|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נדחתה תביעת עובד שדרש פיצוי בגלל עינוי דין
|
חובב שמואל הגיש תביעה כנגד חברת החשמל בעילת נגישה: חברת החשמל יזמה חקירה פלילית כנגדו, אך ורק על-סמך מילתו הלא אמינה של עבריין אשר הפליל אותו לשווא ● השופט רפי ארניה מבית משפט השלום ברשל"צ דחה את תביעתו בקובעו כי די בחשד סביר בכדי להעביר את העניין למשטרה וכי חברת החשמל אינה אמורה לבדוק את העניין עד תומו
|
|
במשך חמש שנים היה חובב נתון לחרב האיום בתביעה פלילית שריחף מעל לראשו [AP]
|
|
|
|
|
רשלנות במשפט
|
|
ענבל בר-און
|
|
רשלנות הינה סטייה מסטנרט התנהגות סביר * בית המשפט יקבע את סטנדרט ההתנהגות הסביר * ניתן לתבוע ברשלנות רופאים, עורכי דין, רשויות שלטון ובמקרים נדירים אף שופטים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
"בסיום הדברים אומר כי אין לי ספק שתחושותיו של חובב בעקבות פרשה זו הינן מובנות לכל בן אנוש. חובב, אדם ועובד ללא רבב, אשר גאוותו בין היתר על קריירה תעסוקתית מוצלחת, מרשימה, מוערכת ורבת שנים - עבר תקופה לא פשוטה שארכה שנים ארוכות עד אשר זוכה מכל אשם, עקב מהימנותו הבעייתית של מפלילו העבריין. אין ספק כי החרדה בה היה נתון מובנת, נוכח העובדה שמשך זמן רב חי כשהחרב המתהפכת של הדין הפלילי מרחפת מעל לראשו, אשר איימה לפגוע לא רק בחירותו ובחפותו, אלא גם לגדוע את מטה לחמו. יחד עם זאת, אף שתחושותיו הסובייקטיביות של חובב מובנות, אין הדבר מצמיח בהכרח גם אחריות משפטית של החברה לנזקיו הנטענים". כך קבע שופט בית משפט השלום בראשל"צ, רפי ארניה (יום א', 28.06.09), בפסק דין שניתן בתביעה שהגיש חובב שמואל כנגד חברת החשמל, בגין עוולת הנגישה. באותה פרשה נתגלתה בשנת 1997 גניבה בהיקף עצום בחברת החשמל, ונתפס אחד מעובדיה. עובד זה הזכיר את שמו של התובע כמי שידו הייתה במעל. התובע זומן לחקירה, הכחיש את הכל, אך סירב להבדק בפוליגרף, שכן לדבריו, תוצאותיה של בדיקה זו אינן מהימנות, והוא אינו רוצה שגורלו יחתך על-סמך תוצאות בדיקה זו. מחלקת הביטחון בחברת החשמל מצאה את החשש כנגד התובע מבוסס לכאורה, וזאת בהסתמך לדברי העבריין בצירוף סירובו להיבדק בבדיקת פוליגרף, והחמרים הועברו לחקירה משטרתית. המשטרה מצדה, משכה במשך חמש שנים את ההליכים. במשך כל פרק זמן זה - חרב האיום בהעמדה לדין פלילי מרחפת מעל התובע והחשדות משחירים את שמו. למותר לציין כי התובע אכן הושעה מעבודתו בחברת החשמל לפרק זמן של כ-3 חודשים, אולם אח"כ קידומו 'תפץ תאוצה' והוא התקדם כל תקופה, הן בשכרו והן במעמדו ובתפקידו בחברה (אולם לא זכה במשרה ניהולית, כפי שביקש, לטענתו עקב החשדות שריחפו מעל לראשו, ולטענת חברת החשמל - משום שהיו מועמדים בעלי ותק רב יותר וניסיון עשיר יותר משלו). בסופו של יום הוא זוכה מכל חשד. בשל כך הגיש תביעה נגד חברת החשמל בעילת הנגישה. חברת החשמל מצידה גרסה כי היא אך ורק העבירה את ממצאי החקירה למשטרה, ואם יש אשם בפרשה, הרי שזוהי משטרת ישראל. על-כן הוגשה על-ידי חברת החשמל הודעת צד ג' כלפי המדינה. השופט רפי ארניה קבע כי לא מוטלת על חברת החשמל החובה לחקור את החשד עד תומו, אלא "רמת הראיות הנדרשת לצורך הגשת תלונה אינה גבוהה במיוחד. בוודאי, שאין היא צריכה להגיע לכלל התשתית הראייתית הנדרשת, למשל, לביסוס הרשעה בפלילים או מעצר עד תום ההליכים". על-כן קבע כי חברת החשמל אינה אחראית בנגישה. עוד קבע השופט ארניה כי דווקא בהיות חברת החשמל חברה ציבורית, חלה עליה חובה כלפי הציבור לחקור חשדות בהיקף זה ולהעבירן לידי המשטרה בעת הצורך. היות ועל-פי סדרי הדין האזרחיים, מקום בו מוגשת הודעת צד ג', היא תלויה ב'תביעה הראשית', מש'נפלה' התביעה הראשית, 'נופלת' גם הודעת צד ג'. ברם, השופט ארניה לא חסך את שבט ביקורתו מן התביעה המשטרתית, אשר במשך חמש שנים תמימות הותירה את החשדות נגד התובע מרחפים מעל לראשו, תוך שאינה נוקטת צעד לכאן או לשם ובכך הגבירה את יסוריו. השופט ארניה מצא כי גם אם ניתן להגיש תביעה נגד המדינה על-דרך העמדה לדין (וזאת להבדיל מעצם שיקול הדעת להעמיד לדין) - במקרה הנדון למשטרה היו שיקולי תיעדוף בשל עומס עבודה, ובכל מקרה, כאמור, התביעה נגד המשטרה הייתה תלויה ונגזרת של התביעה נגד חברת החשמל. השופט ארניה שלל גם את טענתו של התובע כי נגרמו לו נזקים, הן במישור הנפשי והן במישור הכלכלי/קידומי. במישור הכלכלי קבע השופט ארניה כי משכורתו של התובע המשיכה לעלות בהתמדה, ובמישור הקידום, הציג השופט את טבלת התקדמותו של התובע בחברה. גם במישור הנפשי שלל השופט ארניה את טענת התובע כי נגרמה לו נכות נפשית בשיעור של כ-30%, וציין כי נגרמה לו תחושת "עלבון", אך אין בתחושת עלבון, צורבת ככל שתהא זו, בכדי לעלות כדי הפרעה נפשית. חרף הסבל הרב שהיה מנת חלקו של התובע, אשר שנים מחייו נהרסו עקב חשדות (שנתבררו בדיעבד כלא מוצדקים) אשר ריחפו מעל לראשו, הוא חויב בהוצאות חריגות - כ 75,000 ש"ח כלפי חברת החשמל. |
