ראש ממשלה חלש שפוגע בשכבות החלשות

100 ימים לְממשלה - הם לא הימים בהם הממשלה מבקשת חסד מהתקשורת על כשלונותיה, גמגומיה וניסיונותיה. אלה אמורים להיות הימים בהם הממשלה היא שעושה חסד עם הציבור, מתחילה לקיים את מה שהבטיחה ערב הבחירות, זו יכולה להיות תקופה של תקווה ושל התחלות חדשות. ככה זה נראה במדינות אחרות מעבר לים ככה זה לא נראה בישראל, לא הממשלה הזאת!

100 ימי ממשלה, והציבור בישראל הולך ופניו כבושים בקרקע בייאוש. בעצם אין צורך באופוזיציה על-מנת לחשוף את כשלי הממשלה, אלה חשופים לעיני כל, אבל כששמעתי את ראש הממשלה אמש, מונה את הישגי ממשלתו ביקשתי לעצמי את רשות הדיבור כאן בכנסת.

כשאני שרואה את ההחלטות בתחום המדיני והכלכלי ואפשר כבר לסכם שהישגי ראש הממשלה הם בנושאים בהם נסוג מכל מה שהבטיח קודם. אבל ההישג העיקרי שמונה נתניהו לעצמו - אומנם תוך תזוזת אי-נוחות על הכיסא, הוא בתחום המדיני: וכך אמר נתניהו אמש: "בפעם הראשונה הבאנו הסכמה לאומית על המושג שתי מדינות לשני עמים".

"מזל טוב" - כשהיינו צעירים היו בדיחות שמתחילות בשאלה "מהו שיא החוצפה", הטקסט של ראש הממשלה אתמול הוא שיא הציניות - אם לא שיא החוצפה. הבאנו - הסכמה לאומית - אומר האדם שעד עכשיו היה המכשול לכל הסכמה בעניין זה, האדם שהוביל את מרכז הליכוד בצעקת "לא למדינה פלשתינית, זה אסון לישראל". האדם שקיבל קולות ערב הבחירות, רק עכשיו לא לפני שנות דור, בטענת שווא ש"אין דבר כזה שתי מדינות ולא יהיה", ששלח את דובריו וחברי סיעתו לומר ש"מדובר בסיסמא הזויה".

רבותיי, למכשול בדרך לקונצנזוס לאומי מי שהתעקש לקרוע את העם הזה ללא סיבה קוראים נתניהו. והוא היום ראש ממשלת ישראל שאמור להוביל דרך להאמין בה וליישם אותה, ולא רק לומר מילים של קונצנזוס כדי לספק רצון כולם.

שמעתי כמו כולם את נאום בר-אילן ולא ידעתי אם לשמוח - בהתחלה שמחתי שנתניהו אמר את המילים שאותן אני זועקת שנים כביטוי לאינטרס לאומי ישראלי ראשון במעלה. אם כי רק בישראל הפוליטיקה יכולה לייצר מצב והציבור לצערי משלים איתו - שבו מועמדים לראשות הממשלה מפריחים סיסמאות בחירות, טוענים לניצחון "הדרך" מרכיבים ממשלה על פיה וזורקים את כל המצע עליו נבחרו לפח ההיסטוריה פחות מ-100 ימים לאחר הבחירות. אבל האמת היא ששביעות הרצון מוקדמת - צעד בכיוון אבל רק צעד וזה ההבדל האמיתי שבינינו.

ראש הממשלה עדיין לא מאמין, באופן אמיתי ועמוק, שזהו הדבר הנכון לישראל, אבל הוא מבין שזה הדבר הנכון להגיד כפי שהסביר, העולם דורש - אז אני מוכרח להגיד משהו. כך הסביר לחברי סיעתו. נתניהו לא באמת מאמין ששתי מדינות, יהודית ופלשתינית, ולו מפורזות הן אינטרס ישראלי. אבל ראש הממשלה נתקל להפתעתו בעולם הגדול (עדיין מפתיע אותי שזה הפתיע אותו), העמיד את ישראל למרבה הצער כסרבנית והבין מאוחר שבשלב זה הוא צריך להגיד שתי מדינות לאום. כך, ראש הממשלה שאמר, ובצדק, שהממשלה בישראל צריכה לפעול מתוך עצמה, פועל מתוך חולשה ואף מסביר שנאלץ לומר זאת בגלל הלחץ. זה היה צפוי, אמרתי כאן על הדוכן שזה מה שיקרה, צפוי אבל מיותר. נתניהו אמר ונשאר בחיים - יותר חשוב לו שהקואליציה נשארה בחיים. ראש הממשלה פועל אלא מתוך רצון הישרדות פוליטית ותו לא.

