מי שקיבל פיצוי על נזק רפואי לא-ממוני, אינו זכאי לפיצוי נפרד על פגיעה באוטונומיה. כך קובע לראשונה (יום ב', 12.3.18) בית המשפט העליון, בהלכה מחייבת השמה קץ לפסיקות הסותרות בנושא זה ולמחלוקות שהיו בבית המשפט העליון עצמו.

מדובר במקרים בהם בית המשפט פוסק פיצוי על הנזק שנגרם לחולה, משום שלא נתן כנדרש את הסכמתו לטיפול הרפואי שהזיק לו או משום שהטיפול היה רשלני. השופטים יצחק עמית ואליעזר ריבלין נחלקו בשנים 2011 ו-2012 בשאלה האם ניתן לפסוק בנפרד פיצוי על פגיעה באוטונומיה של החולה: עמית השיב בשלילה ואילו ריבלין השיב בחיוב.

כעת קובע עמית: "השאלה אם הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה מצטבר לפיצוי בגין נזק שנגרם עקב העדר הסכמה מדעת לטיפול (או עקב התרשלות בטיפול), קשורה לטעמי בטבורה לשאלה אם יש לראות את הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה כחלק מהנזק הלא ממוני. כאשר בית המשפט מכיר בעילה הנסמכת על הדוקטרינה של הסכמה מדעת, הכרה זו כוללת מיניה וביה את הקביעה שנפגעה הזכות לאוטונומיה, ופסיקת פיצוי הן בגין אי-הסכמה מדעת והן בגין פגיעה באוטונומיה משמעה כפל פיצוי בגין אותה פגיעה".

עמית מסביר, כי בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה נעשה שימוש כאשר לא ניתן לפצות את התובע על הרשלנות או על העדר הסכמתו - וממילא אין להשתמש בו כאשר נפסק הפיצוי העיקרי. הוא מוסיף: "בכל מצב של העדר הסכמה מדעת גלומה מיניה וביה ההכרה בפגיעה באוטונומיה. לכן, אין לפסוק בגין אותו מחדל של אי-גילוי המידע הנחוץ, שני סוגים של פיצויים, האחד - בשל הנזק הממוני והלא ממוני הכרוך בנזק הגוף שמקורו בטיפול שלא ניתנה הסכמה מדעת בנוגע אליו, השני - בגין הנזק הלא ממוני שנגרם מעצם הפגיעה באוטונומיה בגין הטיפול שלא ניתנה הסכמה בנוגע אליו".

עוד אומר עמית, כי מסקנה הפוכה תוביל לתוצאה אבסורדית: "אם הפגיעה באוטונומיה מהווה סוג של נזק לא ממוני העומד בפני עצמו, מתעוררת השאלה מדוע לא ניתן לתבוע בגין פגיעה באוטונומיה גם כאשר הטיפול הרפואי הצליח. שהרי גם בטיפול מוצלח שלא בהסכמת המטופל, נפגעה יכולת הבחירה של המטופל, אשר יכול ויתמלא רגשות שליליים ביחס לדרך הטיפול שננקטה". לדבריו, גם אין מקום שבית המשפט יתחיל לפרוס את הנזק לעוד ועוד פרוסות, אלא יש להסתפק בשניים-שלושה "בתי אב" עיקריים.

בית המשפט העליון דחה את רוב ערעוריהן של המדינה ושל חולה שהפכה לנכה בעקבות טיפול החולים רמב"ם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ובין היתר דחה את בקשת החולה לפצותה גם על פגיעה באוטונומיה. השופטות ענת ברון ויעל וילנר הסכימו עם עמית. את החולה ייצגו עוה"ד אסף פוזנר, שמואל רוזנר, אריה גרוסמן ונתנאל פוזנר, ואת המדינה - עו"ד דב לוין.