|
התובע, חובב, היה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו עובד של הנתבעת 1 (החברה). הנתבע 2 הוא קצין הבטחון של החברה, זמיר, והנתבע 3, שימש כקצין הבטחון במחוז תל אביב. החל מראשית יוני שנת 1996 ועד לאמצע מרץ שנת 1997 ערכה החברה חקירה פנימית בדבר היעלמו של ציוד בשווי למעלה ממליון דולר ארה"ב, ממחסני החברה בבית דגן. ביום 30.6.1996 הגישה החברה באמצעות מנהל המחסן, מר יוסי אויגינר תלונה למשטרה על גניבת הטובין הנ"ל. בנוסף, החברה שכרה חברת חקירות חיצונית אשר בין היתר תיחקרה את עובדי המחסן וביניהם עובד בשם מאיר ארביב. ארביב הכחיש בתחילה כל קשר לחוסרים ואולם בדיקת פוליגרף שעבר ביום 30.1.1997 הצביעה על ממצאי שקר בתשובותיו. בתחקיר נוסף אשר נערך לאחר בדיקת הפוליגרף הודה ארביב במעורבותו בפרשה: הוא הודה כי קיבל שוחד מנהגי קבלנים וכי תמורת השוחד העביר לאותם נהגי קבלנים שני תופים ללא רישום, תמורת 8,000 ₪ לכל תוף, וחתם על הצהרה בכתב. ביום 2.2.1997 עבר ארביב תיחקור נוסף על ידי מר אליהו בנוכחות בן שלוש. הפעם הרחיב, וקשר את חובב לגניבת שני תופים נוספים. ביום 6.2.2007 הוציאה החברה דו"ח מסכם ובו פורטו שיטות הגניבה שנחשפו ואת עובדי החברה שנחשפו. בין היתר תיארה חברת החקירות את חובב כמי ששמו עלה בחקירת ארביב כמי שתיווך בעיסקת התופים. עוד נאמר בדו"ח זה כי חובב טרם זומן לחקירה. בהמלצות הדו"ח נאמר כי מומלץ להעביר את כל חומר הראיות למשטרה. יש להדגיש כי עד ליום 11.3.1997 חובב לא תוחקר. במועד זה הוא זומן לשיחה במשרדו של מנהל כוח האדם באגף דרום של החברה, מר אבו רביע, שם נמסר לו לראשונה על ידי הנ"ל ועל ידי זמיר כי על פי מידע שהגיע לחברה סייע להוצאת רכוש של החברה ממחסניה ללא שובר מתאים. חובב הכחיש את הדברים וזמיר הציע לו לעבור בדיקת פוליגרף. דא עקא, חובב סירב לכך. ביום 12.3.1997 הושעה חובב מעבודתו "עד גמר החקירה ה משפטית", וביום 13.3.1997 הגיש בן שלוש תלונה למשטרת ישראל ומסר הודעה בצירוף החומר הרלוונטי. במסגרת זו מסר בן שלוש למשטרה גם את הדברים המיוחסים לחובב, וגיבה אותם בהצהרתו השניה של ארביב. בשלב זה, כאמור, הועבר החומר לחקירת המשטרה ולאחר מכן לפרקליטות מחוז מרכז. דא עקא, הפרקליטות הגישה כתב אישום כנגד חובב אך ביום 5.11.2002, היינו, למעלה מ – 5 שנים (!) לאחר הגשת התלונה למשטשרת ישראל על ידי בן שלוש. באותו מועד הוגשו גם כתבי אישום כנגד ארביב ונגד מעורבים אחרים בפרשה. חובב כפר בהאשמת המיוחסות לו והמשפט החל להתנהל. עד התביעה המרכזי במשפטו של חובב היה ארביב, אשר באותה עת משפטו שלו כבר הסתיים בהסדר טיעון בו הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של גניבה ממעביד והפרת אמונים של עובד הציבור, ודינו נגזר ל – 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. בהקשר זה יוסף כי כתב האישום המקורי ייחס לארביב גניבה של 4 תופים, ואולם הוא תוקן והועמד על גניבה של 3 תופים. ארביב העיד במשפטו של חובב ביום 14.4.2003, ונחקר ארוכות על ידי סניגורו. ביום 15.6.2003 התקיים דיון נוסף בתיק, אשר בו הודיעה ב"כ הפרקליטות כדלקמן: "בכוונתנו לחזור מכתב האישום....כתב האישום נסמך על הודעה של עד התביעה המרכזי מאיר ארביב אשר העיד בפני בית המשפט עדות ארוכה ונחקר בחקירה נגדית ארוכה על ידי שני הסנייגורים המכובדים. לאחר עדותו בבית המשפט אנו סבורים שהדברים שהוא מסר נחלשו במידה רבה ונמצא פרצות בעדותו אשר אינן מאפשרות לנו להיסמך על העדות הזאת כעדות מרכזית בהינתן הראיות האחרות בתיק שהיו אמורות לחזק אותה....אבקש לזכות את הנאשמים לפי 94(א) סיפא בעקבות חזרתנו מכתב האישום". בעקבות הודעתה זו של הפרקליטות, זוכה חובב מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. יודגש, כי אין חולק שחובב הושעה מעבודתו השעיה מוחלטת רק למשך תקופה של 3 חודשים, ולאחר מכן הוצב לתקופה של שנה ו – 9 חודשים באגף אחר (מחלקת הרכבה חשמלית). רק שנתיים לאחר ההשעיה הוחזר חובב לעבודתו במקום עבודתו המקורי – מחלקת ביצוע רשת. במהלך תקופה זו, דהיינו – בתקופה שממועד הגשת התלונה למשטרה ועד לזיכויו של חובב על ידי בית המשפט - חובב קודם בדרגה כל שנתיים בחודש אפריל, נכלל בחודש יולי 2001 ברשימת העובדים הראויים לציון לשבח, בחודש דצמבר 2001 נתמנה למנהל עבודה (עד אז היה סגן מנהל עבודה) וקיבל משובים חיוביים מהממונים הישירים עליו.