100 ימים ואיזה נזק מדיני - בואו נדבר על קונצנזוס - ראש הממשלה שבר כל קונצנזוס והסכמה בינלאומית סביב האינטרסים היסודיים של מדינת ישראל. והיה קונצנזוס כזה, ראש ממשלה רוצה לקחת קרדיט, זה טבעי, אבל בדרך מעוות את העובדות ואלה צריכות להיאמר:

עד הקמת הממשלה הזאת היה קונצנזוס בינלאומי ששתי מדינות לאום משמען שישראל היא המדינה יהודית והמדינה הפלשתינית היא הפתרון הלאומי לפליטים ולא ישראל, עד הקמת הממשלה הזאת, היה ברור בעולם כולו שלא ניתן למדינה פלשתינית להיות מדינת טרור, ותנאי הפרוז נדונו במו"מ בהסכמה. עד הקמת הממשלה הזאת היה ברור שהגבול העתידי צריך לקחת בחשבון את גושי ההתיישבות בהם חיים רוב האזרחים הישראלים באיו"ש. עד הקמת הממשלה הזאת היה קונצנזוס בינלאומי גם בכתב על-ידי ארה"ב (במסמך רשמי ולא בהבנות מעורפלות) והדברים גם נאמרו בצרפתית ובגרמנית ובאיטלקית הרבה לפני שנתניהו ביקר באירופה.

את הקונצנזוס הזה יצרנו אנחנו אחרי ולמרות שאהוד ברק, נציג ראש הממשלה לענייני בנייה במאחזים הסכים בקמפ-דיוויד 2000 לעקרון כניסת פליטים לישראל, וזה קרה כשנתניהו היה עסוק בלצעוק לא למדינה פלשתינית ולא לייצר שום פתרון.

אנחנו בממשלות הקודמות יצרנו את הקונצנזוס הבינלאומי בחוכמה, בשקט, בלי לחץ מבחוץ, כשהעולם מאמין בנו ויודע שכשאני אומרת שסיום הסכסוך הוא אינטרס ישראלי וקיפאון לא, אני מתכוונת לזה. כי כשישראל מציגה עמדה ברורה, כשאנחנו אומרים גם מה כן, אז העולם לא לוחץ על ישראל כשהיא נאבקת על מה שנכון בחדר המו"מ, וישראל יכולה גם לומר לא לדברים שמסכנים את ביטחונה.

ב-100 הימים שעברו, הצליחה הממשלה הזאת ליצור קונצנזוס בינלאומי אחד ומצער. יש היום קונצנזוס בינלאומי שממשלת נתניהו לא מאמינה ביישום עקרון שתי מדינות ושראש הממשלה נתניהו חלש, ולכן צריך ללחוץ. כל זה במקום המצב בו היינו קודם. ישראל בראשותנו ניהלה מו"מ לשלום על כל הנושאים - תוך שמירה קפדנית על כל עקרונות הביטחון (אותה רשימה ביטחונית שמנפנפים בה היום), מו"מ שסיומו סיום הסכסוך בלי פליטים בישראל ובעיקר בלי לחץ של העולם. זה ההבדל בין מי שרוצה הסדר בתנאים שלנו לישראל ובין מי ששם תנאים בפומבי לקבל תשואות בעברית ואולי גם תוך כדי ולדחות הסדר... ראש ממשלת ישראל נאלץ לומר את המילים, אבל מי שלא משוכנע שזה הדבר הנכון לא יפעל, ויהיה עוד לחץ.

אבל דיאלוג לשם דיאלוג לא יספיק, ובמקום לשמור על הנושאים החשובים באמת בנושאי הביטחון והפליטים וגושי ההתיישבות וירושלים, ישראל תנהל ויכוחים על התפל ואנחנו עלולים לאבד את העיקר. הסדר לא קורה במקרה, הוא קורה רק אם מאמינים באמונה שלמה שצריך לעשותו, שקיפאון לא משרת את האינטרס של ישראל, שאפשר להגן על האינטרסים של ישראל מעמדת כוח ולהבנה העמוקה הזאת לא הגיע ראש הממשלה.

אבל בכל זאת קרה דבר טוב - הסכמה מתוך חולשה אמנם, אבל הסכמה לעיקרון, הממשלה הזאת נאלצה לומר את הדברים כי לא היה את מי להאשים ואת מי לשים בחזית המדינית כעלה תאנה לא אותי ולא את קדימה, הממשלה הזאת נתקלה במציאות ולפחות אמרה את המילים, ומעכשיו, לא תהיה דרך חזרה. גם אם אנחנו אלה שנעשה את ההסדר בלי לחץ בינלאומי תוך שמירה על העקרונות, כל הח"כים בליכוד לא יוכלו עוד לצעוק - "נגד, נגד, נגד" כמנהג הליכוד מימים ימימה.

