המדינה מבקשת מבית המשפט העליון לגזור שנתיים מאסר בפועל על מנכ"ל תנועת עזרא העולמית, דניאל אלינסון, אשר הורשע במתן שוחד לסגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום במסגרת פרשת ישראל ביתנו. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו בחודש שעבר תשעה חודשי עבודות שירות.

השוחד ניתן בדמות מימון נסיעות לחו"ל של קירשנבאום ובני משפחתה בסך 40,500 דולר, רכישת מוצרים עבור המשפחה ב-8,500 דולר, תשלום משכורת לבנה בסך 7,000 דולר ומימון סקר עבור ישראל ביתנו בסך 36,500 דולר. השוחד ניתן בתמורה להזרמת כספים קואליציוניים של ישראל ביתנו בסך 4 מיליון שקל לתנועת הנוער הדתית, הפועלת בין היתר בקרב עולי בריה"מ-לשעבר.

השוחד ניתן החל משנת 2010 על-פי דרישתה של קירשבנאום - לקבל מחצית מן הכספים הקואליציוניים. עזרא מימנה שמונה נסיעות לחו"ל של קירשנבאום, בעלה, בנה ובתה - כולל לניו-יורק, לונדון, קייב, מוסקבה, קנדה וארה"ב. התנועה גם רכשה עבור המשפחה מוצרי מחשב, אלקטרוניקה וצילום. טמיר קירשנבאום הועסק לפי דרישת אמו בידי עזרא, והתנועה שילמה ליועץ האסטרטגי ארתור פינקלשטיין תמורת סקר בארה"ב עבור המפלגה.

בערעורה טוענת המדינה (30.4.19), כי השוחד ניתן בצורה בוטה ומתמשכת בשנים 2014-2010, וכי במעשיו של אלינסון קיים מרכיב מובהק של זדון. לדבריה, יש לייחס חומרה מיוחדת לכך שהשוחד ניתן מתוך תקציב המדינה, ולכך שמטרתו הייתה להטות את ייעודם של כספי ציבור. "עריכת טבלה, על-ידי המשיב, המשחד, שבה מתועדים ומעודכנים כל העת סכומי השוחד ששילם לסגנית השר וסכומי התמורה שקיבל ממנה, מתוך תקציב המדינה, מלמדת על הציניות הרבה שבה התנהלה מערכת היחסים בין המשחד למשוחדת, ועל הפיכתה לנורמה ולשיטת עבודה אצלו, דבר המלמד על עומק הסיאוב של שני הצדדים ומחייב יחס מחמיר", נטען בערעור.

לדברי המדינה, התיאור העובדתי בגזר הדין שכתב השופט המחוזי צבי גורפינקל, נראה מרוכך מזה שבפסק דינו וכאילו מתאר מציאות אחרת. היא גם סבורה, כי מדיניות הענישה הנהוגה מחייבת מאסר בפועל וכי אין מקום לסטות כלפי מטה מן המתחם הראוי במקרה של אלינסון, בין היתר בשל הצורך להרתיע עבריינים אחרים. הערעור הוגש באמצעות מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, דן אלדד.

שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, נענה (1.5.19) לבקשת המדינה ועיכב את ריצוי עונשו של אלינסון עד להכרעה בערעור. פרקליטו של אלינסון, עו"ד מיכאל עירוני, התנגד לבקשה, אך פוגלמן אומר שאין סיבה לסטות מן המדיניות הנהוגה במקרים כאלו.