|
|
טענות חובב נוכח האמור הגיש חובב תביעה זו כנגד החברה. על-פי הנטען בכתב התביעה הנתבעים העבירו את ממצאי החקירה למשטרה באופן רשלני, בכך שהתבססו על ממצאי חקירה המסתמכת אך ורק על יסוד עדותו של ארביב שהייתה מלאה שקרים וסתירות גלויות על פניהן. נטען, כי הנתבעים ניהלו את החקירה בענינו של התובע בחוסר תום לב, במגמתיות ושלא כראוי, והם לא בחנו בכלל או כראוי, באמצעות יועצים משפטיים או בדרך אחרת, את ממצאי החקירה בעניינו בקפדנות סבירה ובזהירות הדרושה את האמצעים שיש לנקוט כנגד חובב. לטענת חובב, אילו הנתבעים היו עושים כן היו מגיעים למסקנה שלא היה כל בסיס סביר להאמין לעדותו המפוקפקת וחסרת ההגיון של ארביב, וממילא לא היה מקום להשעות את חובב ולהגיש נגדו תלונה למשטרה, ובכך לגרום להעמדתו לדין. חובב מוסיף וטוען כי הנתבעים לא ניהלו את חקירתם לגביו בהגינות או כראוי משום שלא טרחו לערוך עימות בינו לבין ארביב, ואף לא גילו לו כי ארביב הינו זה שמפליל אותו. כמו-כן נטען כי החברה לא ערכה ספירת מלאי על-מנת לוודא אם בכלל נגנבו תופים מהסוג הנידון, וכי חובת השימוע נערכה באורח רשלני ורק על-מנת לצאת ידי חובה. חובב טוען כי עקב האמור נגרמה לו נכות נפשית בשיעור של 30% כמפורט בחוות דעת פרופ' לוי אשר צורפה לכתב תביעתו. חובב טוען כי בתקופת השעייתו ועבודתו במחלקת הרכבה חשמלית, שכרו פחת ונגרמו לו הפסדי שכר בגין אבדן השתכרות, אבדן פרמיה, ניהול והזכות לרכב צמוד בסך כולל של 154,320 ₪. כן הוא טוען שהתחייב לשלם לעורך דינו בגין הייצוג במשפט הפלילי סכום של 300,000 ₪, וכי על הנתבעים לפצותו בסכום זה. כן טוען חובב שעקב האירועים המפורטים היה עשוי להגיע לתפקידים בכירים ביותר בחברה, ועשוי היה להשתכר למשל כמנהל מחלקה, עד 50% יותר. חובב הוסיף וטען כי עקב אמור לעיל, הוא עלול להיפלט ממקום עבודתו מוקדם יותר ממועד גיל הפרישה הצפוי ולמצוא עצמו מחוסר עבודה, ועל כן הינו תובע סכום כולל של 2.5 מיליון ₪ בגין אבדן כושר השתכרות, עזרה וסיעוד, הוצאות רפואיות ושיקומיות, וכן כאב וסבל. טענות הנתבעים וההודעה לצד שלישי הנתבעים מצידם טוענים כי הגשת התלונה נשוא התביעה נעשתה בתום לב, משיקולים ענייניים, ועל יסוד חשד סביר, כי פעלו כדין ובאופן סביר בהגשת התלונה למשטרה וזאת בשים לב למיעוט אמצעי החקירה היעילים שיש בידי החברה וסירובו של חובב להיבדק בפוליגרף, וכי לא התרשלו בהליכי החקירה. עוד נטען כי התביעה התיישנה שכן חלפה תקופה של למעלה מ – 7 שנים בין הגשת התלונה לבין מועד הגשת התביעה. כמו-כן, הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד המדינה. בהודעה נטען שככל שנגרמו לחובב נזקים כלשהם הרי שהדבר אירע עקב רשלנות המדינה בכך שהאחריות הבלעדית להגשת כתב אישום שלא היה מקום להגישו מונחת על כתפיה, כמו גם האחריות להימשכות החקירה בעניין ומשך הזמן שחלף ממועד הגשת התלונה עד למועד הגשת כתב אישום. המדינה התגוננה בטענה שיש לה מעמד הקרוב לחסינות מפני תביעות מסוג זה, כי יש צורך ברף ומשוכה גבוהים ביותר וקונקרטיים של רשלנות כדי לבסס נגדה בנסיבות אלה תובענה בעילת רשלנות, ואלה לא קיימים במקרה דנא.
