החלה פגישת ראשי צוותי המו"מ של הליכוד וכחול לבן

בדור עליו אני נמנה לא ידעו הפרשנים לנפק במהירות ובחידוד מלים ובקיצור תשובה לכל שאלה. לעתים נשארנו עם סימן השאלה, ובלי הנקודה שבסוף המשפט. כך אני חש גם לאחר בחירות ספטמבר 2019 בהן איבד הליכוד כרבע מיליון קולות או יותר. מה גרם לנחיל כה גדול של מצביעים לנטוש את ביבי?

תוצאות הבחירות האחרונות הציגו לציבור את המציאות החברתית-אידאולוגית בה אנו נתונים. שני שסעים מרכזיים מפלגים את החברה הישראלית: השסע הדתי - חילוני (המכונה לעיתים הפרדת הדת מהמדינה) והשסע היהודי - ערבי. אל שני אלה היטה ליברמן את הדיון הציבורי באמצעות מניפולציה פוליטית, תוצאה של קוניוקטורה זמנית שנקרתה לו עם הקמת מפלגת כחול לבן, וחולשתו היחסית של נתניהו. השינוי במגזר הערבי שחולל עודה והביא לאיחוד מחדש של המפלגות הערביות לרשימה פוליטית אחת, היה תוצאה של המציאות הזמנית במגזר היהודי ערב הסיבוב האחרון. עודה אינו מסתיר את כוונותיו: הקניית לגיטימציה למפלגות ערביות אנטי-ציוניות בממשל הישראלי, תחילה באופוזיציה (ראשות האופוזיציה) ואחר-כך גם בממשלה. במילים אחרות: לגיטימציה לקריאת התיגר שלו ושל חבריו על היות מדינת-ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.¹ את המגמה הזו חייבים לעצור.

ראשי הליכוד וכחול לבן נועדו אמש (יום ב', 23.9.19) בתיווך הנשיא ריבלין לפגישה שארכה שעתיים. בתום הפגישה נמסר כי נתניהו וגנץ "שוחחו בניהם על הדרכים לקדם את אחדות ישראל וסיכמו כי ראשי הצוותים של שתי המפלגות יפגשו מחר". הנשיא הזמין את השניים לפגישה נוספת ביום רביעי בערב במעונו.