה אכיפה בררנית פסולה ומקוממת - קובעת (9.2.16) שופטת בית משפט השלום בכפר סבא, נאוה בכור.

בכור זיכתה את שי אחיקם ירד, לשעבר תושב חומש, שנכנס ללא היתר לחורבות היישוב שפונה במסגרת תוכנית ההינתקות. היא קבעה, כי ירד אומנם עבר על החוק כאשר נכנס לשטח זה, המצוי עדיין בשליטתה של ישראל, אך עומדת לו טענת הגנה מן הצדק בשל האכיפה הבררנית של צה"ל והפרקליטות.

אל"ם דורון בן-ברק, היועץ המשפטי באזור יהודה ושומרון בפרקליטות הצבאית, אישר בעדותו (מטעם ההגנה), כי המדיניות היא להעמיד לדין רק יהודים שנכנסים לשטחי A, למרות שגם ערבים ישראלים זקוקים להיתרי כניסה. לדברי בן-ברק, קיימים מספר טעמים המצדיקים אבחנה זו, ובעיקר - הסכנה לערבים בשטחי הרש"פ פחותה מזו הנשקפת ליהודים. עוד אמר, כי לישראל יש אינטרס בשמירת הקשרים הכלכליים והמשפחתיים בין תושבי יו"ש לבין ערביי ישראל.

בן-ברק אישר, כי מאות ערבים ישראלים נכנסים מדי יום לשטחי A בלא היתרים כדין, בעיקר בנתיבים שבהם אין מחסומים מאוישים. עם זאת אמר בן-ברק, כי גם אם המחסום היה מאויש - היו ערבים מקבלים היתרים בעוד מיהודים הם היו נשללים. עוד אמר, כי יש מקומות ביו"ש בהם ערבים יועמדו לדין על-כניסה אליהם רק אם יבצעו עבירות נוספות, בעוד יהודים יואשמו על הכניסה עצמה.

על סמך זאת קובעת בכור: "עולה בבירור, כי מדובר באכיפה בררנית מובהקת מצד הרשות בכל הנוגע למדיניות הקבועה ליישום החוק". היא מדגישה: "החוק עצמו, בלשונו, אינו מבחין בין אזרחיה/תושביה הערבים והיהודים של מדינת ישראל. שלטי האזהרה המפוזרים בכניסה לשטחי A, כוללים במפורש כיתוב בשפה העברית והערבית - ללמדנו כי באים הם להזהיר את שתי האוכלוסיות של מדינת ישראל".

על המדיניות השונה ליהודים ולערבים אומרת בכור: "הבחנה זו היא בבחינת פגם במדיניות אכיפת אישורי הכניסה לאיזורים הרלוונטיים - היא אינה ראויה, אינה מוצדקת ויש בה פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות". החשש מפגיעה ביהודים אינו מצדיק הימנעות מדרישת היתרים מערבים, השיקול הכלכלי אינו מצדיק פגיעה כה קשה בשוויון, גם יהודים יכולים לתרום לכלכלת איו"ש, וכל אזרחי ישראל מחויבים בשמירת החוק - מדגישה בכור.

לדעת בכור, "מנגנון הפיקוח על הנכסים לשטח האזור למרות קיומו של איסור לעשות כן, חייב להיות במתן ההיתרים למבקשים להיכנס - ולא בהבחנה פסולה הנסמכת על שיקולים של לאום/דת.
הבחנה זו תהא נתונה לביקורת רלוונטית, בלא הפליה פסולה, ולא כפי התווית המדיניות הכללית והגורפת כעת". והיא מסכמת: "מדיניות אכיפה לא שוויונית שהביאה לאבחנה גורפת בין הנאשם היהודי לערביי ישראל והעמדתו לדין - הינה פסולה, מקוממת ומצדיקה את זיכוי הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום".