גילוי נאות: הח"מ משתמש באכסנייה זו בלית ברירה. מסיבות שתסתברנה בהמשך, המקומות הראויים לפרסום מאמר זה הם העיתונים "לאנשים חושבים" ו"של המדינה", אלא שהח"מ יודע, מניסיון אישי, לאילו חומרים אין סיכוי לבוא בשעריהם.
בעת כינון ממשלת נתניהו סיכלה כנופיית שלטון החוק את מינוי פרופ' דניאל פרידמן לקדנציה נוספת במשרד המשפטים, באמצעות אובייקט הסחיטה הבכיר ביותר בשתי הרשויות האחרות גם יחד - אהוד ברק (למה ברק סחיט ראו, בין השאר, ב:
[קישור]). ברק אכן הצליח לכפות על נתניהו ועל ליברמן את "פשרת נאמן", אלא שכעת מתברר לכנופייה מקח הטעות שעשתה: היא קיבלה "תואם פרידמן" מבחינה אידאולוגית, אבל עם שני "ספחים" - כישורים של פוליטיקאי ומיומנויות של עו"ד צמרת. להפתעתה היא מוצאת יריב המתמודד איתה בהצלחה במגרשה היא ובחוקי המשחק שהיא מכתיבה, ובצר לה היא פונה אל מעוזה האחר, אל הזירה בה אכן יש לה יתרון מוחלט על תפישתם המשפטית של פרידמן ונאמן: אל התקשורת.
ואכן, בגיליונות ראש השנה שלהם מגייסים "לאנשים חושבים" ('אם מזוז היה חלש') ו"של המדינה" ('עכשיו המדינה מושחתת פחות') את הארטילריה הכבדה ביותר שלהם - את עורך 'הארץ' בכבודו ובעצמו, הממעט לכתוב, ואת חתן פרס ישראל
נחום ברנע. אושיות העיתונות הכתובה מגוייסות כדי לבצע סיכול ממוקד באינטליגנציה שלנו למען נאמין שהויכוח על פיצול תפקיד היועה"מ הוא לא פחות ממלחמת בני אור בבני חושך, כש"מלך בני אור" הוא מזוז וכש"מלך בני חושך" הוא
יעקב נאמן. תוך-כדי גם מנדב לנו ברנע הסבר מדוע בחר מזוז, השתקן בדרך כלל, להעמיד את עצמו בראש החץ של "בני האור": "כשנכנס (לתפקידו), אמר שאין לו עניין לטפס לבית המשפט העליון. בינתיים נמלך בדעתו". אתה בוודאי הבנת את זה, ברוך: הטיפוס במדרג של הכנופייה מחייב הוכחת נאמנות. במאפיה הסיציליאנית הוכיחו נאמנות באמצעות חיתוך האגודל. הכנופייה מסתפקת, לפחות בינתיים, בחיתוך פינות של יושרה.
כל אחד משתי האושיות מבצעת בדרכה "ספירת מלאי" של תקופת מזוז, כשהמסקנה המשותפת של שניהם היא, איך לא, ש"אם זה לא מקולקל - לא צריך לתקן": שניהם טוענים ששלטון החוק התבצר בתקופתו וברנע טוען, בנוסף, שמזוז הוא הדבר הכי קרוב למלאך הדורך כעת על האדמה הזו.
אולי, אלא שהח"מ בחר, ברשעותו, לבצע "ספירת מלאי" אחרת, של מכנה משותף אחר בין השניים: בשני המאמרים גם יחד נפקד מקומם של אחדים ממפעלות מזוז, ומתגלה זהות ביניהם בהתרשלותם בטיפול באלה אותם הם כן מזכירים. ישפוט הקורא.
1. שניהם מתייחסים לסגירת תיק "האי היווני" כאל החלטה מקצועית בתום לב, גם אם הייתה שגויה לגופה. אף אחד משניהם לא מזכיר בהקשר זה שתי עובדות והשערה אחת: שמזוז מונה ע"י ממשלת שרון, שאחת מההצעות של נאמן היא להוציא את המינוי הזה מידי הממשלה כדי להגביר את אי תלות היועמ"ש והתובע הכללי בה, ושסמיכות הזמנים בין מינוי מזוז וסגירת תיק "האי היווני" מעלה, לכאורה, היתכנות של עסקה בין מזוז לשרון: אחרי הכל, זו הייתה פעולתו הראשונה של מזוז כשנכנס לתפקידו.
יתר על כן: שניהם מונים את אנשי הציבור שהעמיד מזוז למשפט כהוכחה לניקיון כפיו, לעמידותו בפני הפוליטיקאים ולהתנהלותו חסרת הפניות בעניין האי היווני, אלא שאליה וקוץ בה: אף אחד משניהם אינו מתייחס לעובדה שאף אחת מההעמדות הללו לדין לא התרחשה בימי ממשלות שרון אלא בימי ממשלות אולמרט. לכן אין שרשרת ההעמדות הללו לדין קשורה כלל להיתכנות עסקה שבה מונה מזוז למשרתו תמורת "יחס סבלני" לממשלת שרון; ההתרחשויות מאז אינן סותרות את הטענה שאם הייתה עסקה כזו - שני הצדדים עמדו בה. לכן התמיהה נוכח התנהלות מזוז בעניין "האי היווני" בעינה עומדת, וככל שעובר הזמן מבלי שיומצאו הסברים מספקים, כן מתחזקת הטענה ש"מה שהולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז - הוא ברווז", דהיינו - שמזוז נגוע.
2. בתקופת כהונת מזוז כיהנה אחת מאחיותיו כיועצת המשפטית של האוצר, אחות אחרת כיהנה כיועצת המשפטית של מנהל מקרקעי ישראל ואשתו כיהנה כיועצת המשפטית של המשטרה. יש כאן לפחות מראית עין של נפוטיזם ושל ניגודי עניינים לא רק אצל מזוז בענייני המשרדים הללו אלא גם אצל כל אחת מהשלוש בעניינים שבין משרדיהן לבין עצמם ובין כל אחד מהמשרדים הללו לאורגנים השונים של משרד המשפטים. והאם אין בעצם שלושת המינויים הללו כדי לאשש, לכאורה, את החשש שמשרת היועה"מ כפי שהיא כיום טעונה בעודף כוח?
3. במחווה אצילית לכאורה, השעה מזוז עצמו מהטיפול באורי מסר מפני שאשתו של מסר הייתה המשנה של מזוז, והעביר את התיק לטיפול פרקליט המדינה. יפה, אלא שלרשות הפרקליט עמד בדיוק אותו פרק זמן לצורך האשמת אורי מסר כפי שעמד לרשות מזוז לצורך האשמת אולמרט וזקן על אותו בסיס עובדתי. ברנע ושוקן מעולם לא התעניינו אצל לדור מדוע טרם העמיד את מסר לדין למרות שאיננו עד מדינה, ואם התעניינו - מעולם לא פרסמו את התשובה. לפחות אחת התשובות האפשריות (אם לא היחידה) היא, שהפרקליט מכוון לרצונו של מזוז או אפילו נעתר לבקשתו המפורשת. השארת השאלה הזו ב"צריך עיון" כאשר מכתירים מאמר בכותרת 'עכשיו המדינה מושחתת פחות' היא לפחות עיתונאות חובבנית ורשלנית אם לא עיתונאות מגוייסת: המדינה אולי מושחתת פחות, אבל לא "לאנשים חושבים" וגם לא "של המדינה".
4. ב"ספירת המלאי" שלו שוקן כלל אינו מזכיר את פרשת קצב. מה שיש לברנע לומר בעניין הזה ראוי לציטוט מלא: "מכל נאשמיו, נדמה ש
משה קצב היה היחיד שהקפיץ לו את הפיוז. הוא אמר על עסקת הטיעון שנחתמה איתו כמה דברים שעליהם התחרט אחר-כך. ההתנהלות שלו הייתה מזוגזגת". להלן רק חלק ממה שאפשר להגיד על הציטטה הזו:
א. "הקפיץ לו את הפיוז?" האיש מהמאדים הקורא זאת חושב, מן הסתם, שמדובר בקטטת שכנים על מקום חניה. הלו, אתה שם, חתן פרס אולמרט לעיתונות: מדובר בראש התביעה שמעמיד לדין נשיא! אם "קופץ לו הפיוז" בהקשר כזה, התגובה המקצועית היחידה המצופה ממנו היא להתפטר בו ברגע, מפני שזו ההוכחה האולטימטיבית לכך שאיננו כשיר לתפקידו. עיתונאי שהאמין שלראש התביעה "קפץ הפיוז" ולא דרש ממנו להתפטר בו ברגע הוא צבוע או פחדן או שניהם יחד.
ב. "הוא אמר על עסקת הטיעון שנחתמה איתו כמה דברים שעליהם התחרט אחר-כך". זהו? "אמר דברים"? ברנע כנראה באמת חושב שאנחנו מטומטמים. "דברים" שאומר ראש התביעה ביחס לנאשם בכלל, ולתקשורת בפרט, הם עובדות משפטיות, וכדי שלא תמשיך לנסות לבלבל אותנו, ברנע, בוא ניזכר רק באחד מה"דברים" הללו: "יש לנו נשיא אנס" אמר מזוז לעיתונאים עוד לפני שנחתמה עסקת הטיעון, שלא כללה אונס. זה "דברים"? זה לינץ' בכיכר טרם משפט, לא "דברים"! "דברים" אתה אומר, ברנע -הוא עוסק בדיני נפשות!
