ליברמן: המהלך המסתמן אינו ממשלת אחדות

בני גנץ (חוסן לישראל) הוכה קשות, עם הצטרפותו לגוש הימין (58 מנדטים) במטרה להקים ממשלת חירום ובראשה בנימין נתניהו. מחלפותיו נגזזו. עמדת המיקוח שלו התפוגגה מאוד. לכן לא מגיע למפלגתו מחצית משרי הממשלה, אלא תפקידים כפי כוחה (15 מנדטים). בכל מקרה ובנסיבות שנוצרו, אין מקום ל-30 שרים בממשלה. בשום אופן לא. עכשיו גנץ תלוי בנתניהו, במידה רבה. ונתניהו בו. שניהם אמורים להפנים: או שיהיו תלויים זה בזה, או תלויים זה לצד זה. עליהם לפעול בהקדם, יחד, למען הציבור, להקים ממשלה חזקה ויציבה, ולהימנע מבזבוז כספים על משרות וכיבודים.

אפילו טירון פוליטי מושבע, כמו בני גנץ (החף מכל ניסיון פוליטי מעשי) הבין בדיעבד ולאחר מעשה כי הענקת ראשות וועדה בכנסת, שיש לה נגיעה בטיפול בנפגעי טרור לרשימה המשותפת, הינה מעשה בלתי ייעשה, במציאות הפוליטית העכשווית. איש לא האמין בזמן אמת כי מפלגת 'כחול לבן', תעניק ל'רשימה המשותפת' את ראשות וועדת העבודה והרווחה וראשות וועדה מיוחדת שתוקם, לצורך מיגור האלימות בחברה הערבית בישראל.

יזבק: אמרתי לך', איימן, שאסור להאמין לימניים

עוד לא נרגעה מההתפטרות המחפירה של יולי אדלשטיין, ועוד נמשכת ההמתנה להכרעת בג"ץ אם לכפות בחירה מיד של יושב-ראש חדש לכנסת (לדעתי בכחול-לבן יצאו גדולים אם יציעו זאת דווקא לעמיר פרץ) ובני גנץ הזדרז לשוחח עם בנימין נתניהו. זה נבון רק אם גנץ החליט לוותר, אם לא להיכנע. בכחול-לבן לא יודעים לנהל פוליטיקה ואין אחריות כוללת. להלן שלוש הערות באשר לניהול המשא-ומתן בלי קשר למהות הממשלה:

ביום ששי האחרון, הגישה תנועת רגבים עתירה דחופה לבג"ץ. התנועה דורשת חשיפה דחופה של ההסכמים בין 'כחול לבן' לבין הרשימה המשותפת.