חברת קשר ספורט שבשליטת יעקב שחר - בעלת קבוצת הכדורגל מכבי חיפה - ושחקנה לשעבר רובן ראיוס ישלמו 4 מיליון שקל לכדורגלן רמי דהן ולמוסד לביטוח לאומי. העילה: פגיעה קשה ביותר ומכוונת של ראיוס ב-דהן, שחקנה של בני יהודה תל אביב, במשחק בין הקבוצות במארס 2014. כך קובעת (יום ב', 30.12.19) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ארנה לוי.

ראיוס בעט בברכו של דהן, שהיה אז בן 25, וחיסל את הקריירה שלו; הוא נותר בעל נכות של 28%. הביטוח הלאומי שילם וישלם ל-דהן 7.1 מיליון שקל, והוא הגיש תביעת שיבוב נגד ראיוס והקבוצה לצד תביעתו של דהן. הטענה המרכזית בשתי התביעות הייתה, כי מדובר בפגיעה מכוונת המהווה תקיפה או לכל הפחות רשלנות. ראיוס ומכבי חיפה טענו, כי מדובר היה בתיקול רגיל שהסתיים בתוצאה טראגית.

לוי עוסקת בהרחבה בשאלת הקו המפריד בין פציעה ספורט רגילה לבין כזו היוצרת חבות נזיקית. היא מציגה ארבע גישות: כל פגיעה היא עוולה, אף פגיעה היא עוולה, יש צורך ביסוד של כוונה כדי ליצור חבות, יש לבחון האם מדובר בכוונה או בטעות בשיקול הדעת. במקרה הנדון, קובעת לוי, אין צורך להכריע בין הגישות, שכן מעשהו של ראיוס היה גם תקיפה וגם רשלנות:

"מדובר באירוע חריג ביותר, חריגה בוטה ומודעת מכללי המשחק ומההסכמות עליו נוטל על עצמו מראש כל שחקן. אין מדובר, כפי שטענו הנתבעים, בעבירה שכיחה ושגרתית, כמוה מתרחשות רבות בכל משחק, המהווה חלק מסיכוניו הסבירים, הצפויים, הטבעיים והמוסכמים של המשחק. עוד יותר מכך, ניתן אף לומר שמדובר באירוע בו המטרה הדומיננטית בפעילות הנתבע הייתה לפגוע בתובע".

לוי מציינת, כי אומנם ראיוס לא התכוון לגרום נזק כה כבד, אך "מדובר בפעולה שהיא במהותה פעולת נקם, פריקת תסכול וכעס שהצטבר במהלך המשחק, ולא סתם במשחק נוקשה ו'פספוס' ניסיון השתלטות על הכדור. כאשר מדובר במקרה חמור וחריג כזה, כאשר המטרה הדומיננטית הייתה פגיעה בתובע וכאשר נגרם לתובע נזק גוף כה משמעותי יש מקום לקבוע כי הנתבע חב חבות נזיקית כלפי התובע".

לוי הגיעה למסקנה זו בעיקר מצפייה בקלטת המשחק ולנוכח עדותו של שי שטרית ששפט בו; הוא לדבריה העד והמומחה האובייקטיבי היחיד, שמכיר את הרקע לאירוע, ראה אותו מקרוב ועדותו הייתה מהימנה ומשכנעת. שטרית אמר, כי היה מדובר בעבירה כה קשה - עד שהוא היה שולח את ראיוס לכלא; הוא עצמו הגיב בצורה החמורה ביותר שבידיו: כרטיס אדום. נדרשים נימוקים כבדי משקל עד מאוד כדי שלא לקבל את עדותו של שטרית - ואין נימוקים כאלה, מוסיפה לוי.

עוד מתארת לוי את תסכולו של ראיוס, שהלך והצטבר בדקות שקדמו לפגיעה. בין היתר הוא היה מעורב בוויכוחים ועבירות שגרמו להתלהטות יצרים, בוצעו עבירות קשות עליו, הוא איבד כדור, החליף דברים עם שטרית, החמיץ בעיטה לשער ועוד. שחקני הקבוצה בכלל היו עצבניים מאוד, לנוכח הפיגור 2:1 בו היו במשחק גורלי מבחינת ההשתתפות במפעלים האירופיים, ובדקות הסיום - הפגיעה הייתה בדקה ה-83 - תסכולם הגיע לשיאו.

לוי גם מתארת את הפגיעה עצמה: ראיוס החל בריצת אמוק לעבר דהן, ממרחק של 15 מטר, ושטרית אמר שמטרתו הברורה הייתה לפגוע בו. הוא שלח את שתי רגליו לאוויר לעבר רגלו של דהן, בעוד הכדור על הדשא - כך שברור שהוא לא התכוון להגיע לכדור. לא הייתה לו כל סיבה לרחף באוויר, לעבר רגלו השמאלית של דהן, בוודאי לא כאשר דהן נמצא בחלק המגרש של בני יהודה וכה רחוק משערה של חיפה. לוי מוסיפה:

"אופן בעיטתו הדהים את כל מי שראה את האירוע. יש לזכור כי מדובר בשחקן מקצועי, מנוסה ומיומן, שחקן ששיחק בקבוצות מקצועיות בספרד וביוון וברמה הגבוהה ביותר בישראל. שחקן כה מקצועי ומיומן יודע מהי המשמעות של בעיטה עם שתי סוליות הנעליים (נעלי פקקים) ומהי המשמעות של בעיטה מעל מגני השוק. לא סביר כי שחקן כה מיומן בסך-הכל 'פספס' כדור באופן כזה, ולא סביר כי כאשר בעט בגובה כזה בעוצמה כה רבה עם שתי רגליו, תכנן למעשה לבעוט בכדור שהיה על כר הדשא כל העת. שחקן כזה יודע כי תוצאותיה של בעיטה כזו עשויות להיות קשות ביותר, כמו חבטה בעזרת חפץ קשה וחד".

עוד דחתה לוי את טענת ראיוס והקבוצה, לפיה דהן הסתכן מרצונו. דהן הכיר את הסיכונים הרגילים של משחק הכדורגל, אך בוודאי שלא היה מוכן להסתכן בפגיעה כה מכוונת וכה קשה, ובוודאי שלא היה מוכן להשלים עם מצב בו לא יקבל פיצוי מהפוגע. כמו-כן נדחתה הטענה כאילו קבלת התביעה תביא להצפת בתי המשפט, שכן לוי מדגישה, כי הטלת חבות בנזיקין תהיה רק במקרים חריגים במיוחד. שיקולי המדיניות הם הפוכים: "המסר הראוי והנכון הוא כי מגרש הכדורגל לא מקנה חסינות לכל פעולה אשר תהא. שמירה על שלמות גופם של שחקנים במהלך פעילות ספורט גם היא אינטרס חשוב".

לוי הטילה אחריות על מכבי חיפה בתור מעסיקתו של ראיוס, שכן "פעולתו הייתה כדי לקדם את האינטרסים של קבוצתו. אין מדובר במערכת יחסים אישית בין הנתבע לתובע החורגת מתפקידם על המגרש ובסכסוך אישי ביניהם ואף לא נטען כך. מדובר בפעולה אלימה שנעשתה במסגרת תפקידו של הנתבע אצל הנתבעת ועל-רקע רצונו להביא ליתרון של קבוצתו במשחק ותסכולו כיוון שלא הצליח בכך". היא לא נכנסה למחלוקות, אם קיימות, בין הקבוצה לבין כלל ביטוח שממנה רכשה ביטוח אחריות כלפי צד ג', וקבעה שבכל מקרה - ראיוס וחיפה חייבים לפצות את דהן.

הפיצוי העיקרי שפסקה לוי הוא 3.5 מיליון שקל על אובדן השתכרות והפרשות לפנסיה. כמו-כן חויבו ראיוס ומכבי חיפה בתשלום על הוצאות רפואיות, כאב וסבל. מאחר שהביטוח הלאומי ישלם כאמור ל-דהן סכום כמעט כפול, הוא יקבל מהנתבעים 3 מיליון שקל, ואילו דהן יקבל את מיליון השקלים הנותרים. ראיוס והקבוצה גם ישלמו הוצאות בסך מיליון שקל.