ג. "התחרט אחר-כך". באמת? אם אכן התחרט - זה קרה במסתרים, מן הסתם בשיח אינטימי בינו לבין פרקליטת המשטרה. הציבור ששמע היטב את "יש לנו נשיא אנס" לא שמע מפי מזוז כל הבעת חרטה, וחשוב אפילו יותר: למשה קצב מגיעה הצהרת חרטה כזו עכשיו אפילו אם יתברר בעתיד שהוא אכן אנס. ראש תביעה שכך התבטא ואח"כ חתם על עסקת טיעון שאיננה כוללת אונס הוא כל דבר רק לא מקצוען. הוא בוודאי לא אדם הגון, גם מפני שלא התפטר למחרת וגם מפני ששמר את הבעת חרטתו לעצמו ולברנע.
ד. "ההתנהלות שלו הייתה מזוגזגת" מהגג ברנע. להגיד "יש לנו נשיא אנס", לחתום על עסקת טיעון ללא סעיף אונס ולבסוף להגיש כתב אישום הכולל אונס זה לא "זיגזג": זה פליק-פלאק כפול לאחור אפילו כשמדובר בבוזגלו. כשמדובר בנשיא מכהן זה "סאלטו מורטלה" המסתיים, אכן, בנפילה על הראש. זו חובבנות מהסוג המסוכן ביותר בין אם מקורה בפיוז שקפץ ובין בכניעה להלכי רוח בציבור כפי שהם משתקפים בתקשורת.
5. כאשר נכנס לתפקידו, מצא מזוז על שולחנו חקירה בת כשש שנים נגד ליברמן, ועד היום טרם הגיש נגדו כתב אישום למרות שחלפו בינתיים כשש שנים נוספות. ליברמן טוען - גם בבג"צ - שהמשטרה והפרקליטות החזיקו נגדו תיק פתוח במשך 12 שנים בכוונה להלך עליו אימים כדי להצר את צעדיו בפוליטיקה, ושהמצב הזה לא יכול היה להתקיים ללא הסכמתם של היועצים המשפטיים שכיהנו במהלך 12 השנים הללו. הוא גם טוען שהמשטרה והפרקליטות מגישות נגדו כתב אישום בעיתוי הנוכחי מפני שתוצאות הבחירות מוכיחות בעליל שהצרת הצעדים הזו נכשלה. אף אחד משני מאורות העיתונות, שוקן וברנע, לא רק שאיננו תובע ממזוז הסברים להתנהלותו הפוליטית (ואז - היא מושחתת) או לחילופין - הלא מקצועית בעליל, אלא איננו מזכיר את הסוגייה הזו ב"ספירת המלאי" של פועלו של מזוז: ליברמן - יוק!
כל עיתונאי היודע את כל אלה ולא רק שותק אלא גם מזמר "מה יפית" למקצועיותו וליושרתו האישית של מזוז נגוע, מן הסתם, בשיקולים זרים. רבותי שוקן וברנע, מה שעשיתם בעיתוניכם בסוף השבוע הזה הוא לא עיתונאות אלא יחצ"נות לכנופית שלטון החוק. לנו - הקוראים - לא נותר אלא לתהות מה תהיה התמורה שתקבלו ולמה בכלל אנחנו, טמבלים שכמותנו, משלמים לכם כדי שתנסו לתחמן אותנו. על כן, זה מביניכם שקיבל פרס ישראל לעיתונאות (ולו מאיש כאולמרט), ראוי שיחזיר אותו אם נותרה בו טיפת הגינות.
אין בכל הדברים הללו כדי לקבוע עמדה לגופה של המחלוקת בין שר המשפטים לבין כנופיית שלטון החוק. מטרתם היחידה היא להציג את הכנופיה הזו ללא כחל וסרק, מופשטת ממחלצות הצביעות שמלבישים לה לא רק אמצעי תקשורת אלא גם פוליטיקאים. זו איננה חבורה של צדיקים העומדים בפרץ נגד שחיתות הרשות המבצעת. זו גילדה שחבריה לא נבחרו אלא מונו, הנאבקת על חלקה בעוגת הכוח הפוליטי במדינה באמצעות הסגת גבולות הרשויות המבצעת והמחוקקת, בין השאר באמצעים של סחיטה, איומים ושוחד. כך נראה הבית של חשין, ולא פלא שהוא איים לגדוע כל יד שתורם מעליו: מי שחבר בכנופייה מדבר בלשון של כנופיות.
מה שניסה הח"מ להראות במאמר זה הוא, שאת הסחיטה, האיומים והשוחד מפעילה הכנופייה גם כלפי התקשורת, שהתקשורת לעיתים נכנעת, ושלכן היא איננה תמיד ובהכרח "כלב השמירה של הדמוקרטיה" אלא - ובמקרים רבים מדי, כמודגם במאמר זה - סוס טרויאני בקירבה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
