נסיונות של תובעים לטרפד הליך שהם-עצמם יזמו בבית המשפט למשפחה בתל אביב, עלו להם בהוצאות של 50,000 שקל - סכום חריג בערכאה זו.
מדובר במאבק ירושה שתחילתו בצו שנתן בשנת 1953 השופט יצחק קיסטר (אז בבית המשפט המחוזי ולימים בבית המשפט העליון), בו קיבל את הטענה לפיה המנוח נרצח בשואה בשנת 1941. בשנת 2007 קיבל השופט המנוח שמואל ברוך את בקשת בתו של המנוח, קבע שהוא נפטר רק בשנת 1966 ושהיא יורשתו. ילדיהם של היורש המקורי לא השלימו עם ההחלטה ובשנת 2008 ביקשו מבית המשפט למשפחה לבטל את הצו שהוציא ברוך.
השופטת
שפרה גליק דחתה את הבקשה (20.9.16), תוך שהיא מרחיבה את הדיבור על האופן בו התנהל התיק: "היה קשה לנהל את התיק, כיוון שהצדדים (ובעיקר התובעים) הרבו בבקשות, והוגשו כ-200 (!) בקשות בתיק. זו התנהלות בלתי סבירה". התובעים אף ביקשו לפסול את גליק לאחר הגשת הסיכומים, בקשה שנדחתה.
גליק מצטטת בהסכמה את דברי בא-כוח הנתבעים: "התובעים שברו כל שיא בניהול התיק דנן, ובתוך כך שכרו ופיטרו בשמונה השנים האחרונות 11 משרדי עורכי דין, הגישו עשרות אם לא מאות בקשות סרק, תיקנו את כתב התביעה חמש פעמים, פעלו לפסול את מינויו של מומחה בית המשפט, הגישו מספר רב של ערעורי סרק.
"...משנת 2004 עבר השרביט של ניהול התיק מטעמם ב-12 משרדים שונים. עוה"ד שטוירמן מעביר לעו"ד הרכבי, שהעביר לעו"ד לינוי, שהעביר לעו"ד בריילובסקי, שהעביר לעו"ד הרן, שהעביר לעו"ד חדאד, שהעביר לעו"ד זהר, שהעביר לעו"ד שעיה, שהעביר לעו"ד זהר, שהעביר לעו"ד גפן, שהעביר לעו"ד סמוכה, שהעביר לעו"ד קסלר. כשכל עו"ד פורש את משנתו ומבקש להתחיל התיק מבראשית והסוף מי ישורנו?".
גם המדינה התייחסה להתנהלות התובעים, שלדבריה "מתאפיינת בהצפת ביהמ"ש בבקשות ממוחזרות שנדחו, תוך שהמבקשים עצמם מתעלמים מקיום החלטות בית המשפט. כך למשל כשלא שילמו למומחה את חלקו בשכרו, חרף ההחלטות חוזרות ונשנות בנדון, כך שביקשו להגביל את עבודת המומחה חרף המנדט שניתן לו ע"י בית המשפט".
עוד מציינת גליק, כי הצדדים הציפו אותה בבקשות למינוי מומחים מטעם בית המשפט, בין היתר בנושאים הבאים: גרפולוגיה, היסטוריה של ההסתדרות, צילומים מזמן המנדט, הדין הרוסי, תולדות תל אביב ותולדות הספנות בזמן המנדט. את התובעים ייצג יעקב קסלר, את הנתבעים ייצג עו"ד יורם אסלמן, ואת האפוטרופוס הכללי - עו"ד ליאורה גור.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