|
|
- הדין, ההלכה הפסוקה, והמתווה הנורמטיבי הראוי אין כל חולק כי קיימת חובת זהירות מושגית בין מי שמגיש תלונה לבין נשוא אותה תלונה. הדברים נכונים ויפים במיוחד מקום שבין הצדדים קיימים יחסים מיוחדים כגון יחסי עובד - מעביד. ההלכה המנחה בעניין זה נפסקה על-ידי בית המשפט העליון ברע"א 1808/03 אגשם נ' רשות הדואר, [פורסם בנבו]:
"הגשת תלונת שווא למשטרה, במתכוון או מתוך רשלנות, אינה מסירה מן המתלונן את האחריות ומטילה אותה על כתפי המשטרה ....פשיטא, שהמוסר תלונה למשטרה, על יסוד חשד בלבד, ללא בדיקה כלשהי של העובדות, אחראי בנזיקין לנזק שגרם.....כך במקרה שלפנינו, המשטרה נהגה כראוי על יסוד התלונה ופעלה באופן סביר, אך באשר לרשות הדואר, כאמור, ללא בדיקה סבירה אלא על יסוד דברי עובד שראה את המבקש מוציא מסניף הדואר בו עבד, בגלוי, מכשיר טלפון, היא מיהרה להגיש תלונה למשטרה. דבר זה מהווה צעד חריף כלפי כל אדם, ובמיוחד כלפי אדם העובד בשירותה מזה שנים." - רק במקרים חמורים במיוחד תיחשב הגשת תלונה במשטרה כנגישה - יחד עם זאת, וכפי שהודגש ע"י כב' השופטת ד"ר סורוקר בת.א. (ראשל"צ) 5001/06 טל דבש נ' א.ב. [פורסם בנבו] הגשת תלונה הינה דרך המלך לחשיפת פשעים ואיתור עבריינים, ואין להחליש מנגנון זה ללא נימוקים מיוחדים. אין לחייב מתלונן לוודא מראש כי פרטי תלונה הם אמת אובייקטיבית ולהוכיחה בראיות. מתלונן רשאי להציג בתלונתו את זווית הראייה הסובייקטיבית שלו לפרשה, ולהניח למשטרה לבצע את מטלותיה. מאידך, אין לאפשר ניצול לרעה של מנגנון התלונה ככלי לניגוח ונקמה, וכאשר אין בתלונה כל אמת, עלולה תלונת השווא להצמיח עוולת נגישה ורשלנות.
- הגשת תלונה על עובד למשטרה על-ידי מעביד - הרצוי - נוכח פסיקת בית המשפט העליון סבורני כי לא יכול להיות ספק, שמעביד אינו רשאי להגיש תלונה למשטרה על עובדו ללא שקיימת בפניו לפחות תשתית ראייתית מינימלית וסבירה לביסוס החשדות הנטענים. הגשת תלונה כזו, אשר בדיעבד יסתבר שאין בה ממש, ללא שיש הסבר סביר לעצם הגשת התלונה, עשויה להיחשב כהפרת חובת הזהירות שחב מעביד לעובדו, נגישה, ואף הוצאת לשון הרע.
- בבואו של מעביד להגיש תלונה במשטרה על עובדו הוא אינו חייב לחקור את מכלול העובדות - מאידך-גיסא, גם אין להפריז בנטל הראייתי המוטל על מעביד שעה שהינו שוקל הגשת תלונה למשטרה על עובדו. אין המעביד חייב לחקור ולברר את פרטי העובדות עד יסוד. אין למעביד את כח החקירה ואת סמכויות האכיפה שבצידה. מבחינת המדיניות המשפטית הראויה, אף אין זה רצוי כי ינתן היתר פסיקתי לשימוש בכח כזה. במדינת ישראל מקנה הדין את הסמכות לחקור חשדות פליליים למשטרת ישראל וגופים מקבילים שהוסמכו לכך בדין (ר' סע' 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א – 1971, וחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב – 2002). דרישה ממעבידים כי יחקרו לעומק תלונות כנגד עובדיהם בטרם יפנו למשטרה, עלולה להביא לתוצאה של הקמת משטרות פרטיות ושימוש באמצעי חקירה שלא כדין ושלא בסמכות, ואף לתוצאה של פגיעה וזיהום של ראיות שניתן לעשות בהן שימוש בהליך הפלילי. זהו מדרון חלקלק אשר איני סבור כי יש לפסוע בו.
- הגשת תלונה למשטרה על-ידי מעביד – 'שביל הזהב' - הנה כי כן, ענייננו בשאלה של איזון. מחד – אין להגיש תלונה המתבססת רק על דברים שאמר עובד אחר. מאידך, רמת הראיות הנדרשת לצורך הגשת תלונה אינה גבוהה במיוחד. בוודאי, שאין היא צריכה להגיע לכלל התשתית הראייתית הנדרשת, למשל, לביסוס הרשעה בפלילים או מעצר עד תום ההליכים.
- מבחן משפטי המבטא את האיזון הראוי - דומה, כי מבחן אפשרי לבדיקת סבירות הגשת תלונה הינו זה הקבוע בסעיף 23(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 - היינו, קיומו של חשד סביר לביצוע עבירה.
- סבירותו של החשד תיבחן ממקרה למקרה, בהתאם לעובדות אשר מצויות לנגד עיני המתלונן באותה עת, ובהתאם ליכולתו לאשש או להפריך אותם באמצעים סבירים, מקובלים, ובמאמץ סביר. יתכן בהחלט כי רף הסבירות ישתנה ממקרה למקרה. כך למשל, יתכן שאין הנטל המוטל על מעביד פרטי כנטל המוטל על מעביד ציבורי אשר מחזיק מנגנון של ביטחון מוסדי, ובידיו אמצעים לבדוק - ולו בדיקה ראשונית ובסיסית – את הטענות הנטענות. אין מקרה בו הטענה מבוססת על עדות של עובד אחר, כמקרה בו הטענה מבוססת על ראיות מוחשיות. אין מקרה בו הטענה מופרחת באוויר על דרך הסתם ללא הישענות על ראיות ישירות או נסיבתיות כלשהן, כמקרה בו התלונה מוגשת על יסוד ממצאי חקירה פרטית רצינית שנעשתה, ועוד כהנה וכהנה.
