בית המשפט העליון - בשבתו כבג"ץ - ביטל פסק דין של אחד משופטיו, אשר דן בערעור אזרחי. בהחלטה נדירה במיוחד קובעת (יום ה', 12.3.20) הנשיאה
אסתר חיות, כי השופט
דוד מינץ נתן פסק דין בחוסר סמכות, וכי התיק צריך היה להידון בפני הרכב של שלושה שופטים.
מדובר במחלוקת בתחום הנדל"ן, אשר הוכרעה בבוררות. אחד הצדדים ביקש מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבטל את פסק הבוררות וסגנית הנשיא,
יהודית שבח, נענתה לבקשה. הצד האחר הגיש לעליון בקשת רשות ערעור, אשר נדונה בהסכמת הצדדים כערעור. מינץ דן בתיק לבדו, קיבל את הערעור, ביטל את פסק דינה של שבח והחזיר על-כנו את פסק הבוררות.
הצד שביקש לבטל את הפסק עתר לבג"ץ, בטענה שמינץ חרג מסמכותו, משום שהערעור היה צריך להידון בפני שלושה שופטים. עתירות מסוג זה נדחות לרוב על הסף, שכן בג"ץ אינו ערכאת ערעור על בית המשפט העליון. אולם הפעם סברו חיות והשופטים
עוזי פוגלמן ו
מני מזוז, כי יש בה ממש. כבר במהלך הדיון הציעו השופטים לקבל את העתירה והצדדים נענו, כך שהתיק יועבר לדיון בפני שלושה שופטים.
חיות אומרת כי למרות שבכך ניתן היה לסיים את הדיון - נכתב פסק דין כדי להבהיר את ההלכה: "ערעור ברשות על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק בוררות, אינו בא בגדר החריג הקבוע בסעיף 26(4) המשפט ועל כן, אין בית המשפט העליון מוסמך לדון בו בדן יחיד ונדרש דיון בהרכב שלושה". סעיף זה קובע: "בערעור על החלטת ביניים של בית משפט מחוזי, או על פסק דין של דן יחיד בבית משפט מחוזי שדן בערעור, על פסק דין או על החלטה של בית משפט שלום... מוסמך לדון שופט אחד".
חיות קובעת, כי פסק דינה של שבח לא היה החלטת ביניים, ולכן הערעור עליו אינו נכנס לחריג של דן יחיד בעליון. היא אומרת: "החלטת בית המשפט בבקשת הביטול היא החלטה המסיימת את הדיון בבקשה. היא אינה ניתנת במהלך הבוררות או לצורך הדיון המתברר במסגרתה. היא אף אינה נושאת אופי זמני. משכך אין היא יכולה להיחשב כהחלטת ביניים לצורך החריג הקבוע בסעיף 26(4)". את המערערים ייצגה עו"ד
לירון כהנא, ואת המשיבים - עו"ד ברוך חכים.