עמוס סילבר, הנאשם המרכזי בפרשת הסחר בסמים "טלגרס", אינו רשאי להתמודד בבחירות לכנסת ה-23. בג"ץ דחה (יום ה', 6.2.20) את עתירתו של סילבר נגד פסילתו בידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט ניל הנדל - תוך חילוקי דעות בין השופטים בשאלה העקרונית של פסילה מחמת קלון.

סילבר הורשע בשנת 2014 בעבירות סמים ונדון למאסר של 91 יום, ואילו בשנת 2015 הורשע שוב ונדון לתשעה חודשי מאסר. החוק קובע, כי מי שנדון לשלושה חודשי מאסר ומעלה, אינו רשאי להתמודד לכנסת אם לא חלפו שבע שנים מאז שסיים לרצות את עונשו, אלא אם יו"ר ועדת הבחירות יקבע שלא היה קלון בעבירותיו. הנדל קבע, כי קיים קלון בעבירות בהן הורשע סילבר; הוא הדגיש, כי לא הביא בחשבון את האישום הנוכחי נגד סילבר.

השופט מני מזוז סוקר בהרחבה את השימוש המשפט במושג "קלון", הן בחוקי הבחירות והן בחוקים הנוגעים לרישוי מקצועות מסוימים. הוא מציין, כי לעניין הבחירות העדיף המחוקק מבחן טכני - מאסר של למעלה משלושה חודשים - ומבחן הקלון הוא רק "מנגנון מילוט" ממבחן טכני זה, "במקרים מיוחדים בהן הנסיבות הספציפיות של המקרה סותרות את חזקת הקלון שקבע המחוקק". מזוז סבור, אפוא, כי המחוקק קבע חזקה ולפיה כל מאסר של שלושה חודשים ומעלה - מצביע על הרשעה שיש עימה קלון.

לעניין הקלון בכלל, מוסיף מזוז, "יש להבחין בין פסילה לכהונה ציבורית לבין פסילה לקבלת היתר שלטוני לתפקיד או משלח יד. כשמדובר בפסילת אדם מלהיות נבחר ציבור או עובד הציבור, תכליתה המרכזית של הוראת הפסילה היא לשמור על טוהר המידות ברשויות השלטון ועל אמון הציבור בנבחריו, ועל כן הדגש הוא על ההיבט המוסרי-ציבורי של העבירות ונסיבות ביצוען. לעומת זאת, בנוגע להוראות העוסקות בכשירות אדם לעסוק בעיסוק מסוים - כגון עורך דין, רואה חשבון, דירקטור, מורה וכיו"ב - או בכשירות לקבלת היתר שלטוני, הבחינה היא פונקציונלית, מתוך זיקה לאופי הספציפי של העיסוק".

בעניינו של סילבר מזכיר מזוז, כי בית המשפט נוטה שלא להתערב בהחלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית (שהוא תמיד שופט בכיר בבית המשפט העליון), והמקרה הנוכחי אינו מצדיק סטייה מכלל זה. סילבר הורשע בעבירות הסמים החמורות ביותר, שהעונש המירבי עליהן הוא 20 שנות מאסר, ואשר אותן ביצע לאורך זמן. "מעשיו אלה של העותר מהווים לא רק עבירה חוזרת ונשנית על החוק וביצוע עבירות שהמחוקק ייחס להן חומרה יתרה, אלא גם התרסה נגד החוק".

סילבר טען בפני בג"ץ, כי אין הצדקה להפליל משתמשי קנביס - אך מזוז אומר שטענה זו אינה רלוונטית. "'המגמות החדשות' ביחס החברה הישראלית לשימוש בקנביס טרם בשלו לכלל שינוי נורמטיבי, ולא ברור אם יבשילו וכיצד, ועל כן מוקדם לבחון השלכות של שינויים כאלה, ככל שיארעו, על ההתייחסות לעבירה הנדונה", הוא אומר. מזוז גם מזכיר, כי סילבר הורשע לא כצרכן קנביס אלא כסוחר סמים. לבסוף הוא אומר כיגם הזכות להיבחר אינה בלתי מוגבלת, "וההגבלה בה מדובר נקבעה בהוראה חוקתית, בחוק היסוד גופו, אשר גם קבע את נקודת האיזון בין זכות חשובה זו לבין הערך החשוב של שמירה על טוהר המידות ואמון הציבור ברשויות השלטון".

השופטים דוד מינץ ודפנה ברק-ארז הסכימו עם מזוז, אם כי העירו שאינם מתייחסים לקביעתו העקרונית בדבר חזקת הקלון. ברק-ארז מוסיפה, כי יש לפרש בצמצום את החריגים המגבילים התמודדות לכנסת, ובשל כך היא התלבטה בעניינו של סילבר. החלטתה לדחות את עתירתו מבוססת על "הנכונות החוזרת ונשנית של העותר להפר את החוק, ולמעשה להתעלם ממנו". טענתו בנוגע לשימוש בקנביס "מטשטשת את מהות העבירות שבהן הוא הורשע - סחר בסמים והחזקת סם בכמויות שאינן לצריכה עצמית - ואת הישנותן", מוסיפה ברק-ארז. את סילבר ייצג עו"ד חץ-דוד עוזר, ואת ועדת הבחירות - עו"ד פנחס גורט.