אמירתו המגוחכת של גנץ: "אביא את תוכנית טראמפ לאישור הכנסת", מייצגת נאמנה את תרומתו לפוליטיקה ולמדינאות הישראלית, מאז השתחרר מתפקיד הרמטכ"ל. נראה שכך צפוי ממנו גם בעתיד, מפני שבכל מערכת הבחירות המתמשכת של שנת 2019, קרוב לשנה, לא השכיל להציג תוכנית מדינית שלימה משלו ובוודאי שלא לקדם אותה. הדבר היחיד שאנו שומעים ממנו ומעוזריו הוא שאי-שם, בנבכי התיקיות של כחול-לבן, מסתתרת תוכנית כזו, שכל החפץ לדעת מה תוכנה, יתכבד וינבור באותן מגירות ויגלנה. אף שעדכן לפחות בעיקרי תוכנית טראמפ, לא שמענו ממנו דבר מלבד מהתחמקויות והצהרות כלליות ובלתי-מחייבות. בכל "מסע הצלב" הפוליטי אישי נגד נתניהו ומשפחתו שבראשו עמד, לא שמענו ממנו דעה ברורה, שלימה ומגובשת על הקשר בין מהלכי הנשיא טראמפ לבין המדיניות שניווט נתניהו מול הערבים - בעזה, איו"ש ובמזרח התיכון בכללו, ואם שמענו הייתה זו ביקורת מנותקת מהמציאות הפוליטית על מדיניות התגובה הישראלית, הנרפית כביכול, מול האיום הפחוּת מכולם - עזה. כמי שמתיימר להנהיג ולנווט את המדינה, אם אין לו דעה, זה רע; ואם יש לו והוא מתאמץ להסתירה מפני הציבור ובכל זאת מרהיב עוז לבקש את אמונו בבלתי-ידוע שהוא מציע, זה אפילו גרוע; זו גניבת דעת מכוונת.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