מדינה יהודית: 100 ימים עברו ומה עשה ראש הממשלה למען המדינה היהודית חוץ מאשר לשים אותה כסיסמה אולי בתקווה שזה מה שימנע הסדר. מה עשתה הממשלה למען המדינה היהודית הזאת, למען חיזוק ההבנה מה אומר לנו המושג "מדינה יהודית":

• הפרטת קרקעות הלאום - ואני בעד להקל על סגירת המרפסת ורפורמה מהותית בגוף והעברת זכויות בדירות, אבל לא מכירת כל נכסי הלאום בלי אבחנה ובלי סדר עדיפות לאומי.

• עוד תקציבים למוסדות חינוך חרדים בלי לימודי ליבה - לא מחזק את הזהות היהודית של המדינה אלא מרבה מחלוקות ומגדיל פערים ואי-הסכמה ביחס למושג מדינה יהודית.

• ביטול גיורים של עולים, לא עושה את המדינה יהודית יותר אלא מרחיק את ציבור העולים מהעם היהודי.

• חוקי הענישה הפלילית על מחשבות, "חוקי הנכבה" לא מחזקים את זהותה של המדינה אלא את הניכור של המיעוט ממנה. ואני זאת שאומרת ששתי מדינות לאום משמעותן שהביטוי הלאומי היחיד בישראל הוא לעם היהודי.

ומה עשיתם למען החברה בישראל ב-100 הימים האלה?

לפני הבחירות הייתה כותרת "נתניהו מבטיח להוריד מיסים באופן דרמטי". היה מי שאמר לי תבטיחי גם את, אמרתי שאני לא יכולה לומר זאת. אנחנו בעיצומו של משבר כלכלי. אני יודעת עם מה ניאלץ להתמודד, האבטלה תגדל, נצטרך לעזור למפעלים קטנים, העמותות. איך אני יכולה להפריח סיסמה כזו לאור המציאות? אבל ראש הממשלה עשה זאת.

100 ימים אחרי, ובאידיאולוגיה לא מובנת, מתעקש ראש הממשלה להקל עם מי שיש לו ולהכביד על מי שאין: מגדילים מע"מ על ירקות ופירות ושירותי תיירות, משנים את הקריטריונים על מס בריאות באופן שמכביד על השכבות החלשות, ביטוח לאומי, התנגדות להכרה בהוצאות מס למטפלת, כל המיסים העקיפים - מטילים נטל בלתי נסבל על השכבות החלשות ומעמד הביניים. מוסיפים למי שיש לו ולוקחים ממי שאין לו. קדימה מציעה להחליף, יש ברירה אחרת.

הגירעון הוא הבחירה של נתניהו וזה סדר העדיפות של ראש ממשלת ישראל. ועל ההסכמים הקואליציוניים דיברנו כבר, על המיליארדים והמיליארדים שנשפכו שם, על תשלומים שערורייתיים ועל הממשלה המנופחת. התחייבות לכל דורש ולכל לוחץ מיליארדים. גירעון בלתי נסבל. אולי אפשר לסכם - התקציב הנוכחי הוא תוצאה של ראש ממשלה חלש שפוגע בשכבות החלשות.

שמעתי שההישג השני שמציין ראש הממשלה - תקציב לשנתיים - אמר ראש הממשלה "לא היה כזה מעולם ובעולם", צודק. בעולם כולו מגלים אחריות מול משבר, מתנהלים בהתאם למצב. יש משבר כלכלי עולמי. אף אחד בעולם לא חושב שניתן להעביר תקציב לשנתיים במצב הזה. תקציב לשנתיים לא נועד להתמודד עם משבר אלא הוא עוד אחד מחוקי ההישרדות הפוליטיים שנתניהו כל-כך מצטיין בהם.

שם המשחק בממשלה הזאת הוא הישרדות בכל מחיר על חשבון הציבור, על חשבון כל ערך שיקר לנו במדינה הזאת, חוקי הישרדות והתנהלות של הישרדות - מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ממשלת הישרדות בלי חזון ובלי עמוד שידרה במקומות הנכונים. הממשלה הזו לא זוכה לאמון הציבור ואת האמון הזמני של הכנסת היא משמרת באמצעות תקציבים, הבטחות וחוקים בלתי דמוקרטיים בעליל.

שמעתי שהממשלה הולכת להשקיע בהסברה. יש לנו ראש ממשלה שחושב שהסברה היא חזות הכל. הוא כבר יסביר שהכל בסדר. אני מציעה שהממשלה תחסוך לפחות את הכסף הזה, כי הציבור רואה בדיוק מה הממשלה הזאת והוא לא אוהב את מה שהוא רואה, ובצדק רב.