- החברה הגישה את תלונתה בדין - "כבר עתה אומר, כי סבורני שבדין הגישה החברה את התלונה למשטרת ישראל כנגד חובב. לא זו אף זו: סבורני, כי אילו החברה לא הייתה מגישה את התלונה, בשים לב לתשתית הראייתית שהייתה מונחת בפניה – הייתה מועלת בתפקידה כחברה ממשלתית המחזיקה עבור הציבור את המשאב הציבורי יקר הערך ביותר. אני סבור, כי בענייננו החברה נקטה בכל האמצעים הסבירים לצורך בירור העובדות הרלוונטיות, טרם הגשת התלונה. אין חולק כי גילוי מעשי הגניבה מהמחסן גרם לחברה נזקים עצומים. אין מדובר בעניין של מה בכך. נטען, והדבר לא נסתר, כי המדובר בטובין אשר ערכם מגיע לכדי מיליוני ₪. על כן, מחובתה של החברה הייתה לברר היטב כיצד הם נעלמו וככל שניתן מי אחראי להיעלמותם.
כאמור לעיל, הוכח כי החברה ערכה לכל עובדי המחסן בדיקות פוליגרף. ארביב כשל בבדיקה, והוזמן לתחקיר בנוכחות נציג חברת החקירות ובן שלוש. ארביב הכחיש תחילה את המיוחס לו ואולם אחר כך נתרצה, נשבר וחשף את מעורבותו. ההצהרה הראשונה של ארביב אינה הצהרה סתמית. הוא מפרט באותה הצהרה את שיטת הגניבה, מציין שמות של מעורבים אחרים, סכומים שקיבל, ואת מספר הפעמים שביצע את הגניבה. נוכח האמור, לא הייתה כל סיבה שהחברה תפקפק באופן כלשהו בהצהרתו הנ"ל של ארביב. לפיכך, משמסר כעבור שלושה ימים את ההצהרה השניה, בכתב ידו שלו, אשר בה קשר גם את חובב לחלק מהמעשים – הרי שהחברה לא יכלה להתעלם מעובדה זו. יודגש עוד כי זמיר העיד כי החברה או מי מטעמה לא דובבו או שיכנעו את ארביב למסור את ההצהרה השניה. זמיר הבהיר כי במהלך מסירת ההצהרה הראשונה ארביב התבקש לחשוב שוב ולבדוק האם יש עוד מידע שהוא מעוניין למסור, וכעבור שלושה ימים הוא הגיע ומסר את ההצהרה השניה. הדברים נאמרו מרצונו הטוב והחופשי של ארביב מתוך רצון לשתף פעולה, תוך הבנה שאולי הדבר ייזקף לזכותו. חובב כלל לא הוכיח שההצהרה השניה נלקחה מארביב בכפיה או תוך שימוש באמצעים בלתי נאותים. כאמור לעיל, החברה לא הסתפקה בהצהרתו של ארביב. לאחר מסירת ההצהרה השניה, חובב התבקש להגיע למשרדי מנהל כח האדם באגף דרום של החברה שם התבקש למסור את גירסתו, בה נכח גם זמיר. משהכחיש כל קשר לדברים, נשאל אם הוא מוכן לעבור בדיקת פוליגרף – אך הוא סירב לכך. הסברו של חובב לסירובו הנ"ל היה כי הבדיקה אינה אמינה עבורו והוא פחד שגורלו ייחרץ בגלל בדיקה לא אמינה. אכן, גם אני סבור שלא הייתה על חובב חובה לבצע את בדיקת הפוליגרף. ואולם, עסקינן בבחינת שיקול הדעת של החברה בעת ששקלה להגיש את התלונה כנגדו. לנגד עיני החברה היו חוסרים רבים של תופים במחסן, עובד שהפליל עצמו וקשר עצמו לחוסרים אלה, וכן קשר עובד אחר לכך. העובד האחר סירב לעבור בדיקת פוליגרף. לא הוכח שהייתה בפני החברה כל ראיה לקיומו של סכסוך בין ארביב לבין חובב. לא הייתה כל סתירה בין ההצהרה הראשונה לבין ההצהרה השניה, אלא ההצהרה השניה מהווה רק השלמה להצהרה הראשונה. כמו-כן, הוכח – ולא נסתר כי ההחלטה על הגשת התלונה גובתה בחוות דעת מתאימה של יועציה המשפטיים של החברה, וכן ועד העובדים נתן הסכמתו להשעיתו של חובב. נוכח האמור, סבורני כי הייתה בידי החברה תשתית ראייתית מספקת להגשת התלונה למשטרת ישראל ברמה הנדרשת כמפורט לעיל, ויתרה מכך – סבורני כי אילו הייתה נמנעת מעשות כן, או שהייתה מגישה תלונה רק נגד ארביב - הרי שהייתה מועלת בחובתה כלפי הציבור בכללותו. לכך מתווספת העובדה כי בסופו של יום, לאחר חקירת המשטרה בעניין, הפרקליטות הגישה כנגד חובב כתב אישום, על יסוד אותה תשתית ראייתית ממש – דהיינו עדותו של ארביב. אומנם חובב זוכה מהאישומים כנגדו, ואולם, הדברים אינם נבחנים במבחן התוצאה שלאחר מעשה אלא בהתאם לסבירותם בזמן מעשה. העובדה, שהפרקליטות סברה כי החומר הראייתי שבפניה מספק תשתית הולמת להגשת כתב אישום, מהווה לטעמי, ראיה מכרעת לסבירות פעולתה של החברה, ולעובדה כי בזמן אמת היה בפניה חשד סביר המצדיק את הגשת התלונה למשטרה כנגד חובב". - האם אי ביצוע ספירת מלאי עומד לרועץ לחברה? - לטענת חובב, אילו הייתה החברה מבצעת ספירת מלאי ראויה הייתה מגלה כי חסרו לה רק שני תופים מסוג 4X150, ומכאן היה עליה להסיק כי ארביב אינו דובר אמת, ועל כן גם לא הייתה רשאית להסיק דבר על חובב. או כדברי ב"כ התובע: "האם בנסיבות כאלה לא הייתה מוטלת חובה על הנתבעים לבוא ולחקור את ארביב ולשאול אותו כיצד הוא מסביר את הצהרותיו מהן עולה שנגנבו 4 תופים של 4 על 150 כאשר לפי ספירת המלאי של מנהל המחסן (אם אכן נעשתה ספירה כזו) היו חסרים רק שני תופים?!" ברם, לא הייתה מוטלת על החברה חובה כנטען. התובע לא הביא את מנהל המחסן להעיד בנושא והמנעות מהבאת בעל דין אשר היה יכול להעיד לטובת התובע נזקפת לחובתו, ויש לייחס לתובע חשש שמא העד יאמר דברים שלא לטובת תביעתו. עצם העובדה כי בסופו של יום הפרקליטות מצאה לנכון להעמיד לדין את חובב על גניבת התופים, מעידה כי החברה פעלה בסבירות.
