מוזר שמוזיאון תל אביב מציג תערוכה של אמן ישראלי בסדר גודל כזה, ללא "פרומואים", פרסום ויחסי ציבור במדיה, על-מנת למשוך קהל ענקי שיתענג. תעשו לעצמכם טובה ולכו למוזיאון ת"א. התערוכה נקראת "עמק" של הצייר אלי שמיר.
כרוניקה יבשה: הצייר אלי שמיר, בן 56, נולד בכפר יהושע, למד בבצלאל, הציג תערוכות מגיל 18, חי בבוסטון וחזר לכפר יהושע לפני 10 שנים. קראתי עליו בלוחות המלווים את התערוכה ובגוגל. לא ידעתי עליו דבר מראש, סתם הלכתי למוזיאון לראות אם יש משהו לראות למען עיני המורעבות.
כמעט קלאסי
שמיר הוא צייר ריאליסטי-כמעט-קלאסי. עם ציורים "פיגורטיביים" שבמהלך ארבעים שנה לפחות מאז שנות החמישים של המאה ה-20 היה נחשב למוקצה בעולם "המודרניסטי". גם אילו חי וצייר בחלק הראשון של המאה ה-20, היה מוצא לו מתנגדים מלאי בוז שהיו אומרים לו: "יש מצלמה, מה אתה מנסה לחקות צלמים?". אז זהו, שמיר לא צלם, אלא צייר ענק בעל יכולות רישום וציור שמן כמו של טובי הציירים מן העבר. הפורטרטים שבתערוכה הם תענוג למבקר, תענוג שלא נראה מזמן ביצירות של ציירים בני זמננו.
מי שקרוב להיסטוריה של האמנות ימצא בציוריו הענקיים (יש גם ציורים קטנים) נופים המזכירים ציורים של גוסטב קורבה ושל ואן גוך מאותה נקודת מבט החובקת על בד אחד, נוף הפרוש על שטח גדול של שדות, עצים, גבעות והרים (וגם דמויות). האדמה של אלי שמיר נראית כהה ותחוחה, שאפשר כמעט להריח אותה, או שהיא צחיחה-צהבהבה ונוסכת אור ורוד בנופי גבעות ירושלים.
אלי שמיר יודע לצייר קפלי בד כמו גדולי הציירים מן העבר, אך הוא בעיקר צייר פורטרטים וצייר גוף מעולה שאף מזכיר את לוסיאן פרויד. שמיר יוצר דרמה שקטה, מיסתורית ומסקרנת.
אלי שמיר "מביים" סצינות "קולנועיות" על בד הציור, אחדות ברוח המאה ה-19, מתארות משפחה על ילדיה וילדותיה, וכלביה על-רקע שדה חקלאי. המשפחה בלבו של שדה לבושה בבגדים רומנטיים בסגנון המאה ה-19 והסצינות מזכירות סיפורים רבי-משתתפים מתקופת הרנסנס.
לאלי שמיר בחירה מודעת ומעניינת של העמדת האובייקט המצויר מול המכחולים שלו. הוא אמן האוטו-פורטרט ומצייר תמונות רבות של פורטרט עצמי, כולל תמונה ענקית בה הוא מצייר את עצמו מהגב בתוך שדה ענקי מול כן ובד ציור. כל פורטרט הוא סיפור בפני עצמו, שלבים בחייו, מאיש צעיר לאיש ההולך ומתבגר, במבט כחול חודר, בחושניות, בסקרנות, מצייר האמן את הפנים הכי זמינים שיש לו-הוא עצמו.
בהתייחסות הביוגרפית של המוזיאון לתערוכת "עמק" מודגשת העובדה שאלי שמיר חזר למולדתו ולכפר יהושע שם נולד, דור שלישי למייסדים לאחר שהות ארוכה בבוסטון, ומן הסתם לאחר שעשה מסעות לנופים ולנופיו הפנימיים. הצייר חזר לביתו בכפר יהושע אבל ציוריו, אלה מכפר יהושע, אינם בהכרח "נציגים" של ארץ ישראל. אלה ציורים של מקום על הפלאנטה ואנשים בכדור הארץ שצוירו על-ידי צייר ישראלי מפתיע.
צייר הוא יוצר-משתוקק, אוהב נופים, מוקסם מנופי מולדתו כמו מנופים בכל מקום לשם יגיע עם בדיו ומכחוליו אל מול הטבע או הדמות. צייר אוהב ציור ואליו תשוקתו.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