- לחברה היה מותר 'להסתפק' בהצהרותיו של ארביב - החברה לא יכולה ולא הייתה מוסמכת להחליט האם ארביב דובר אמת או שקר, בצורה מלאה או חלקית. בהתאם לסף הנורמטיבי המוטל על מגיש תלונה, כמפורט לעיל, סבורני כי הצהרות ארביב סיפקו תשתית מספקת וסבירה להגשת התלונה כנגד חובב. לא הייתה מוטלת על החברה כל חובה לעשות דבר מעבר לכך, אלא אך להניח למשטרה לבדוק ולאמת או להפריך את הטענות.
- האם יש לזקוף לרעת החברה את אי עריכת העימות בין ארביב לחובב? - טענה זו יש לדחות בשתי ידיים. עריכת עימות בין חשודים הינה פעולת חקירה אותה חייבת לבצע, אם בכלל, רק משטרת ישראל או גופים אחרים שהוסמכו בדין לקיים חקירות פליליות. אין להטיל על מעביד את החובה לערוך עימות בין החשוד לבין מאשימו ודרישה כזו מעלה את רף הבדיקה הנדרש ממעביד לגובה בלתי סביר ובלתי רצוי. תוצאותיו של עימות כזה עלולות להיות מסוכנות הן בהיבט הפיסי והן בהיבט של פגיעה בראיות, במובן זה שעריכה של עימות כאמור עלולה לפגוע בהליכי חקירה משטרתיים, אם יפתחו. זוהי גלישה באותו מדרון חלקלק עליו דובר לעיל.
- האם חובת השימוע קויימה באופן רשלני? - גם בטענה זו אין ממש. אכן, החובה היא לבצע שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה, ולא רק על-מנת לצאת ידי חובה. לא השתכנעתי שלא כך היו הדברים במקרה זה. חובב נתבקש למסור את גירסתו ורק משסירב לעבור בדיקת פוליגרף – הושעה. נוכח כלל הנסיבות שהיו לנגד עיני החברה באותה עת – אין לאמר שיש בכך משום דרך הילוך רשלנית.
- האם החברה נמנעה מלעמוד בנוהליה היא? - חובב טען, בין היתר, בכתב תביעתו, כי בהגשת התלונה החברה לא עמדה בנוהל "חשד לביצוע עבירות פליליות ע"י עובד החברה". ביהמ"ש עיין בנוהל ו"לא מצא כל חריגה ממנו": "עבר לנדרש אוסיף, כי החקירה התבצעה באמצעים יוצאי דופן אשר אין ספק כי הושקעו בהם משאבים רבים, בזמן, כסף וכח אדם. המדובר בדרך הילוך ראויה של מי שמופקד על המשאב הציבורי החשוב ביותר, ועל כן לא ברור לי כלל מה תלונתו של חובב בעניין זה".
- האם התביעה התיישנה? טענות הצדדים - הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה שכן המועד בו נוצרה עילת התביעה הינה מועד הגשת התלונה למשטרה, היינו ה – 13.3.1997 ואילו התביעה הוגשה הוגשה ביום 19.9.2004. לפיכך, ובהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 – התביעה התיישנה. לעומתם, חובב טען כי התביעה לא התיישנה משום שעל תביעתו חל החריג של סע' 8 לחוק ההתיישנות, שכן עובדת הפללתו על-ידי ארביב נודעה לו רק לאחר שעיין בחומר החקירה, לאחר הגשת כתב האישום כנגדו.
- התביעה לא התיישנה - התביעה הינה בעוולת רשלנות ונגישה, אשר בהן הנזק הינו חלק מיסודות העילה. לפיכך, דין ההתיישנות הינו סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. הוראת סעיף 89(2) קובעת כי היום שבו נולדה עילת התובענה, במקום בו עילת התובענה היא נזק שנגרם על-ידי מעשה או מחדל – הוא היום שבו אירע אותו נזק. עוד ממשיכה וקובעת ההוראה כי "לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה או לא הוגשה תוך 10 שנים מיום קרות הנזק". בענייננו, התובע טוען כי נזקי ההשתכרות שלו נתגלו ונתגבשו לראשונה עם החזרתו למחלקת ביצוע רשת, שנתיים לאחר שהושעה. עד למועד זה, נזק הפסד ההשתכרות הנטען לא נתגבש, ועל כן גם לא היה בר תביעה. על כן, המועד הקובע לתביעת נזק זה, מבחינת דיני ההתיישנות הינו 10 שנים מיום 12.3.1999, ולכן התביעה לא התיישנה. כמו-כן, ומטעמים אלה, טרם נתיישנו נזקי הרכוש והנזקים האחרים שנתבעו בכתב התביעה.
- האם נגרם לחובב נזק נפשי? - חובב טען בכתב התביעה כי נגרמה לו נכות נפשית בשיעור של 30%. דברים אלה השתית חובב על חוות דעת רפואית מטעמו של פרופ' לוי. דא עקא, המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' שלו, אשר מונה בהסכמת הצדדים, קבע כי אין לחובב כל מחלה או הפרעה נפשית שהיא. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם. בהתאם לתקנה 130(ג)(2) לתקסד"א, ובהיעדר חקירה – הרי שקביעת המומחה מטעם בית המשפט היא המחייבת. על כן, גם אין מקום לפסוק לחובב כל פיצוי בגין נזקים המסתמכים על הנכות הרפואית הנטענת.
- האם נגרמו לחובב נזקים כלכליים? - אין חולק כי התובע הושעה למשך תקופה של 3 חודשים, לאחר מכן הוצב במחלקת הרכבה חשמלית תקופה של שנה ו – 9 חודשים, ורק לאחר מכן הוחזר לעבודתו במחלקת ביצוע רשת. על-פי הנטען נשללו ממנו 50 שעות נוספות אותן עבד בכל חודש במחלקת ביצוע רשת, שכר ניהול של ½ שעה ליום והזכות לרכב צמוד. מבדיקת שכרו בתקופות הנדונות עולה מסקנה ברורה: לחובב לא נגרמו כל נזקי השתכרות בפועל עקב תקופת ההשעיה והעברתו הזמנית למחלקת הרכבה חשמלית.
- האם קידומו של חובב נעצר? - חובב טען בתצהירו כי עקב הפרשיה הנ"ל היה עשוי להגיע לתפקידים בכירים מאוד בחברה, למשל כמנהל מחלקה והיה עשוי להשתכר יותר. כמו-כן ציין חובב כי ניגש למכרז של מנהל עבודה בכיר אך לא נבחר – וזאת עקב הפרשה. דא עקא, גם דינה של טענה זו להידחות. ראשית הוכח כי קידומו האוטומטי של חובב, מדי שנתיים, לא נעצר. ביולי 2001 קיבל בונוס שכן נכלל ברשימת העובדים הראויים לצל"ש, בדצמבר 2001 הוא קודם לתפקיד מנהל עבודה, ואף אושרה לו הלוואה חריגה בשנת 2001 בסך של 63,000 ₪. כמו-כן, הובהר כי לא כל עובד מגיע לתפקיד מנהל מחלקה ולא עבר את כל מסלול הקידום הנדרש לתפקיד זה. מכל מקום, הובהר כי הרוב המכריע של עובדי החברה אינו מגיע לקידום כאמור. ביהמ"ש קיבל את תצהירו של נציג חברת החשמל ולפיו לפרשה לא הייתה כל השפעה על אי קבלתו של חובב את התפקיד.
- סוף דבר – דין התביעה להידחות - "בסיום הדברים אומר כי אין לי ספק שתחושותיו של חובב בעקבות פרשה זו הינן מובנות לכל בן אנוש. חובב, אדם ועובד ללא רבב, אשר גאוותו בין היתר על קריירה תעסוקתית מוצלחת, מרשימה, מוערכת ורבת שנים - עבר תקופה לא פשוטה שארכה שנים ארוכות עד אשר זוכה מכל אשם, עקב מהימנותו הבעייתית של מפלילו העבריין. אין ספק כי החרדה בה היה נתון מובנת, נוכח העובדה שמשך זמן רב חי כשהחרב המתהפכת של הדין הפלילי מרחפת מעל לראשו, אשר איימה לפגוע לא רק בחירותו ובחפותו, אלא גם לגדוע את מטה לחמו. יחד עם זאת, אף שתחושותיו הסובייקטיביות של חובב מובנות, אין הדבר מצמיח בהכרח גם אחריות משפטית של החברה לנזקיו הנטענים".
- האם המדינה חסינה מפני תביעות? - "אכן, אין כל ספק כי לרשויות התביעה (ובעצם – למדינה) "מעין חסינות" מפני תביעות אזרחיות שעילתן בשיקולי העמדה לדין. ואולם, במה דברים אמורים? נראה, כי "מעין חסינות" זו משתרעת בעיקרה על עצם ההחלטה להעמיד לדין ולא בהכרח על דרך ההעמדה לדין. מקום שיתברר כי דרך טיפולה של המדינה בהעמדה לדין היה בלתי סביר באורח קיצוני, תביעת הרשלנות עלולה לחדור גם את חומת ה - "מעין חסינות" (השווה: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון פ"ד ל"ט (1) 113)".
- המדינה משכה את התביעה במשך שנים, לשווא - "אינני קובע כי במקרה זה המדינה הפרה את חובת זהירותה, שכן, בנסיבות העניין, אין הדבר נדרש. ואולם, העובדות מדברות בעד עצמן ומעוררות שאלה ותהיה של ממש. החברה הביאה בפני המדינה את כל העובדות והראיות הרלוונטיות והצריכות לעניין לרבות הודאה ברורה וחד-משמעית של ארביב, חתומה על ידו, בכל הנוגע לאחריותו הפלילית של חובב. במילים אחרות, החברה הגישה למדינה תביעה פלילית על מגש של כסף. היינו, לכאורה, ולכאורה בלבד, נדרשו מעט מאוד פעילויות חקירתיות נוספות לצורך הגשת כתבי אישום. אף על-פי כן, ועל-אף פניות חוזרות ונשנות אליה, המדינה הגישה את כתבי האישום בפרשה, לרבות כתב האישום כנגד חובב, רק למעלה מ - 5 שנים לאחר הגשת התלונה על-ידי בן שלוש. בכך נשללה זכותו של חובב למשפט מהיר, זכות שהינה חלק מן הזכות לכבוד".
|
|
כאמור לעיל, התביעה נדחית – וכך גם ההודעה לצד שלישי (למדינה). התובע ישא בהוצאות ה משפט של הנתבעת בגין תביעה זו, לרבות שכ"ט המומחה מטעמה וחלקה בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪ + מע"מ. הנתבעים ישאו בהוצאות המשפט של המדינה, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ + מע"מ.
|
|
- בבית משפט השלום בראשון לציון - בפני השופט רפי ארניה - בשם התובע – עו"ד צבי בן ליאור - בשם הנתבעים – עו"ד אופיר פוזנר - בשם מדינת ישראל – עו"ד ברכיה מפרקליטות מחוז מרכז
|
|
|
תא (ראשל"צ) 6664/04 חובב שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2009).
|
|
| תאריך:
|
26/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
26/09/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
נדחתה תביעת עובד שדרש פיצוי בגלל עינוי דין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הניה
|
27/09/09 07:23
|
|
|
|
2
|
|
עובד קבלן
|
27/09/09 09:54
|
|
|
|
3
|
|
לושינקה
|
27/09/09 18:25
|
|
|
|
4
|
|
שאול א.
|
28/09/09 18:40
|
|
|
|
5
|
|
אריאל V
|
3/10/09 12:08
|
|
|
"... נקבע בהלכה אותה אנו מאמצים, כי כאשר נאסר מטעמים ראויים על אדם לעבוד בעבודה נוספת, הרי שלא נפגעת זכותו לחופש העיסוק, אלא זוהי מניעה העומדת במגבלות שנקבעו בסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק", כותבת (13.09.2009)השופטת אורנית אגסי בדחותה את ערעורו של עורך דין המשמש בסנגוריה הציבורית שננזף על-ידי נציבות שירות המדינה בשל כך שייצג משפטית אזרחים פרטיים בהתנדבות.
|
|
|
|
|
"הגבול המפריד בין קשר זוגי הדוק אך נטול מחויבות של ממש, לבין התנהגות היוצרת הבטחה מחייבת לנישואין הוא לעיתים מטושטש, ולפיכך נדרשת זהירות מיוחדת בטרם תוכר עילת תביעה חוזית בגין הפרת הבטחת נישואין. זהירות זו מחייבת הצבת רף הוכחה גבוה ובעל משקל מיוחד להוכחת הבטחה מחייבת, כנדרש בהתאם לאופי העניין... מעיבוד הראיות, התצהירים והעדויות, עולה כי לא התקיימו אותם רכיבים אשר נפסקו בפרשת פלונית, ובפסקי הדין אשר הובאו לעיל. אך לא ניתן להתעלם מרכיב של עוגמת הנפש ואף חוסר תום לב מצד הנתבע כלפי התובעת, כאשר נטש אותה לאחר קיום מערכת אינטימית ממושכת, אשר וודאי הייתה מלווה בהבטחות לעתיד משותף. בנסיבות אלה, ולאור הפסיקה ועקרון תום הלב, אני סבורה כי יש לזכות את התובעת באותו פיצוי על עגמת נפש אשר אינו מצריך הוכחה, בנסיבות ענייננו, ובסך של 50,000 ש"ח". כך קבעה (יום א', 6.09.09) שופטת בית ה משפט לענייני משפחה, טובה סיוון, בתביעה שהגישה אישה כנגד מי שהפר הבטחתו להינשא לה.
|
|
|
|
|
"עוד ראוי לזכור, כי מדובר בטענה שהשלכותיה אינן דבר של מה בכך. עסקינן בקביעה, שאם נכונה היא, פירושה שהמערער, העוסק בעריכת דין, על כל המשתמע מכך, עבר לכאורה עבירה פלילית, בקבלו שכ"ט ללא תיעוד וללא הוצאת חשבונית, ואף שבכך בלבד בוודאי אין למנוע קביעת ממצא, מקום שהדבר מתחייב מהראיות ומהנסיבות, אך טבעי הוא שיש לנקוט זהירות והקפדה בבחינת התשתית הראייתית והתימוכין שהובאו לטענה מסוג זה". כך קבע (יום ב', 17.8.09) שופט בית ה משפט המחוזי, אריאל ואגו, בערעור שהגיש עורך דין על קביעת בית משפט השלום כי לקוחו אינו חייב לשלם לו עוד סך של כ-15,000 ש"ח, שכן שילם לו סכום זה ב'כסף שחור'.
|
|
|
|
|
"בחינת המסמך הלא-מקורי שהציג העותר למשיב ואשר נחזה להיות רישיון של קבע העלתה כי מדובר לכאורה במסמך מזויף. ראשית יש לציין, כי העותר לא הציג כנדרש את הרשיון המקורי, אלא עשה שימוש בצילום סרוק של רישיון ואף לא טרח לצרף לעתירה העתקו של מסמך זה. אולם - וזה העיקר - בחינת המסמך הנושא כותרת רישיון קבוע העלתה לכאורה כי מדובר במסמך מזויף. ראשית, בחלק האחורי של המסמך שהציג העותר חתום אדם אחר, ונתוני הוותק שנקבעו בו אינם מתאימים כלל לנתוניו של העותר. המשיב ציין כי, כעניין של מדיניות, האגף לרישוי מקצועות רפואיים, כמו גם לשכת הבריאות באשקלון, אינם שולחים (ללא יוצא מן הכלל) רשיונות באמצעות הפקס, דבר המעלה תמיהות ומעמיד בספק את גרסתו של העותר.
|
|
|
|
|
"... לגבי העובד העצמאי המבחן יהיה- מה עשה האיש לפני שנפל, שכן לא ייתכן שכל עצמאי המנהל משרד בביתו ויוצא למקום עבודה אחר לאחר פעולות ביתיות רגילות, יוכר כנפגע בעבודה... " כותב (24.8.2009) השופט יגאל פליטמן בדחותו את תביעתו של עצמאי שעובד מביתו שלאחר שאסף את מסמכיו ובא לצאת לישיבה עסקית מעד בגרם מדרגות ביתו ונפצע.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
